רס"ן מוטי שמיר, תושב חוות יאיר שבשומרון, שמע בבוקר שמחת תורה על הקרבות בעוטף עזה והחליט ישר לצאת דרומה.
מוטי נפרד מאשתו רויטל שהייתה בהריון ומבנם לביא בן ה-4, ויצא לדרום עם אקדחו האישי מבלי שקראו לו. בהמשך הדרך מוטי חבר לעוד קצינים שהיו כמוהו בחופשת לימודים, והם עברו היתקלויות בצומת מעון ומשם המשיכו לקיבוץ רעים, שם חילצו בני ערובה ונלחמו במחבלים. מוטי נפל בקרב בהגנה על קיבוץ רעים.
ארבעה חודשים אחרי שמוטי נפל בקרב, אשתו רויטל ילדה את בתם השניה - אוֹרי. "בחג שמחת תורה, חג מלא בשמחה וריקודים איבדנו את היקר לנו מכל, את אבא מוטי", אמרה רויטל במעמד קריאת השם לתינוקת, "עברנו 4 חודשים של חושך גדול ויחד איתו ציפיה גדולה לנס שכל כך חיכינו לו, הגדלת המשפחה. וכך ממש יומיים לפני ר"ח אדר, חודש מלא השמחה שאנו כל כך צמאים אליה, הגחת לעולם, והכנסת לנו אור גדול".
"במשמעות פשוטה, השם אוֹרי פירושו 'האור שלי'. מקור של אור, של שמחה ושל תקווה בחיים. אבא מוטי מאד אהב את השם אורי, ואנו מרגישים המשכיות וחיבור בקריאת שם שאבא שלך אהב וביקש עבורך".
טוהר גדסי, אחייניתו של אבנר גדסי, משחררת כעת שיר אהבה וגעגוע שנכתב מנקודת מבטה של אישה גיבורה לאהובה - מרויטל למוטי הגיבור שלה.
"את רויטל ומוטי אני מכירה מהישוב שגרנו בו לפני כמה שנים", היא מספרת, "כששמעתי על מוטי בכיתי בטירוף, נכנסתי לראות את ההספד והמילים של רויטל שמעתי אותה מספרת על מוטי, והמילים שלה נגעו בי עמוק המשכתי לכתוב מילים לשיר ובראש התנגן לי הלחן הזה. זה שיר על גבורה אדירה, מוות וחיים, ואהבה שאין לה סוף".