עיר הביזיון

יותר מהנסיעה של בני גנץ לוושינגטון; יותר מצה"ל שיוצא מגדרו כדי לרצות את הערבים לקראת רמדאן; יותר מהחזרה בתשובה של אחים לנשק שהודיעו שהם מתחרטים שהתחרטו ובעצם הם לא מתחרטים על שום דבר והכול היה חרטוט – עושה רושם שמה שהכי העסיק אותנו השבוע היה השאלה הגורלית שעליה יקום או ייפול העולם: האם ישראל תשתתף באירוויזיון?

תחרות האירוויזיון נוסדה על ידי מפיקי טלוויזיה אירופים, שחיפשו דרך לסייע לצופים בבית להירדם אחרי שנ"ץ של שבת אביבית ארוכה מדי. במשך שנים התקיים פה דיון נוקב בשאלה האם מותר בכלל לצפות בתחרות הזאת, הן מפני שהיא תמיד מתרחשת בספירת העומר והן משום שהיא דבילית, אבל בשנים האחרונות נפסק שמותר אירוויזיון בספירת העומר, לאחר שהוכח מעל לכל ספק שאין שום קשר בין האירוויזיון ובין מוזיקה.

ישראל משתתפת בדרך כלל באירוויזיון דרך קבע, כי אומנם גאוגרפית אנחנו באסיה אבל עמוק בלב אנחנו עדיין מרגישים שייכים לאירופה התרבותית והמתקדמת שהתייחסה אלינו כל כך יפה לכל אורך ההיסטוריה. כך יצא שארבע פעמים זכינו בתחרות, ארבע פעמים נוספות הגענו למקום השני והשלישי, ובשאר הפעמים השופטים היו אנטישמיים. בעיקר אחרי שהנציגים שלנו הפסיקו לשיר בעברית ועברו לאנגלית בלעדית, מה שגרם לכך שהשופטים התחילו להבין את המילים אבל לא מה הן אומרות, כי לשירי אירוויזיון יש השמעה, לא משמעות.

דווקא השנה הוחלט לשלוח לתחרות בשוודיה את הזמרת עדן גולן עם שיר שלכאורה לא אומר כלום, אבל השם שלו, "גשם של אוקטובר", אומר הרבה. לא היה שום ספק שהקהל יקבל את השיר בחיבוק, השאלה היחידה הייתה האם נזכה במקום הראשון, או שהשופטים האנטישמיים יעדיפו לתת אותו שוב לאוקראינה שנמצאת במלחמה יותר ארוכה משלנו, ולכן זכתה כבר באירוויזיון לפני שנתיים.

ואז קרה דבר נורא: איגוד השידור האירופי פסל לנו את השיר. הנימוק: האירוויזיון צריך להיות נקי מפוליטיקה ואילו "גשם של אוקטובר" הוא שיר פוליטי. למה פוליטי? קודם כול כי שם השיר מרמז שיכול להיות במידה מסוימת שיש טענה שלפיה ייתכן שבאוקטובר קרה משהו לא טוב, וזה הרי עניין סובייקטיבי שאיגוד השידור האירופי אינו מעוניין להיכנס אליו כי הוא, ובכן, לא פוליטי. כלומר לפעמים הוא קצת פוליטי, עובדה שאת אוקראינה קיבלו בזרועות פתוחות, אבל זה לא אותו הדבר כי אוקראינה הותקפה על ידי רוסיה, בעוד שבמקרה שלנו ברור שאנחנו התוקפנים, אפילו פוטין אמר את זה.

יהודים עם צהוב על הבגד

יש לציין שבתאגיד השידור הישראלי לא נבהלו מההחלטה המקוממת, אלא רק ירדו על הברכיים וזעקו בדמעות "לא, לא! נחליף את השיר, רק בבקשה אל תפסלו אותנו!". ואכן, תוך שלוש דקות (זמן ארוך במיוחד לכתיבת שיר אירוויזיוני) הוחלף "גשם של אוקטובר" בשיר "לרקוד לנצח" (באנגלית כמובן), שגם הוא נפסל מיד בנימוק שאי אפשר להחליף שיר אחרי שכבר הוגש, ושב"לרקוד לנצח" יש מסרים פוגעניים כגון המילים "אני חזקה" (מזעזע), "נלחמת" (פשיסטי), ו"לנשום" (מי הרשה לך?). מה עוד שמשמו של השיר אפשר להבין בטעות שהייתה איזו מסיבת ריקודים שהופסקה מסיבה לא ברורה, ומישהו עוד עלול לשאול שאלות וזה יהיה נורא לא נעים ופוליטי.

בשלב הזה הבינו בתאגיד שלנו שהאיגוד האירופי פשוט לא רוצה אותנו, אל"ף כי הם אנטישמיים, בי"ת בגלל ביבי, וגימ"ל הם חייבים לאזן אחרי שאיסלנד החליטה בצעד תמוה לשלוח זמרת שאין לה בעיה עם ישראל, במקום הזמר הפלשתיני ששונא אותנו שנאת מוות ומה זה משנה שהוא בכלל לא יודע לשיר.

לכן בלי לבזבז זמן (האפשרות להגשת השירים נסגרת ביום שני הקרוב) התכנסה הנהלת התאגיד לישיבת חירום כדי לדון בבעיה. ייתכן שמישהו שם נזכר בערגה איך לפני 40 שנה, כשהאירוויזיון התקיים בגרמניה, שלחנו את עפרה חזה ששרה להם לתוך הפרצוף "אני עוד חַי, חַי, חַי" (בעברית!), בעוד הרקדנים הישראלים לבשו בגדים צהובים כדי שאף אחד באירופה לא יעלה על דעתו לשכוח מה הקשר בין גרמניה ובין יהודים עם צהוב על הבגד. יכול להיות שבזיכרונם עלו גם אורנה ומשה דץ שהופיעו על בימת האירוויזיון עם השיר "כאן", שממנו אפשר, בתנאים מסוימים, לגזור את המסר הפוליטי האיום שלפיו יש הטוענים כי ארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי.

אבל זה היה לפני המון שנים. היום "כאן" הוא כבר לא שיר פטריוטי, הוא בסך הכול תאגיד שידור שמקבל מאיתנו ים של כסף כדי להפיק את "זהו זה" המביכה ותוכניות דוקו של השמאל הקיצוני. לכן החליטו בתאגיד לא לוותר אלא לזקוף את הראש, להשתחוות אפיים ולשנות מחדש את המילים של השיר. אם צה"ל יכול להתרפס בפני הפלשתינים, מה זה כבר תאגיד שידור ישראלי שמתרפס בפני שונאי ישראל א־פוליטיים. אסור לנו לשחק לידיים שלהם, הסבירו בתאגיד, אנחנו חייבים להופיע ויהי מה, אחרת היום ידירו אותנו מהאירוויזיון, מחר יזרקו אותנו מהאולימפיאדה, ובסוף עוד עלולים לסגור בפנינו את הדלת לטורנירים יוקרתיים בכדורגל שאנחנו ממילא אף פעם לא מצליחים להעפיל אליהם אבל אל תסיטו את הנושא עכשיו.

גשר לאוקטבה בסי במול

כך או אחרת, השיר הישראלי עבר מתיחת פנים רצינית, ומעתה במקום "גשם של אוקטובר" הוא נקרא בפשטות "הוריקן", שזה נוטריקון של "הוא רֵיקן" המבהיר מעל לכל ספק שהשיר ריק מכל משמעות, ולכן יכול להשתלב היטב באירוויזיון בלי לגרום לאירופים אי נוחות בשל מצבנו, מלחמתנו או עצם קיומנו. אם כי עדיין קיים חשש שאיגוד השידור האירופי לא יראה בעין יפה את משחק המילים "עוּרי כאן" המרפרר ל"כאן" של דץ ודצה ולאמירה המתנשאת כאילו גם לנו מגיע לחיות.

במקרה שכזה לא תהיה ברירה אלא לשנות גם את שמה של עדן גולן לעדן גולה, את ישראל לישמעאל, את "גשם של אוקטובר" ל"גשר לאוקטבה", ואת שם התחרות מאירוויזיון לעיר הביזיון. הפזמון של השיר יהיה כמובן "פרוֹם דֶה רִיבֵר טוּ דֶה סִי", סי במול, והמילים המעודכנות יהיו מן הסתם אלה:

פִּיס אֵנד לַאב, איזה כיף

סליחה שגרנו בעוטף

זה חמאס אשר חוטף

ואנחנו הטורף

נוֹ מוֹר "חי" אֵנד עפרה חזה

לא תוקפים יותר בעזה

כל אירופה לנו בזה

ויושבת לה בפלאזה

רמדאן שולט פה, מֶאן

הללויה ואמן

יוּניקוֹרן הִיר אֵגֵיין

אַי אֵם נוֹט יוֹר טוֹי. בעצם כן.

לתגובות: [email protected]

***