אם אסק שמיים – שם אתה

את הסיפור המעניין הזה שמעתי מנעמה, חברה יקרה ומלאת הומור כפי שתקראו עוד רגע, שזכתה לעבור קורס מיוחד בגמילה מפחד טיסות.

"אני אדם פחדן מטבעי. המון דברים מפחידים אותי, לא אחד ולא שניים. אני פוחדת מגבהים, פוחדת ממעליות (כי נתקעתי פעם), פוחדת בטיולי ג'יפים מכל שיפוע הכי קטן, פוחדת מתאונות בכביש, כמובן פוחדת מהמצב הביטחוני, ופוחדת בעוד המון סיטואציות כאלה ואחרות. במשפחה שלי צוחקים על זה וכולם קוראים לי 'ארנבת', אבל אני לא נעלבת. אני שמחה שלפחות הם לוקחים את זה בהומור ומשתדלים להתחשב בי.

"אבל רק לפני כמה שנים, כאשר נאלצתי לראשונה בחיי לעזוב את הארץ היקרה שלנו ולטוס, גיליתי פחד חדש בחיי, והפחד הזה עלה על כולם – הפחד מטיסות. אומנם זו הייתה טיסה קצרה יחסית, אך לאורך כל הטיסה כולה רעדתי כעלה נידף ולא הבנתי איך כולם מסתדרים, ואילו אני מוכנה לומר וידוי וקריאת שמע בכל רגע נתון.

"הכי נוראה הייתה ההמראה. לא הצלחתי בשום אופן לקלוט איך גוף הברזל הענקי הזה מתרומם לשמיים, למרות שברור שאין לו שום סיכוי להגיע לשם. כשאחת הכנפיים פתאום קיבלה תפנית כלפי מעלה וכל המטוס כולו נטה הצידה - לא היה לי ספק שזהו, עכשיו הכול נגמר. הלב שלי דפק בחוזקה, הזעתי, בקושי נשמתי. נראה לי שתפס אותי התקף החרדה הקשה ביותר שחוויתי בחיי, בגלים־גלים של פחד משתק. גם אחר כך, כשהמטוס התייצב בגובה בלתי נתפס מעל העננים - כל תזוזה הכי קטנה החרידה אותי. והכי גרוע עוד היה לפנינו, כשהמטוס פתאום הפך לבלנדר שמשקשק את כל הנוסעים שבו, ובעקבות כך נדלקו השלטים המורים לחגור את חגורות הבטיחות עקב מזג אוויר לא יציב. כבר היה לי ברור שתכף אנחנו מתרסקים, והאימה המשתקת יחד עם הסחרחורת והבחילה תקפו אותי בלי כל שליטה. רק כעבור זמן רב הצלחתי להחזיר לעצמי את הנשימה, אבל עדיין הרגשתי מתח שלא ייאמן. רק חיכיתי לרגע שבו אוכל להניח שוב את רגליי על קרקע יציבה.

"כמובן שמי שטס לחו"ל צריך לעבור את הסיוט הזה פעם נוספת, וגם הדרך חזרה הייתה נוראית באופן שלא יתואר. אולי בגלל שכבר ידעתי מה מחכה לי החרדה הייתה קשה עוד יותר מהדרך הלוך, וכמעט נדרתי נדר שלעולם לא אטוס יותר. מבחינתי, ברגע שהגעתי שוב לנתב"ג נפרדתי לשלום מהחוויה הקשה הזאת בידיעה ברורה שאין סיכוי שאעלה מיוזמתי על מטוס נוסף בחיי. לטוס זה פשוט לא בשבילי!"

תפילות טרנס־אטלנטיות

"אך רבות מחשבות בלב אישה. כעבור שנתיים קיבלתי הצעת עבודה מיוחדת. העבודה עצמה קסמה לי, והיא הייתה עתידה להכניס לי סכום כסף נכבד, ומכיוון שבתי הבכורה התארסה והיינו זקוקים לכל תוספת של הכנסה ההצעה הייתה מפתה במיוחד. אך כשהתקשרתי לשמוע פרטים נוספים הרגשתי איך ליבי צונח לרצפה: העבודה כללה 14 טיסות בפרק זמן של חודש. חלקן טיסות ארוכות ביותר, טרנס־אטלנטיות, והאחרות טיסות מקומיות במטוסים זעירים. מה לעשות? עברתי הרבה התלבטויות, קשיים, פחדים, עידוד מבני משפחתי והתנגדות עזה שלי. הציעו לי לקחת כדורים להרגעה, אבל הבעיה שגם מהם אני פוחדת. עד שבסוף, בלב רועד, הסכמתי.

"כך מצאתי את עצמי עומדת בפני סדרת טיסות שנראתה לי כמעט אין־סופית, והנשק היחיד שעמד לרשותי היה התפילה. והתפללתי, אוהו כמה התפללתי, יותר מיום כיפור. בהתחלה רק ביקשתי שלא נמות. אחר כך שנשרוד, שהמטוס לא יתרסק. כמה רעדתי ופחדתי בתוכי - רק השם יודע. אולי לכן הוא החליט להעביר אותי קורס מזורז של גמילה מפחד. זאת הייתה חוויית חיי!

"בטיסות הראשונות עדיין ישבתי מכווצת, מפוחדת, נחרדת, המומה. השם, תשמור עלינו שנחיה... אבל פתאום, באחת הטיסות יצאה לי מהפה תפילה אחרת לגמרי: תעזור לי להפסיק לפחד. וממש כמענה לתפילה נזכרתי פתאום בתפילה של מוצאי שבת: "הנה א־ל ישועתי אבטח ולא אפחד". הרגשתי שאני עומדת בצומת דרכים ושואלים אותי משמיים מה אבחר – לבטוח או לפחד? זו הייתה תובנה עצומה. פתאום קלטתי שאני יכולה להחליט לאיזו דרך לפנות, אני לא חייבת לפחד.

"אומנם עדיין היה לי קשה להאמין בזה והרגשתי שזה לא יכול להיות, אך מטיסה לטיסה משהו בתוכי השתנה, נרגע. עד שדווקא באחת הטיסות היותר קשות ומלחיצות, שבהן טסנו במטוס זעיר כמעט בגובה ההרים הגבוהים, החלטתי לשחרר את הפחד. הבנתי פתאום שאני מחבקת אותו חזק חזק ולא נותנת לעצמי להירגע. החלטתי לפנות לכיוון השני, ל'אבטח'. זאת הייתה חוויה משחררת בצורה שלא תיאמן. הסתכלתי דרך החלון, התחלתי ליהנות מהנוף המדהים שהקיף אותי ובעיקר – עזבתי את המושכות והתחלתי לבטוח במי ששומר עליי בכל רגע. לסמוך. להאמין!

"הרגשתי שאני מקבלת כאן לא רק שיעור בטיסה, אלא שיעור באמונה. הבנתי שאם סומכים על השם, זה צריך להיות בכל מקום. עליי להאמין שהוא באמת רחמן וטוב ומיטיב, ושומר עליי בכל מקום שבו אהיה, ואם אסק שמיים – שם אתה!"

ליקר אייריש קרים

אני גדלתי על ליקר אייריש קרים. בכל פעם שאבי היה נוסע לחו"ל, הוא היה קונה אותו וחוזר עם הבקבוק האהוב כל כך. אהבתי להתגנב בשקט בשקט למקרר ולטעום מהמשקה המופלא, כשהכמות הנותרת בבקבוק הבהירה לי שאני לא היחידה שעושה זאת. מאז שחזרתי בתשובה לא טעמתי כמוהו, עד שמצאתי מתכון מושלם לאייריש קרים. איזה אושר! והכי נפלא שהוא כל כך פשוט להכנה. כל מה שצריך זה לטחון יחד את כל החומרים ותוך שלוש דקות הוא מוכן.

זהו ליקר חלבי שמורכב מתערובת של שמנת מתוקה, שוקולד, ריבת חלב, קפה וויסקי, והטעם שלו בעיניי ממש נהדר. אפשר לשחק עם החומרים ולהוסיף יותר או פחות מהטעם שאתם אוהבים. ובסוף – פשוט לארוז אותו בבקבוק יפה ולשלוח למישהו שהתנהג אלינו יפה במיוחד.

את כל החומרים ניתן לגוון או אפילו להשמיט, פרט לשמנת המתוקה והוויסקי. כל השאר זה כבר עניין של פרשנות.

דרגת קושי:

קלה

בקבוק אחד של משקה (כ־750 מ"ל)

כוס וחצי שמנת מתוקה 38 אחוזי שומן

300 גרם חלב מרוכז ממותק או ריבת חלב בטעם שמנת

2 כוסות ויסקי (רצוי איכותי – כמה שהוא יהיה איכותי יותר, כך יהיה גם הליקר)

30 גרם שוקולד מריר

כפית תמצית וניל

כפית נס קפה

בסיר קטן מחממים חצי כוס שמנת מתוקה ואת השוקולד תוך כדי בחישה, רק עד שהשוקולד נמס. מעבירים לבלנדר ומוסיפים את כל שאר החומרים. מערבלים את הכול יחד, טועמים ומאזנים טעמים לפי טעמכם: מוסיפים עוד אלכוהול לטעם חריף יותר, עוד חלב ממותק לטעם מתוק יותר או עוד קפה לטעם מודגש יותר של קפה. יוצקים את הנוזל לבקבוק ושומרים במקרר. הליקר מוכן מיד, אך חובה לשמור אותו במקרר.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com

***