א. זעקה למען הבודדים
עברו חודשיים מאז סבתי ע"ה היקרה ואהובה נפטרה, ויחד עם כל צאצאיה הרבים כ"י, מתקשים להיפרד. הגעגועים חזקים מאי פעם.
היא עצמה זכתה ובמשך 40 שנות אלמנותה גרה עם ילדיה ונכדיה, ניניה ובני נינהה באו בכל עת לבקרה, כך שב"ה לא היתה אף פעם בודדה, אך עיניה ולבה הייתה תמיד על הגלמודים, מתוך כאב אמיתי וחמלה על הזקנים והזקנות השרויים בגפם.
מדודתי היקרה לאה שתחי' דייטש, שיחד עם בעלה החשוב וילדיה היקרים, זכו לגור איתה שלושים שנה ברציפות, קיבלתי אתמול צילום גזיר ישן מעיתון 'המודיע', שסבתא מסרה לה בשעתו. שיר יחיד שגזרה אי-פעם מהעיתון ושמרה עליו עד שהעבירה אותו הלאה לדור הבא:
זעֲקַת הַבּוֹדֵד
אַל תָּבוֹאוּ לְלַוּוֹתֵנִי, אַךְ בְּדַרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה. בּוֹאוּ לְבַקְרֵנִי בְּבֵיתִי, כְּבָרִאשׁוֹנָה. אַל תִּסְפְּדוּנִי לְאַחַר מוֹתִי, בּוֹאוּ תִּסְעֲדוּנִי עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי.
אַל תִּבְכּוּנִי לְאַחַר מוֹתי, בּוֹאוּ וּרְאוּנִי בְּעוֹד עֵינִי רוֹאוֹת. אל, אַחַר מוֹתִי תְּדַבְּרוּ עָלַי טוֹבוֹת, הִכָּנְסוּ נָא לְבֵיתִי וְהַוֹשְׁכִּיחוּנִי מַכְאוֹבוֹת.
אַל תִּזְכְּרוּנִי רַק לְפִי תְּמוּנוֹת, בּוֹאוּ וְתִרְאוּנִי בְּעֵינַיִם מַזְקֵינוֹת. בֵּין קִירוֹת אֶשָּׂא אֶת הֶעָבָר, בּוֹאוּ בַּקְרוּנִי פֶן יִהְיֶה מְאֻחָר.
אֵל תְּלַוּוּנִי אַךְ לְבֵית הָעַלְמִין בְּיוֹם זַעַם, מוּטָב תְּבַקְרוּנִי בְּבֵיתֵי מִדִּי פַּעַם. יָדוּעַ: לְכָל אִישׁ טְרָדוֹת יֵשׁ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל עִם מוֹתוֹ הֵן לֹא יִקַּח מְאוּם אִתּוֹ, כִּי אִם צְרוֹר הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר בְּאַמְתַּחְתּוֹ.
וְאִם תָּבוֹאוּ לְלַוּוֹתַנִי עִם תּוֹם הָעוֹנָה אַל תִּשְׁאֲלוּ: מָתַי רְאִיתֶם אוֹתוֹ חַי לָאַחֲרוֹנָה? דִּפְקוּ עַכְשָׁוּ, כִּי אָהֲבָה נַפְשִׁי הַסּוֹבֶלֶת מִכָּל שִׁירָת עוֹלָם - קוֹל חֲרִיקַת הַדָּלֶת.
בּוֹאוּ עַתָּה, פְּקָדוּ יָדִית מַחְלֶדֶת, כִּי שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְיוֹתֵר מְכַוּצוֹת כָּאן, מֵאֲחוֹרֵי הַדָּלֶת.
זה שיר מטלטל, שהכותבת לא הזדהתה ובעיתון אז ביקשו, שהמחברת תגלה את עצמה, המילים מדברות בעד עצמן והזעקה העולה מתוכם בוקעת וקורעת כל לב. וזה הזמן והעת, לא לדחוק את הקץ, פשוט לבקר ולהתעניין, אצל הורנו ומכרנו, כל עוד רוח באפנו!
ב. הטנקים שניצחו עם שיר אחד
גם במרחק של שנים, הסערה ההיא בלתי נשכחת. חורף תשמ"ט, ישראל נכנסה לקלחת בחירות שסחפה את כל המגזרים, המפלגות והעדות. כל אחד התבצר בעמדתו וניסה לשכנע את חברו שיצביע בקלפי, בדיוק כמו שהוא דוגל ומאמין.
זו הייתה הפעם היחידה והנדירה שהרבי הורה במפורשות לאיזו מפלגה להצביע, בשונה מההוראה הקבועה והכללית: 'להצביע בעד הרשימה החרדית ביותר'. ועם הוראה נדירה שכזו בפעם הזאת, מובן שהחסידים התגייסו במלוא כוחם ומרצם ואכן הצליחו להגדיל את מפגלת 'אגודת ישראל' באופן גדול ובלתי צפוי.
ילד הייתי אז, ויחד עם אחי השקענו בהכנת פלקטים מרהיבי עין, שבלטו לעין כל. השתדלנו לנצל היטב את הבית האסטרטגי בו הוריי שיחיו גרו באותה תקופה בירושלים, ולנסות להשפיע לעוברים ושבים מתחת לחלונות דירתנו.
לא הייתי כותב כל זה, לולי ההיסטוריה שצפה בזכרוני השבוע, בעקבות הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו לפני שבוע בארצנו הקדושה, וידידים רבים שלי נטלו חלק פעיל במערכה, ובעיקר הלקח מאותה תקופה בה נזכרתי:
בחלוף מספר חודשים של אותן בחירות דרמטיות לממשלה, נערכו גם בחירות לרשויות המקומיות. בסיום ספירת הקלפיות בעיר התורה והחסידות 'בני ברק', התקשו להבין מי ניצח.
מצד אחד, זכתה מפלגת אגודת ישראל בראשות העיר, ומאידך המפלגה שהתנגדה לה, זכתה במספר גדול יותר של חברי מועצה. התלבטות קשה מה עדיף על מה, מי המנצח מול המפסיד.
רחוב ידוע ומרכזי יש בעיר בני ברק, ושמו 'רחוב רבי עקיבא'. ובזמן שאנשים ברחוב התווכחו ובמשרדי המפלגות ניתחו להבין מי ניצח - גלשה לה בחגיגיות תהלוכה של מספר 'טנקי מצוות' של חב"ד, ובשירה אדירה עם הניגון החב"די הידוע "דידן נצח", הם עברו הלוך ושוב מספר פעמים ברחוב המרכזי.
הניצחון היה ברור כעת לכולם: אגודת ישראל (שבה תמכה חב"ד) נצחה ניצחון מוחץ!
הפקתי בשעתו לקח לחיים: אמירה שכזו, האומרת לעצמי ומיוחצן גם בחוץ 'ניצחתי', מעמידני בכך לצד החזק והמנצח, והיא משפיעה גם ליחס של הזולת כלפיך. אך בעיקר הדברים אמורים בדרך הרוחנית - לדעת להעצים את הטוב והחזק, ובכך לקבל כוחות להתגבר על ניסיונות וקשיים שונים.
ג. חכמה מיוחדת לתיבה שמשפיעה שפע
יום ראשון לקראת ערב, אני אמור 'לסגור' את העלון השבועי 'סובטני סטול' לפרשה הקרובה - פרשת ויקהל, אך מתברר כי חסר לי חומר לאחד המדורים החשובים.
ברוב השנים נקראת פרשת 'ויקהל' יחד עם פרשת 'פקודי' שאחריה, לבד כאשר ישנה שנה מעוברת, כמו השנה. ובשנתיים שצילמתי את הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א עבור מדור שיעורי הרב על פרשת השבוע בווידיאו - היו אלו שנים רגילות והשיעורים שמסר היו רק על פרשת פקודי.
השיעורים שתומללו מקבלים מדי שבוע מקום של כבוד בעלון החדש שהחל לצאת השנה משבת פרשת בראשית, וכך היה חסר לי השבוע תוכן למדור חשוב זה. ואני - אנה אני בא כאשר הזמן רץ, למחרת על העלון לרדת לדפוס, וידי הרב שליט"א עסוקות ומלאות גם כך מעל ומעבר.
עזר לי הקב"ה, ובאחד משיעורי הרב שבכתובים, שיעור ערוך להפליא עם פלפול ארוך הבנוי לתלפיות, ביקשתי ומצאתי את שאהבה נפשי - פנינה נפלאה עד מאוד. אמרתי בלבי כי לא אמנע טוב מבעליו, ואכפול את פרסומו גם במדור זה, במיוחד שהלימוד כאן 'לשיטתייהו' של הרב שליט"א, לראות את הטוב שבישראל ולהשפיע עליו שפע עד בלי די:
"בפרשתנו מסופר על עשיית כלי המשכן בידי אומנים 'חכמי לב', ובכללם מוזכר גם לחם הפנים, למרות שלא היה אחד מכלי המשכן, אלא נאפה והונח על שולחן הזהב בתוככי המשכן, והוחלף מדי שבוע.
לחם הפנים מוזכר יחד עם הכלים מפני שלא היה דומה ללחם רגיל, אלא נאפה בצורה מיוחדת שיש לו 'פנים לכאן ולכאן', כלומר בולט כלפי מעלה משני הצדדים, והיה עשוי כמין תיבה פרוצה, ולכן נזקקו לאפייתו על ידי אומנים מיוחדים.
התואר 'לחם הפנים' אינו מלמד רק על כך שהיו צדדים פנימיים ללחם הזה, אלא מצביע גם על תוכנו הרוחני. למעשה, על כל הכלים שהיו בתוככי המשכן נאמר שהיו להם 'פנים', שכן המשמעות הפנימית של 'פנים' מורה על רצונו של הקב"ה בעם ישראל, שנוהג בהם כמי שמפנה את פניו אל רעהו, ברצון ובאהבה. על ארון העדות היו כרובים ש'פניהם איש אל אחיו', ובכך הראו את חיבת ה' לבני ישראל. על נרות המנורה נאמר 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', וזו הייתה עדות לכל העולם שהשכינה שורה בישראל.
כך גם לחם הפנים שעל שולחן הזהב שימש כמקור לברכה ושפע לכל בית ישראל, השולחן והלחם שעליו שימשו כעדות לכך שהקב"ה מלא את כל מחסורם של ישראל כבנים הסמוכים על שולחן אביהם.
זהו הטעם הפנימי לכך שהלחם היה צריך להיעשות על ידי 'חכמי לב' - אנשים בעלי חכמה מיוחדת שיודעים לכוון את הכוונות הנכונות. הם לא היו בקיאים רק באומנות האפייה, אלא הקב"ה מילא את לבם בחכמה ובינה להבין את המשמעות הרוחנית של לחם הפנים ולפעול בהתאם. כמו שרואים אצל בצלאל, שעמד בראש חכמי הלב, ונאמר עליו ש'ידע לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ'. כלומר, היה לו ידע בסודות הבריאה וידע לכוון את הכוונות הנכונות בעשיית המלאכה.
לפי זה ניתן לומר שתיאור לחם הפנים 'כמין תיבה פרוצה', רומז לכך שהקב"ה כביכול 'פורץ' את התיבות והאוצרות ומעניק רוב ברכה ושפע רב לעם ישראל".
עד כאן דברים אלו, המתוקים מדבש ומאירים את העניין באור יקרות!
תמונת השבוע שלי: צירופי שמות
שמחה רבה שרתה בביתם של זוג הורים, עם היוולד בנם בשעה טובה. אך לא לזמן רב, כי מאבק איתנים התחולל ביניהם על-שם מי ייקרא הצאצא אליו כה השתוקקו, האם על שם סבו או סבה. בצר להם, נגשו למרא דאתרא שיכריע ביניהם. לאחר שבירכם בחום על השמחה במעונם, אמר להם: 'ראשית כל, אמרו לי בבקשה את שמות הסבים, ונראה מה שייך לעשות'. 'אברהם' ענו שניהם בבת אחת...
'אם כך, תנו את השם אברהם והכל על מקומו יבוא בשלום' - אומר להם הרב, מתפלא על מה בכלל הוויכוח המיותר. 'סבא שלי אברהם, היה רב גדול. וסבא שלו אברהם, היה באנדיט', הסבירה האשה, כשבעלה מהנהן בראשו לעובדות הנכונות לצערו.
'תנו לו את השם אברהם, וכשיגדל, נראה איך הוא מתנהג. אם ינהג כשורה - הרי שהוא קרוי על-שם סב האם, ובאם יגדל פרא אדם, נדע שהוא קרוי על שם סב האב'...
את ה'מילתא דבדיחותא' הזה שמעתי בעבר מהרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, בהזדמנות שמצא לנכון להתריע לגבי דרך החינוך הטהור והחסידי, הנחוץ על ההורים להשקיע ללא הרף בילדים.
אך יחד עם זאת, הגמרא קובעת כי 'שמא גרים'. כלומר, שמו של אדם משפיע על מהותו ועל תכונותיו הפנימיות, ובשונה אולי מחצרות חסידים אחרות, הרביים בחב"ד לא התערבו בנתינת שמות לצאצאים חדשים של החסידים, בהסתמך על המובא בכתבי האריז"ל "אשר מלמעלה ניתן להורים הרעיון איך לכוון לשם הבן או בת הנולדים, שם השייך לנשמה זו", ואפשרו להורים את ההחלטה איזה שם לקרוא לבן החדש שזה עתה נולד.
וכמו בקהילות אחרות והורים יהודים השואפים ורוצים שילדיהם יגדלו בדרכם, דרך סלולה וברורה העולה בית קל, משתדלים הם להעניק בברית של הבן, או בעלייה לתורה לאחר הולדת הבת - שם של אחד האדמו"רים או הרבניות, מנהג שורשי מקדמת דנא אצל חסידי חב"ד.
תופעה כואבת, שעל-פי-רוב נובעת מחוסר מודעות והבנה היא, שילוב של שם נוסף לשמו של האדמו"ר. לבי נצבט לפעמים בראותי בעל-תשובה, המעניק לבנו שם כמו 'אלכסנדר מנחם מענדל', או 'ורדה חיה מושקא' וכדומה.
"צריך להבין, שיש 'שורש' אחד לשני השמות של הרבי או הרבנית, וכשמוסיפים עוד שם, הרי הוא כבר לא שם הרבי. זה יצור חדש, אפילו לא כלאיים שלא מתאימים!" - הייתה קריאתו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שעורר על-כך בשבת שעברה בהתוועדות חסידית לאחר התפילה. "ומכאן והלאה, יש להקפיד פה בקהילה, לא לערבב בין השמות ולהקפיד על שמות מתאימים" - המשיך ופסק, כשלאחריו בירך את כלל הציבור בתוככי כל בני הקהילה, לזכות לזש"ק, מתוך אידישע חסידישע נחת לרוב.