אל"מ במיל, ד"ר רפאל בוכניק-חן, בעבר ראש מחלקת בקרה באמ"ן ומי שחקר את מחדל מלחמת יום כיפור וכתב על כך ספר, בחן את שרשרת המחדלים המודיעיניים שקדמו לטבח השבעה באוקטובר, ובראיון לערוץ 7 הוא מספר על כמה ממסקנותיו הנוגעות לאותה קונספציה ששלטה בשורות אנשי המודיעין וצמרת הצבא.
"אם נתמקד בנושא הקונספציה כקיר ברזל שאליו התנפצו כל הסימנים המעידים שצצו באותו לילה, הרי שלקונספציה היה משקל", הוא אומר ומוצא לא מעט הקבלות לקונספציה שקדמה למלחמת יום הכיפורים:
"קונספציית 23' כמו באוקטובר 73', מלחמת יום כיפורים, הייתה כזו שהובלה על ידי מערכת הביטחון ובעיקר גורמי המודיעין שנשענו על תובנות שנגזרו ביום כיפור על מידע מודיעיני קשיח וב-23' על בסיס תובנות מסבבי התכתשות עם החמאס והג'יהאד האיסלאמי, שביצרו את התובנה שחמאס מורתע והוא מקנה עדיפות לאוכלוסיה המקומית, ואולי גם אמונה שההיערכות הצה"לית תוכל להתמודד עם אתגרים והיה ויופעלו כלפיו".
האם משתמע מכך שתרם לקונספציה גם תעתוע שאותו ביצע כלפינו החמאס במהלך אותם סבבים שקדמו לפרוץ המלחמה? אל"מ במיל בוכניק-חן משיב שאכן "יתכן והיה תעתוע כזה, אבל המערכת שלנו אמורה להיות חסינה מתעתוע מהסוג הזה. בסופו של עניין הבעיה הייתה יותר אצלנו מאשר בצד של החמאס".
"הבעיה בצד שלנו הייתי שכאשר הצטברו סימנים חריגים מעידים הדבר היה צריך לפחות לעורר את הספק הנדרש, כזה שמוביל לנקיטת אמצעי הגנה וכוננות שיאפשרו התמודדות עם תרחיש קיצון, כלומר ניסיון של חמאס לפלוש לשטחנו. מחומרים שפורסמו אני מבין שגם הגורמים שהתייחסו באופן רציני יותר לסימנים האלה, חשבו על מתאר קטן יותר של פלישה לישוב אחד או שניים. גם תרחיש כזה הוא אסטרטגי כי מאז ומעולם הכוונה המערכתית הייתה לבלום חדירה לישובים ישראליים בעודה באיבה".
ואם אכן חשבו שיהיה מדובר בפלישה לקיבוץ אחד או שניים, האם סבירה התעלמות שכזו? האם מישהו חשב שמותר להפקיר קיבוץ אחד או שניים? "אכן, זו יותר מאשר תקלה. הדבר הזה בלתי נתפס, כי חדירה לישוב אחד היא כישלון מהדהד וחדירה לעשרים ישובים היא קולוסאלית. לכן, גם אם חששו ממתאר מצומצם, כפי שניתן להבין מכך שראש השב"כ העריך שיש משהו שכדאי להתייחס אליו ושלח צוות טקילה שנועד להתמודד עם אתגר של חדירה לישוב אחד, כלומר שהדבר מעיד שהייתה התייחסות רצינית לסימנים המעידים האלה, אבל איש לא חשב שצריך לשתף גורמים מקצועיים כמו אמ"ן, ראש אמ"ן או ראש חטיבת המחקר או קמ"ן פיקוד דרום בסוגיה, ועל אחת כמה וכמה לא חשבו לשתף את ראש הממשלה ושר הביטחון".
באשר להחלטה שלא לערב את צמרת אמ"ן אומר בוכניק-חן אנחנו שואלים אם יתכן וראש אמ"ן הנחיל לפקודיו את התחושה שאין להטריד אותו במה שנראה בשלב זה כזוטות. "לגבי ראש אמ"ן אני מוציא מכלל אפשרות אמירה שנובעת ממנה אמירה שלא להטריד אותו על דברים של מה בכך. זה אירוע ברמה אסטרטגית ואל אירוע של מה בכך, והעובדה היא שהרמטכ"ל מכנס התייעצות טלפונית מלמדת שההתייחסות הייתה רצינית והייתה הנחה שמשהו חריג מתרחש. העובדה שהרמטכ"ל לא התעקש לשתף בכיר באמ"ן בהתייעצויות האלה היא בגדר תקלה, כי בהתייעצות שכזו, טלפונית או פיזית, התשומה המודיעינית היא בעלת משמעות רבה מאוד, ויתכן שלו היו אנשי מודיעין מעורבים הם היו מעלים דעה אחרת לנקוט בצעדים אג"מיים שהיו משפרים את יכולת התגובה במקרה קיצון".
האם ניתן לבטל את האפשרות שראש אמ"ן הקרין לפקודיו שלא להטריד אותו כאשר אנחנו שומעים על היחס המזלזל לו זכו מתריעים ומתריעות, ובהקשר זה זכורות עדויותיהן של התצפיתניות? "אני מפריד בין הדרג הטקטי שמיוצג על ידי התצפיתניות והאמצעים החזותיים שעוקבים באופן שוטף אחר הצד השני שמעבר לגדר. אלו דברים משמעותיים שיכולים להיות חלק מצבר הסימנית המעידים השותפים. אני מציע להתמקד באירועי הלילה שבין השישי לשביעי באוקטובר, שבמסגרתו הרבה דברים, גם כאלה שהיו בעבר, היו צריכים להתכנס להערכה אינטגרטיבית, ובהקשר הזה היה מקום להביא בחשבון גם את דיווחי התצפיתניות ודיווחים נוספים שנקלטו באמצעים חזותיים ובאמצעי ההאזנה".
על ההחלטה להדיר את הדרג המדיני באותן שעות אומר בוכניק-חן כי "כאן טמון הכשל הגדול, ואני אומר זאת לא רק לגבי האירוע של השבעה באוקטובר, אלא הולך אחורה למלחמת יום כיפור. גם שם לא עדכנו את הדרג המדיני על נסיעת ראש המוסד כדי לפגוש את אשרף מרואן בלונדון. כך קרה שיום לפני המלחמה בדיונים שנוהלו בידי ראש הממשלה לא הובא בחשבון המידע הזה שראש המוסד נסע בלונדון בעקבות התראה מאסרף מרואן על מלחמה. הממד הזה לא היה ידוע לפורומים שהתכנסו באותו יום".
כמי שחקר את כשלי המודיעין שנכרכו במלחמת יום כיפור, מציין בוכניק-חן כי "ב-73' דובר על תקלה או חוסר מודעות למשמעות העניין. בדיעבד המוסד התייחס להזמנת מרואן אשרף כמברק אדמיניסטרטיבי ולא התראה מודיעינית ממשית, למרות שהיה ברור מתוכן המברק שיש כאן התראה למלחמה. כך שההתראה הזו לא נלקחה בחשבון והלכו לאיבוד למעלה מ-26 שעות להתראת הצבא לפני קבלת הידיעה הגורלית".
ומדוע אותו מברק לא התחבר למאות ההתראות שקדמו למלחמה ולא סגר את המעגל? כאן נכנסת לתמונה הקונספציה ועליה מרחיב בוכניק-חן: "הקונספציה גם אז יותר מאשר היום הייתה בבחינת קיר ברזל. הידיעות והסמנים המעידים שהצטברו בשבוע האחרון שלפני המלחמה נתקלו בקיר הבלתי חדיר של הקונספציה. ראש אמ"ן, אלי זעירא, התעקש למנוע הערכה מחמירה בכל הקשור לידיעות שהגיעו כל עוד הוא לא קיבל ידיעה חד משמעית מאשרף מרואן. המערכת המודיעינית ובתוכה אלי זעירא התמכרו לדיווחי אשרף מרואן, ולכן כשנודע לו על פגישה בין זמיר למרואן הוא אמר שיחכה למוצא פיו של מרואן וכל שאר הדברים יחכו. גדוגמא לכך הייתה ההתעלמות מידיעה מפורשת של השגריר העיראקי במוסקרבה שהסביר את פינוי משפחות היועצים הסובייטים היא היערכות למלחמה, מה שאמור היה לפתור את התעלומה, אבל עדיין ראש אמ"ן לא מפיץ את הידיעה כי הוא מחכה לדברי אשרף מרואן, וגם כאן הלכו לאיבוד שעות רבות של התראה. זו עוצמתה הרבה של הקונספציה שמעוורת עיני אנשי מודיעין".
ובאשר למחדל השבעה באוקטובר אומר בוכניק-חן כי "הקונספציה התייחסה להערכה שחמאס מורתע ועוסק ברווחה ושלום הציבור בעזה. הסימנים המעידים שהתקבלו באותו לילה התמודדו עם אותה קונספציה שליוותה אותנו בשנים האחרונות, היה נוח לומר שמדובר במשהו שהוא בבחינת תרגיל או מהלך שאינו מבשר על מתקפה נגד ישראל. היה רצון להנמיך את חשיבות המידע".
עוד אנחנו שואלים אותו כאיש מודיעין בכיר אם לעובדה שצה"ל לא נמצא ברצועת עזה משנת 2005 היא שגרמה למודיעין לא לראות את ההיערכות המאסיבית של אלפי מחבלים למתקפה חמושה על יישובי העוטף, והוא משיב ש"במידה רבה יש אמת בכך", ומוסיף כי "אמנם קיים מערך סוכני מודיעין אנושי שהוכיח את עצמו במהלך השנים עם דיווחים בעלי משמעות רבה, אבל במשך השנים מ-2005 וצפונה היה מאמץ גדול מאוד להתבסס על מודיעין טכנולוגי שהנמיכו את חשיבות המידע האנושי. התבססות על טכנולוגיה יצרה מצג שווא שיכולנו לסמוך לכאורה על האמצעים ופחות להיות תלויים במקורות אנוש, אבל זה לא אומר שלא היה בכלל מידע אנושי".
עוד מוסיף בוכניק-חן ומתייחס להיערכות החמאס ואומר כי לתפיסתו "בכל מצב במאזן הכוחות בין צה"ל לחמאס יש עדיפות לצה"ל, וההתייחסות לסוג כזה של עימות הוא כעימות אסימטרי, עימות שיש לצה"ל בו עליונות עם חיל אוויר, חיל ים, מערכות אלקטרוניות, שריון וכו' ולחמאס יש אמצעים פרימיטיביים אך עדיין מטרידים ומחייבים תשומת לב".
"לגבי חטא היוהרה, בהקשר החמאס הוא פחות דרמטי. יתכן וזה השפיע אבל רק ברקע הדברים כשזה יצר שאננות, אבל במידה והייתה בצד שלנו היערכות והכוננות גבוהה ברור היה שהתוצאה הייתה אחרת. העובדה שבאותו לילה לא שיתפו את הדרג המדיני במתרחש גרמה לכך שנמנעה דעה שיכולה הייתה להכתיב שינוי בהיערכות הצה"לית מול הסיכון והספק לחומרה שהיה צריך להינקט באותו אירוע. לכן הדבר מטיל את כובד המשקל של האחריות על הדרג הצבאי, שאם היה נוהג אחרת אולי אפשר היה לשנות את היוצרות בהקשר הזה. כשאני בוחן את הקונספציה על רקע אירועי הלילה שבין השישי לשביעי באוקטובר, אני חושב שריבוי הסימנים המעידים אייין לחלוטין את הקונספציה שכבר לא הייתה אמורה להיות נוכחת מול ההכנות והסימנים לקראת פלישת החמאסית".
עוד אנחנו שואלים את בוכניק-חן כמי שעמד בראש צוות ה'איפכא מסתברא' של אמ"ן, אם הגוף הזה שהוקם אחרי מלחמת יום כיפור, זוכה ליחס רציני וראוי, כזה שמעניק לו יכולת להביא לשינוי הכרעות והחלטות? אל"מ במיל' בוכניק-חן משיב בשלילה: "לצערי, ההתייחסות אינה מספיק רצינית. הגוף הזה הוא גוף מצומצם בהיקפו. בתקופה שלי, תחילת שנות התשעים, היו בו שני קצינים, ראש מחלקה ועוד עוזר. לאחר תקופתי הסד"כ הזה צומצם עוד יותר, והדבר הזה לדעתי היה בעוכרי המערכת. העובדה היא שההערכה המרכזית שמובילה חטיבת המחקר אינה טולרנטית ל"הפרעות" של הבקרה. או שמתייחסים לזה במידה של זלזול או במידה של 'טוב שזה קיים' וזה לא מספיק. אני מניח שתפקידה של מחלקת הבקרה בהקשר של אוקטובר 23' היה ערעור על הקונספציה ולא התייחסות לפן הטקטי של אותו לילה, שבו הבקרה לא מעורבת".
"אם אומרים שהקונספציה היא כזו שמקלה, שסבורה שחמאס מורתע וכו', היה צריך לבוא ולומר הבה ונבחן את איתנות האמירה הזו, האם הדבר הזה מוחלט או שיש משהו שחייב לעורר ספקות. הוא הדין לגבי התחושה שהייתה בצה"ל אחרי שני מבצעים נגד הג'יהאד האיסלאמי כשחמאס משקיף מהצד ולא מתערב. הדבר הזה היה צריך לעורר את מחלקת הבקרה לתהות אם קורה כאן משהו הגיוני כשחמאס מאפשר להפוך את הג'יהאד האיסלאמי לבשר תותחים, או שמשהו מסתתר מאחורי הדבר הזה. אלה תהיות שצריכות היו לעלות ולא עלו והבקרה לא שיחקה כל תפקיד באירוע הזה".