אחת החוויות הכי מתסכלות שאדם יכול לחוות היא תקווה שנכזבת. לא אני המצאתי את זה, וכבר כתב על כך החכם מכל אדם: "תוחלת ממושכה מחלה לב". הסיטואציות שבהן אני מחכה לתשובה ולא מקבלת אותה, ולפעמים גרוע מזה – מקבלת תשובה שלילית, קשות מאוד להתמודדות. ממש קשה לי לקבל כשעסקה מפתה ממתינה מעבר לפינה והמחשבות כבר רצות קדימה כמה יהיה נפלא אם היא תסתדר, אבל בסוף לא. כששידוך מוצלח מוצע לילדיי והלב כבר כל כך רוצה לשמוח! אך השידוך מתבטל. וגם במציאות הקשה הנוכחית, שבה כל כך הרבה תקוות עולות ויורדות, לא קל ללב לעכל בכלל.
ואחרי כל זה, בתור אדם מאמין, אני יודעת שכל מה שה' עושה הוא לטובה. ובכל אופן, כל כך כיף לראות את זה בעיניים! לכן התרגשתי מאוד כשסופרת צעירה שלחה לי את ספר הבכורה שלה, שהסיפור כיצד הוא יצא לאור היה מרתק בעיניי לא פחות מהספר עצמו. כל כך התלהבתי, שהחלטתי לשתף אתכם בסיפור שלה.
"מאז שאני קטנה חלמתי להיות סופרת, למרות שלא האמנתי שזה באמת יקרה. כשהתחתנתי עם בעלי הוא ישב ולמד, ואני עבדתי כמזכירה וקיבלתי משכורת זעומה שיחד עם המלגה המצומצמת שלו לא הספיקה לכלום. חיינו בדוחק עצום, שכר הדירה כידוע בשמיים וההוצאות יחד עם הבת המתוקה שנולדה לנו רק גדלו ותפחו. כך השתדלנו איכשהו מדי יום ביומו, חשבון בחשבונו וחודש בחודשו, להחזיק מעמד. כל בוקר היה תפילה, כל חג – מעל הטבע, ואם הגיע פתאום חשבון חריג של טיפול שיניים או הוצאה אחרת, רק תפילות וביטחון בהשם הצליחו להעביר אותנו לצד השני שלו.
"חיפשנו בכל דרך אפשרית איך להרחיב קצת את ההכנסות, והחלטתי לנסות סוף סוף לממש את כישרון הכתיבה שמלווה אותי מילדות. זה שמכוחו תמיד כתבתי לכולם את הברכות, השירים המחורזים, המאמרים המרגשים שקראנו למחנכת ולמדריכה וכן הלאה. בלילות, כשסוף סוף השתרר קצת שקט, הייתי יושבת וכותבת, חורקת שן, שותה עוד כוס קפה, מתפללת לבורא עולם שיחזיק את עפעפיי פקוחים רק עוד קצת, עד שסיימתי לכתוב את יצירת הביכורים שלי. הרבה דמעות וצער עברו עליי עד שהיא נולדה, אך כעת מיהרתי להדפיס את הדפים ובתפילה עזה פניתי לעיתון גדול, בתקווה שירצה לפרסם את הסיפור בהמשכים. משם, כך ידעתי, הדרך לפרסום הספר כמעט סלולה".
החוזה קרוב מתמיד
"פניתי לכמה עיתונים ותשובה שלילית הייתה המקרה הטוב, כאשר במקומות אחרים אפילו תשובה לא קיבלתי. בכל אופן השתדלתי להתעודד והאמנתי שבסוף אצליח. במקביל התחלתי לפנות גם להוצאות שונות, גדולות וקטנות, ניסיתי ממש הכול. כשכבר הייתי קרובה למדי לייאוש, קיבלתי לפתע טלפון מהוצאת ספרים לא גדולה, אך עדיין מוכרת. שוחחתי עם האדם האחראי, והוא הסביר לי שאומנם הסיפור לא רע בכלל, אך יש בו ליקויים שדורשים תיקון. הוא לא התחייב לכלום, אך אמר שאם אשפר את מה שצריך ייתכן שיסכים להוציא את הספר לאור.
"חדורת תקווה ואמונה התיישבתי מול המחשב ועמלתי שעות לאין מספר כדי לענות על כל דרישותיו. בכל פעם, כשנדמה היה לי שעשיתי את המוטל עליי, הגיש לי המו"ל שוב רשימה חדשה של שינויים שהוא רוצה שאעשה, וכך פעם אחר פעם, עד שכמעט תשו כוחותיי. אך התקווה שהספר בכל אופן יצא לאור הצליחה לדחוף אותי לעוד מאמץ קטן, ועוד אחד, ועוד פעם, ואחרון ודי, ועוד. לבסוף, באחת משיחותינו הוא אמר שכעת הוא מרוצה, ויש סיכוי טוב שהוא יוציא את הספר, רק עוד שינוי קטן כאן ושם – ונחתום על החוזה.
"בשמחה עצומה התיישבתי לעשות את השינויים האחרונים שהוא שלח לי, ושכתבתי אותם בתקווה שכבר מחר או מחרתיים הכול ייגמר על הצד הטוב ביותר. אך לתדהמתי הרבה, למחרת קיבלתי טלפון מהמו"ל. הוא הודיע לי שהוא חוזר בו. הוא בכלל לא בטוח שספר ביכורים של סופרת אלמונית יצליח להחזיר את ההשקעה האדירה, ולכן החליט בסופו של דבר לא להוציא את הספר לאור.
"קשה לתאר את תחושותיי באותו זמן. במשך שבוע הסתובבתי כאשר כלפי חוץ אני מראה פנים שוחקות, אך בפנים הלב שלי היה מרוסק. זה היה כל כך קרוב! כמה השקעתי, התאמצתי, האמנתי, חלמתי, והכול לשווא. באיזשהו מקום בלב גם הייתה לי תרעומת כלפי שמיא. זה נראה היה לי כמו עינוי מיותר לגמרי. כמה השקעתי, כמה התאמצתי, והכול לשווא!
"לאחר שבוע של צער ותחושת אפסיות החלטתי שאני בכל אופן מתחזקת. אם משמיים סיבבו ככה, זה בטח לטובתי. ברגע שהתחלתי לחשוב מחשבות טובות – הרגשתי איך האוויר חוזר לי לריאות ופתאום, בבת אחת, כל הראייה שלי השתנתה. דווקא עכשיו, אחרי העבודה הרבה שהושקעה בספר, ידעתי שהוא ממש מוצלח. התקשרתי וקבעתי פגישה עם אחת העורכות בעיתון גדול. פניתי אליה, סיפרתי לה את כל הסיפור וההשקעה הרבה שלי, הצגתי בפניה את הספר ו... היא הסכימה לפרסם אותו בעיתון שלה!
"או אז הבנתי לעומק את נפלאות ההשגחה. תרעומת לא מועטה הייתה בליבי על אותו מו"ל שגרם לי לעבוד לשווא, אך באמת, דווקא העבודה הסיזיפית היא זו שנתנה לספר הבכורה שלי את האפשרות להתפרסם. ובעצם, אחרי זמן מה, כשהתגובות החיוביות לספר החלו להגיע - הבנתי עד כמה אני חייבת לו טובה".
דג שלם עם ירקות ושמן עשבי תיבול בתנור
פורים כבר תכף כאן, וזה הזמן לקנות דג נפלא ולאפות אותו בשלמותו. לדגי הים יש טעם אחר לגמרי, הם כל כך מוצלחים וטובים ופעם בשנה שווה להתפנק עם דג יקר. הכי אני אוהבת אינטיאס, משוגעת על הדג הזה. אבל גם מוסר ים, דניס, צ'יפורה, לוקוס, פלמידה. בשוק מחנה יהודה ובחנויות דגים מובחרות תמצאו דגים נפלאים כאלה. וכן, גם סלמון שלם יכול להתאים.
דרגת קושי:
קלה
זמן אפייה:
40 דקות
12 מנות
דג ים גדול במשקל 2 קילוגרם ומעלה
2 חבילות פלפל מתוק גמדי (טינקרבל)
סלסילת עגבניות שרי צבעוניות
2 בצלים גדולים, קלופים ופרוסים לפרוסות עבות
10 שיני שום
מלח ופלפל
שמן זית
לרוטב:
חצי כוס שמן זית
כוס עשבי תיבול (כוסברה, בזיליקום, פטרוזיליה וכדומה)
4 שיני שום
עגבנייה אחת
כף סוכר
מלח ופלפל
חצי כפית צ'ילי גרוס
מחממים תנור לחום של 200 מעלות. שוטפים היטב את הדג ומניחים אותו על תבנית מרופדת בנייר אפייה. חותכים שלושה פסים אלכסוניים במרכז הדג ומסדרים מסביבו את הירקות. את השום מניחים בתוך הבטן של הדג. מתבלים במלח ופלפל ויוצקים שמן זית על הירקות.
טוחנים יחד את כל חומרי הרוטב ויוצקים על הדג. מורחים את הרוטב מכל הכיוונים. אופים את הדג 50-40 דקות, עד שהוא מזהיב. מגישים עם הירקות והנוזלים שהצטברו בתבנית.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***