בשנת 1980, במרתון בוסטון, הגיעה לקו הסיום רצה בשם רוזי רואיז – ראשונה מבין הנשים. רוזי זכתה במדלית זהב ותהילת עולם.
לאחר מספר ימים התגלה שבעצם היא לא רצה את כל המרתון, אלא "חתכה" לעבר נקודת הסיום ורצה את הקילומטר האחרון היישר לעבר התהילה. המדליה נשללה ממנה בביזיון גדול, וכך חלפה לה תהילת עולם.
לפני כשבע עשרה שנה, יצאה מערכת החינוך למסע מרתוני שנקרא "רפורמת אופק חדש". הרפורמה אמרה למורים בישראל: אם תבחרו להצטרף למסע, ניתן לכם עוד כמה "חכות" מסוגים שונים, ואתם תעשו בהן שימוש נרחב, בהיקף שעות גדול יותר ובדרכים מגוונות יותר, תחת הכשרה ופיקוח, על מנת להפיק עבור תלמידיכם "דגים" איכותיים: פיתוח החשיבה, ידע וערכים. במעלה הדרך, תוכלו להביא גם הביתה יותר דגים מבעבר.
לא כל המורים מיהרו להצטרף לרפורמה התובענית. מי שהצטרף עבר את שלבי המסע ולבסוף זכה גם לעליית שכר כמובטח.
לסלי וקסנר לבטח אוהב את רפורמת "אופק חדש". כל מי שהשתתף בתכניות קרן וקסנר בבית הספר לממשל ע"ש קנדי בהרווארד, מכיר את הגישה ה"וקסנרית" לפתרון בעיות במינהל הציבורי ובשירות המדינה: מחפשים את הפרטנרים – אלה שיש להם עניין בפתרון הבעיה. ביחד איתם חותרים למגע ו"חופרים" לשורש הבעיה עד שמגיעים ל"בעיה שמאחרי הבעיה". מתמקדים רק בנקודה עמוקה זו ושם מבצעים את הפעולה הקולעת והמייצבת לפתרון אותה הבעיה שמבצבצת מעל פני השטח. תקראו לזה "ירידה לשורש הבעיה", או "אנטיביוטיקה ולא אקמול", או "תרופה ולא משחה", או "לתת חכה ולא לתת דגים". רפורמת אופק חדש היא בדיוק כזו.
בכמה מוחות קודחים במרחב הציבורי הישראלי מסתובב לו לסלי וקסנר אחר. וקסנר זה מקבץ אליו בכירים ישראלים, ומוביל אותם למרתפים חשוכים בבית הספר לממשל בהרווארד. שם, ביחד עם הסגל האקדמי של האוניברסיטה, מזריק להם וקסנר מנה הגונה של "חינוך מחדש" – קוקטייל שמכיל שתי כוסות "שמאלנות", שתי כפות "אנטי חרדיות" ומעליהן אבקה חמוצה של "דיפ סטייט". בוגרי תכניות קרן וקסנר מעולם לא פגשו את לסלי וקסנר הזה ואינם יודעים על קיומו, אך מתברר שיש מי שפגש אותו וראה מקרוב כיצד הוא פועל – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
בתקציב שמוצע בימים אלה עולה הרעיון להעניק למורים בחינוך החרדי את "תקציב אופק חדש" (כן, "תקציב", לא "רפורמה"). פקידי האוצר מסתייגים. הם נזכרים ברוזי רואיז שביקשה את התהילה מבלי לעשות את המסע הארוך והמפוקח. אך ח"כ אייכלר יודע מה מניע אותם באמת. לדבריו "פקידים מסוימים לקחו לעצמם את הבעלות על החינוך מחדש של העם היהודי. הם חושבים שבאמצעות הכסף הם יוכלו לכפות את האג'נדה שהם למדו בקרנות ששם הקוד שלהם הוא קרן וקסנר".
מאות בוגרים של תכניות קרן וקסנר מכירים את לסלי וקסנר האמיתי. לסלי וקסנר החרדי. האיש שחרד לגורלה של החברה הישראלית עד שהחליט, כמפעל חיים שנמשך כבר 44 שנים, לתת מכספו וממרצו לשיפור השירות שנותנים בכירי השירות הציבורי לאזרחי המדינה.
לעומתם, ח"כ אייכלר הכיר וקסנר אחר לגמרי. מעניין היכן ומתי אירעה הכרות זו. אם יתברר שלא היתה ואף משל לא היתה, נמצא חלילה למדים שאיש ציבור, חבר כנסת יהודי חרדי שומר מצוות, שמקפיד על קלה כחמורה, החליט להיות "מוציא שם רע", לעיני כל, על יהודי חרדי אחר.
יובל קפלינסקי, לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, היה בשנים 2007 עד 2010 מנהל התיכון העירוני הדתי ע"ש רועי קליין ברעננה. הוא בוגר תכנית המנהיגות הבכירה של קרן וקסנר, שנת 2015.