לפני 12 שנים טבעה הספינה האיטלקית 'קוסטה קונקורדיה' לאחר שעלתה על שרטון. רב החובל פרנצ'סקו סקטינו נטש את הספינה הטובעת והציל את חייו, אבל זכה לקיתונות של ביקורת ובוז על התנהגותו בעת האסון ואף נידון ל־16 שנות מאסר. סיפור זה הוא דוגמה לביטוי "רב חובל יורד עם ספינתו", שמבטא מסורת ימית שלפיה רב החובל נושא באחריות המוחלטת לספינתו ולכל מי שנמצא עליה, ותפקידו בשעת חירום הוא לעשות הכול כדי להצילם, גם אם יקריב את חייו בשעה שהוא מנסה לעשות זאת.
איני יודע אם לביטוי זה יש מקור מפורש בספרי הפוסקים, אך ההתנהגות המצופה מכל דמות שעומדת בעמדת הנהגה והשפעה ערכית ומוסרית היא להחזיק ולעודד את הנתונים תחתיה, ובטח לא לקחת חבורה של בני עלייה ולברוח יחד איתם. זו הסיבה לזעזוע העמוק שהרגשתי (כמו רבים) כששמעתי את דבריו של הראשון לציון, הרב הראשי הרב יצחק יוסף, שאמר: "אם יכריחו אותנו להתגייס - נעזוב כולנו לחו"ל".
פגיעה בכבודה של הארץ
קטונתי מאוד בפני הרב יצחק יוסף, אשר ידע רב לו בידיעת התורה, וברור לי שכוונתו הייתה לשם שמיים, אך כיוון שחשתי פגיעה בכבודה של ארץ ישראל, ובאותם אלו שמוסרים בגופם את הנפש כדי להגן על העם היושב בציון, הרגשתי חובה לתהות על הדברים שהרב אמר.
הרב יוסף אינו עוד "אזרח ישראלי שמאיים בירידה מהארץ", אלא רב ראשי לישראל, האמור לשמש מנהיג רוחני של כל אזרחי מדינת ישראל. בשל כך קשה לי להשלים עם העובדה שהוא זה שמאיים בעידוד עזיבה המונית מארץ ישראל אם יורו על גיוסו של הציבור החרדי.
אם הרב יוסף היה אומר שלדעתו אסור להתגייס לצבא מסיבות שונות, לא הייתי כותב דבר. אפילו אם הוא היה מפרסם שעדיף לשבת בבית הסוהר, או למסור את הנפש על הדבר הזה, הייתי מקיים בעצמי את הפסוק: "ישב בדד ויידום". אומנם באופן אישי שירתי, כמו רבנים צבאיים רבים, יותר מ־100 ימי מילואים מאז פרצה מלחמת שמחת תורה, ואף איבדתי במלחמה אחיין אהוב, גלעד ניצן הי"ד, שנהרג בעזה. ואולם לצערי זו גישה מפורסמת של הרבה מגדולי הציבור החרדי בדורנו, שהחליטו לאסור על שומעי לקחם להתגייס לצבא.
בימים אלו, שהצבא מצביע על חסר בחיילים להגנה על אזרחי המדינה, ואנו נמצאים בתוך מלחמה קשה ומורכבת, שלצערנו גובה מחיר חיים של חיילים כמעט מדי יום, לא מפליא שנושא הגיוס לצבא של הציבור החרדי עלה לכותרות. ובכל הדיון הזה "החרשתי, כי אין הצר שווה בנזק המלך". זהו ויכוח שראוי להמשיך לדון בו, נכתוב עליו רבות, וראוי למצוא את הפתרון המתאים.
כמו כן, ידועים ומוכרים לי דברי הרמב"ם (מלכים ה, ט) שהתיר לצאת מארץ ישראל באופן זמני לצורך לימוד תורה, אולם שם מדובר על מקרה מסוים, ולא חלילה על הנחייה לעזיבה ציבורית כללית של ארץ ישראל, וכפי שכותב שם הרמב"ם: "אבל לשכון בחוצה לארץ אסור".
לוותר על מצוות עשה מן התורה
הדברים שאמר הרב יוסף היו כואבים ותמוהים בעיניי עד מאוד מכמה היבטים. אפתח בשאלה פשוטה על דבריו: איך אפשר, בגלל מחלוקת בעניין הגיוס, לוותר על קיום מצוות עשה מהתורה של ישיבה בארץ ישראל, כפי שכתוב בפסוק "והורשתם את הארץ וישבתם בה"? וכפי שכתב הרמב"ן: "שנצטווינו בכיבושה ובישיבתה... היא מצוות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו, ואפילו בזמן הגלות"? בפרט שיישוב ארץ ישראל הוא לא עוד מצווה מתוך תרי"ג מצוות, אלא מצווה חשובה כל כך עד שעליה כותב המדרש (ספרי דברים, פ): "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". לא ארחיב במקורות על מעלת ארץ ישראל, שהרי ספר דברים גדוש בשבחה, חשיבותה ומעלתה של הארץ, אך האם נשמטו מעיניי הרב דברי התוספתא (עבודה ד, ה): "כל זמן שאתם בארץ ישראל הריני לכם לא־לוק, אין אתם בארץ ישראל כביכול איני לכם לא־לוק"? או דברי הגמרא במסכת כתובות (קי, ב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו א־לוה... וכל הדר בחוץ לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים"?
מעבר לכך, האם הרב לא נתן את דעתו על השאלה מה קרה לאותם "ראשי בני ישראל" במדבר אשר מאסו בארץ חמדה משיקולים שונים? השפת אמת (שלח תרל"ט) מסביר שחטא המרגלים התרחש משום שהמרגלים חששו שעם ישראל ירד רוחנית בארץ ישראל. כל צום ט' באב וחורבן בתי המקדש שלנו החלו באותו תשעה באב קשה, שבו דיברו סרה על ארץ ישראל. האם בגלל ויכוח פנימי, חשוב ככל שיהיה, נוותר על חלומו של משה רבנו וכל יהודי באלפיים שנות גלות לשכון ברגבי אדמתה של ארץ ישראל?
ועוד אתמה, האם הרב מתגעגע לחיים תחת שלטון הצר, הפחה, הקיסר או הח'ליף? האם שכחנו מה זה להיות יהודי תחת שלטון הגויים? האם חיים תחת האנטישמיות שקיימת ברחבי העולם הם הפתרון לשאלת גיוס בני הישיבות? כל זה מבלי להזכיר את השואה הקשה שעברנו רק לפני 80 שנה.
ואוסיף להקשות, מה עם המתנה הגדולה שהרב נתן בדבריו לאויב שלנו? האויב הרצחני ששומע שהרב הראשי לישראל מאיים שיורה לשומעי לקחו לעזוב את הארץ, מתמוגג כעת מאושר. מישהו שלח לי חלק מהתגובות שפורסמו בערוצים הערביים על דברי הרב יוסף: "מה עשית בהם יא סינוואר. ישמור אותך אללה וינצור אותך"; או ההודעה כי "וזו ההוכחה הגדולה אשר אין להם ארץ, מכך משתמע שהם יודעים אשר אין זו אדמתם, שהרי בעל ארץ יקריב עצמו בעבורה, אבל הגנב לא ישמור בחייו על שלום גנבתו"; ועוד תגובות קשות מאוד לקריאה. איזו מתנה גדולה יותר היה יכול הרב לתת לכל שונאינו ומבקשי רעתנו שרק רוצים שנעזוב את ארצנו?
כל דבריי אלה הם מבלי לדון בשאלה: האם כך אמור להתבטא רב ראשי לישראל שאמור לייצג את מדינת ישראל? אחרי שנהרגו כל כך הרבה מטובי בחורינו במלחמה, הרב הראשי, רב החובל והמנהיג הרוחני שאמור להישאר אחרון בספינה, מאיים להורות לברוח מהארץ – ואם כך הדבר, מה לנו כי נלין על חלקים אחרים מעמנו שרוצים לעזוב את ארץ הקודש?
נכון לכתיבת דברים אלו, לא שמעתי שהרב יוסף חזר בו. כולי תקווה ותפילה שהרב הראשי יחזור בו או יבהיר את דבריו, ועם ישראל לא ייאלץ לצאת לגלות חלילה בפעם השלישית.
הכותב הוא רב קהילה ביד בנימין, מחבר ספרי ההלכה 'שירת הים' וראש בית המדרש באיגוד רבני קהילות
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***