עמישר, עדינו העצני, פרידה משכן

עמי-שר

אנחנו מאותו הכפר, אותה שכונה, לך הייתה בלורית שיער, עיניים כחולות ועורגות וטובות, אנחנו גם שכנים של משפחות אלירז פרץ ושל רועי קליין שעכשיו אתה הולך להיות שכנם להר וגם שכנים של אבי ואביטל וולנסקי הי"ד, כל אלו נהרגו ונרצחו בידי אויב אכזר.

בעיננו זו סה"כ שכונה נורמאלית עם אנשים נורמאלים, עם משפחות ועבודה ובית כנסת ורב וקהילה ואופס עוד שכן יקר נקרא לחפ"ק העליון, בשמחת תורה, הטלפון שלך לא הפסיק לקבל הודעות בגלל כוננותך והיותך ראש צוות מד"א בישוב עלי, אמרת לנו תוך כדי תפילה שחרית, תקשיבו קורה משהו רציני זה לא עוד סבב טילים, בזכותך הלכתי הביתה וראיתי שגם הטלפון שלי מפוצץ בהודעות, עלינו רובנו על מדים ונסענו איש איש ליחידתו, מסתבר שבשכונה הנורמאלית שלנו נשארו רק 4 גברים.

עמישר, שכננו העדין והעניו, מחנך, עובד עם נוער בגובה העיניים ובפתיחות של הלב, עיניים טובות ועמוקות חיוך קל ומשובב, משכים קום לתפילה וקובע עיתים לתורה.

את פינת החיילים בשכונה הקמת, דאגת לתרומה, לבינוי, לעצים שאותם נטעת וטיפחת. גם בקטנה תרמת כליה, כי צריך ואפשר, לא התהדרת, לא פרסמת, רק בקטנה לחברים בשכונה.

מצד אחד פשטות, בלי פוזה בכלל ומצד שני עומק רב, מעורבות, אכפתיות רבה, ממלכתיות, משפחתיות והתנדבות לכל משימה בשכונה ובכלל, במדא ובמילואים. הכל בצורה טבעית וכאילו מובנת מאליה. גם ובעיקר דבקות במשימה במסירות ובחתירה למגע בצדקת הדרך ובזכותה הצודקת של המלחמה הזו.

עדינו העצני. כך מתארת הגמרא את דוד המלך כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ.

לפני חודש ישבנו ביחד תוך כדי הכיבוש של ביה"ח נאצר בלב חאן יונס, היינו בחצר של גן ילדים ודיברנו על החטופים, על המלחמה, על מוסר הלחימה על הדילמה הלא תמיד ברורה של הצורך בטיהור סלקטיבי בזירה עם אזרחים למול יכולת האזהרה מראש והפצצה מאסיבית מהאוויר.

הסכמנו שמדינת ישראל לוקה לעיתים ברחמנות יתר על אכזרים. לא ידעתי כמה קרוב זה יגבה את המחיר הזה ממך.

השבוע ישבנו, הבטחת והבאת לי פנצ שנעלם לי ושחשוב לפעילות המבצעית, אור אדום, אור כחול, א"א, התקשרת לומר לי שהשגת פנצ חדש מנוילן ונפגש בעזה ותיתן לי, אכן שקלטת שהכח שלנו הגיע דרך המשואה קפצת אלי מיד התחבקנו ונתת לי את הפנצ.

שמחתי, וואלה אמרתי, עמישר גבר, אומר ועושה. נפגשנו עוד פעם פעמיים השבוע עד שדילגתם לג קדימה מהמגנן שלנו.

בכלל, המציאות המתוחה הזו שמצויה בין לחימה ופשיטה לטיהור המרחב לבין הצורך לנהל שיגרה,

בין המתח המבצעי מסביב לשעון לבין החזקת הבית בשגרת לחימה, בהדי פיצוצים שלא נגמרים שמרעידים את אמות הסיפין ולא נותנים מנוחה, בפתיחת בית כזו שאנחנו מורגלים בה בדרך השיגרה, חיכה לך מחבל ארור, הכדור שלו הצליח להפתיע אותך, גם את כולנו.

העזתים מפסידים במלחמה. עזה די הרוסה ונטושה, הם בעיקר מזנבים בנו ויוצאים כל פעם מחור אחר מהאדמה, אבל במדד האובייקטיבי של נטישה, הרס, הרוגים וכנועים הם בהפסד גדול.

המגננים שלנו היו ממש על הפאה המזרחית של ישובי גוש קטיף ראינו את הים ואת החול הזהוב ראינו את האדמה שנטשנו תוך אשליית השקט שיבוא.

אנחנו מנצחים את המלחמה הזו בקרבות, אבל האויב יבין זאת רק אם יגבה מחיר של שטח שיוחזר לשליטה ישראלית וליכולת לטפל באופן שיטתי בכל חריגה והתעצמות לאחר סיום הלחימה הנוכחית.

דם בנינו לא לשווא, ספוג הוא בחול הזהוב שעליו עוד נלך יחפים עם צחוק ילדים בלי אויב ארור שרק להשמיד, להרוג, לאבד ולהחריב הוא שואף ובזה הוא הצטיין בעיקר מאז שנטשנו ארץ אהובה.

מחיר השליטה במרחב נמוך מהנסיגה ממנו ברוב הפרמטרים דם, ביטחון אישי ואפילו בזירה הבינ"ל, כל מה שהובטח באותה נטישה לא עמד במבחן ההבטחה, לא בטווח הקרוב ובוודאי לא בטווח הרחוק, 19 שנה עברו, גם לגוש עציון שבנו לאחר 19 שנים מנפילת המלכה.

עמישר, שכננו יקירנו, לוחם גיבור תלמיד חכם ושתקן, נקראת לפמליה של מעלה, את יעודך כאן השלמת ולאין סוף חברת, אנחנו לא מבינים אבל נאלצים לקבל את הדין מבטיחים שאת החזון והחלום ננסה בכל כוחותינו להגשים, עזור לנו שזה יהיה פשוט ולא מאוד מאוד מסובך, לשלומית אשתו נאמר, גם את הבית הפיזי שאותו הרחבתם לאחר תלאות (עם סיפור הבית הקודם שנהרס בשכונה) ובנייתו של זה הנוכחי נעצרה בגלל המלחמה נעזור כולנו להשלים, כמו שכבר עזרנו יחד איתך עמישר בעבר לשלומית פרץ, נתפלל ונייחל שרוח כלל הלוחמים והמפקדים המפעמת תנשב ותחיה את רוח העם, ורוח העם את רוח העולם.

וכל הרשעה כולה תכלה במהרה.

זכרך ופועלך ברוך ויהי לעד.