שאלת הסיוע ההומניטרי לעזה מעסיקה לא מעט את הקבינט המצומצם ואת שרי הממשלה. יש מהם מי שטוענים שצריך להעביר לעזתים סיוע מינימלי בלבד, בזמן שאחרים חושבים שצריך ליישר קו עם הדרישה האמריקנית להגברת הסיוע.
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הודיע בנאום 'מצב האומה' שנשא כי החליט להקים מה שהגדיר 'נמל זמני בעזה', כדי לשפר את העברת הסיוע ההומניטרי ולמנוע את נפילתו בידי חמאס. הוא הדגיש כי החיילים האמריקנים לא יפרקו את חבילות הסיוע לקרקע, ויישארו בכלי שיט מול חופי הרצועה. אופן הביצוע המעשי של הפרויקט והשאלה אם ישראל מעורבת בו או לא - נותרו לוטים בערפל.
השבוע הודיע פיקוד המרכז של ארצות הברית כי ספינות של הצבא האמריקני יצאו לכיוון עזה במטרה להקים את הנמל, פעולה שמצטרפת לצעדים האמריקנים של הצנחת סיוע לתושבי הרצועה בהיקף של כמה טונות בכל פעם. זאת לצד העברת משאיות דרך כביש חדש שסללה ישראל, שמפוקח על ידה ומאפשר בדיקה יסודית של גורמי הביטחון בכל משאית.
על פי העיתון 'ניו יורק טיימס' הסיוע יועבר לקפריסין ומשם יובל בספינות אמריקניות קטנות לרצועת עזה. כוחות ההנדסה של הצבא האמריקני יבנו מזח צף שיורכב מפלטות פלדה ענקיות, אורכה של כל אחת 12 מטרים. הפלטות תתחברנה זו לזו לאורך של 550 מטרים, ועל המזח הזה ייפרק הסיוע. עדיין לא ברור כיצד יוכנס לרצועה.
השולט בנמל שולט ברצועה
תת־אלוף (מיל’) אמיר אביבי, יושב ראש תנועת הביטחוניסטים, אומר שבכל מקרה ישראל צריכה להיות זו ששולטת בסיוע ההומניטרי, וייתכן שהנמל יכול לסייע בכך.
"אנחנו נמצאים בתהליך של הפלת חמאס. חלק מהתהליך הזה צריך להיות בעצם השתלטות על כל הנושא ההומניטרי. עד עכשיו מכניסים משאיות דרך מעבר כרם שלום, והן נופלות לידיים של חמאס, אנחנו בעצם מביאים להם את הציוד. גם מה שלא הולך לחמאס מחולק על ידיהם לאוכלוסייה, והם ממשיכים לשלוט בה באופן מעשי", מסביר אביבי.
לדבריו, "כדי לעמוד במטרת המלחמה של הפלת חמאס כגוף שלטוני, צריך ליטול מהם את הכוח הזה של שליטה באוכלוסייה. לשם כך צריך לעקוף את העברת הסיוע הקרקעי, ולראות שיש תהליך של העברת השליטה על המצב ההומניטרי. ברגע שהציבור העזתי יבין שמי שדואג להם ומאכיל אותם זה אנחנו ולא חמאס, יהיו לזה השלכות אדירות - גם מודיעיניות מעצם זה שחמאס לא שולט שם, וגם מעשית שהסיוע יימנע מחמאס".
למה לדעתך החליט הנשיא ביידן להקים את הנמל הימי דווקא?
"האספקה יכולה להגיע מהים, מהאוויר, או ממקומות אחרים שצה"ל שולט בהם, וכאן זה קשור לאורך הנשימה. בסוף האינטרס האמריקני הוא להראות לציבור, בעיקר הדמוקרטי, שהם דואגים לנושא ההומניטרי. הם בתקופת בחירות, והנשיא ביידן פונה לשתי קבוצות בוחרים: היהודים, שלהם הוא מציג את התמיכה בישראל, את ההגנה באו"ם ואת אספקת התחמושת, והקבוצה השנייה היא המוסלמים והפרוגרסיביים, שלהם הוא אומר שנעשה מאמץ אמיתי לסיוע הומניטרי לרצועת עזה, וחשוב לביידן שהמאמץ יהיה נראה לעין. הקמת נמל מצטלמת טוב - ולכן הממשל האמריקני מעוניין בכך.
"עם זאת הם מדגישים שהם רוצים שישראל תטפל בזה ולא הצבא האמריקני. לכן צריך להיערך למצב שבו אנחנו שולטים אך לא בטוח שאנחנו מחלקים את המזון, אלא סוכנים בשטח שיהיו שותפים לכך או ארגונים בין־לאומיים, שאינם אונר"א, שיעזרו לחלק סיוע. הקמת הנמל מצד אחד משרתת את הצרכים של נשיא ארצות הברית, ומצד שני לנו זה נותן אורך נשימה מבצעי כדי להמשיך את הדבר הכי חשוב לנו - להמשיך להילחם ולנצח, להיכנס לרפיח ולעשות כל מה שצריך. זה מתכתב עם מטרות המלחמה שלנו, ואם נשתמש בכלי הזה נכון, הוא יכול לשרת אותנו".
עד כמה ישראל יכולה באמת לצרוב בתודעה של העזתים שהסיוע ההומניטרי מגיע דרכנו ולא דרך חמאס?
"התודעה שזה אנחנו חייבת להתרחש בתהליך ברור. ראשית למוטט את חמאס בפועל. אחרי שנהרוג את הנהגת חמאס, נשלוט על כל מה שנכנס לרצועה ונשתלט על כל המשאבים - יהיה להם ברור מי הבוס ומי שולט בעניינים. אפשר גם 'להפריט' את השליטה הזאת באמצעות פקידים מקומיים וסוכני שטח, אבל צריך להיות ברור לכולם שצה"ל מנהל את העניינים, שיש לו שליטה ביטחונית גוברת וחופש פעולה מבצעי בכל מקום ברצועה, כפי שקורה היום ביהודה ושומרון".
אתה לא מודאג שדרך הסיוע 'יזלגו' גם חומרים או סחורות שהם בעייתיים בעבורנו?
"אנחנו יכולים להבטיח את זה בשתי דרכים: האחת היא לעשות בידוקים מקיפים בלרנקה ובמקומות המוצא, והשנייה היא להיות אחראים בקצה לחלק את זה. במצב הזה, כשישראל פורקת כל סחורה, היא בודקת אותה. הדרך היחידה לוודא שהכול מגיע לאן שאנחנו מעוניינים שיגיע היא לשלוט בתהליך כולו".
שאלה נוספת שעולה היא שאומנם מדובר בנמל זמני, אבל אם אנחנו לא משיגים את מטרות המלחמה, המצב עלול להיות שחמאס יישאר בעזה ויהיה לו נמל, אחרי שנים של מצור ימי.
"אם לא ניכנס לרפיח - הפסדנו. לא נעמוד במטרות המלחמה. הדברים משלימים זה את זה. אתה חייב להפיל את חמאס כגוף שלטוני וצבאי, וזה יקרה רק אם נכבוש את רפיח. גם בני גנץ אמר את זה בארצות הברית. אחרי הפלת חמאס תעלה השאלה איך יגיע הסיוע - וזה לא חייב לבוא דווקא דרך הים. בכל מקרה ישראל חייבת לשלוט באירוע הזה מתחילתו ועד סופו".
"מי שרוצה להבריח נשק, יצליח"
עורך הדין רמי תמם, לשעבר מפקד כוח משימה נמלי ים בלהב 433 וראש מסלול סייבר לתואר שני בקריה האקדמית אונו, מסביר מהו הנמל הזמני שאמור לקום, ומעלה תהיות בעניינו.
"קודם כול חשוב לדייק", אומר תמם, "לא מדובר בנמל של ממש אלא במזח צף שיוצב בחוף עזה, ולא ברור מה יקרה איתו בהמשך. אם נגמרת המלחמה ואין צורך בסיוע הומניטרי, לא צריך להישאר שם נמל שלא יפורק. ואז יעלו הרבה שאלות: האם מפרקים דבר שבנו האמריקנים? מי ישמור עליו? זו סוגיה שצריך לחשוב עליה לעומק לפני שמהלך כזה יוצא לפועל".
איך ישראל יכולה להבטיח מבחינה ביטחונית שהסיוע לא יכלול דברים בעייתיים שלא הייתה רוצה להכניס לעזה?
"כדי להאכיל יותר משני מיליון אנשים, וסיוע הומניטרי זה חשוב, צריכים אלפי מכולות. מדובר בכמות של נמל בינוני או נמל קטן ליום. כשאתה בנמל מסודר יש שיקוף, בדיקות, אתה מקבל את המשלוחים בצורה מגוונת מהמון מקומות, ואתה יכול להחליט מה נבדק ומה לא. כאן התכנון הוא שהכול יגיע ממקום אחד, ואין לי ספק שהאמריקנים כנים ואין מה לחשוד במה שהם מעבירים. אבל זה עובר דרך קבלני משנה שאיש לא יודע מה יעשו. גם אם זה עובר דרך לרנקה - חייבים לשקף את המכולות שם. האם יהיו גורמים ישראלים שיעשו זאת, או שאנחנו סומכים על הקפריסאים? אני חושב שישראל צריכה לבדוק את העניינים האלה ולדרוש את זה.
"היכולת לבצע בידוק הרמטי בנמלים היא פיקציה. פחות מ־3 אחוזים מהמכולות עוברות שיקוף, ובדיקה פיזית נעשית בהיקפים קטנים עוד יותר. מי שרוצה להבריח נשק, יצליח. יצטרכו לחשוב על דרכים אחרות להגיע לפיקוח".
תמם חושב שייתכן שהיה לאמריקנים קל יותר אם היו משתמשים בנמל ישראלי לצורך העברת הסיוע תוך עקיפת חמאס. "אני מנסה להבין מה האמריקנים משיגים בזה. אם הבעיה שלהם היא להעביר את הדברים, מדוע שלא ינחיתו את כל הציוד בנמל אשדוד, ששם יש אפשרות לבדוק את הכול, ומשם הדברים יועברו למעבר קרני שיכול לקלוט אלפי מטענים ביום ובכך להגיע לרצועה? הנמל נראה לי פרויקט ענק שספק גדול מאוד אם יצליח".
ד"ר עדי שורץ, עמית מחקר בכיר במכון 'משגב' לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, מעלה תהיות נוספות באשר להקמת הנמל, שצריכות להטריד את קובעי המדיניות בישראל.
"הדבר הזה קורה בים, והסיוע יוצא מקפריסין. מישהו צריך לקבל בסופו של דבר את הדברים בחוף הים ולהפיץ את הסיוע. האם האמריקנים מתכוונים שצה"ל יאבטח את המשאיות? לא לגמרי ברור לאיש כיצד הדברים עומדים להתנהל", אומר שורץ ומוסיף: "סוגיית האבטחה של הסיוע משמעותית. האם חמאס לא יירה על מי שמאבטח את העברת הסיוע? האם הנמל הזה הוא אינטרס של חמאס?".
לדעתו, חמאס לא יאהב את הקמת הנמל. "הם רוצים לשלוט כמה שיותר בחלוקת המזון והסיוע, משום שזה מחזק את היכולות השלטוניות האזרחיות".
בעבור ישראל מדובר בצעד חיובי?
"לכאורה ישראל צריכה להיות שמחה, כי העולם רוצה סיוע בין־לאומי והוא מעביר אותו. אז מה אכפת לנו? אנחנו ממשיכים במלחמה ולא משלמים מחיר משמעותי. המסלול העיקרי שישראל צריכה להיות מעוניינת בו הוא הניצחון במלחמה. אם 'המחיר' של זה הוא שהאמריקנים רוצים להעביר כל מיני סחורות, דרך הים - ישראל יכולה לחיות עם זה".
מה לגבי הפיקוח על הנמל? האם אפשר להסתפק באחרים שיעשו זאת, או שיש לדרוש שישראל תפקח מקרוב על כל מה שנכנס אליו?
"מבחינה ביטחונית חשוב מאוד שמישהו ינטר את החומרים שנכנסים. אנחנו הרבה יותר סומכים על האמריקנים מאשר על הטורקים והמצרים, אבל עדיין יש סחורות שאפשר לעשות בהן שימוש כפול - גם אזרחי וגם צבאי. צריך שיהיה סיכום עם האמריקנים שבאמת ייכנסו רק שמיכות ומזון ולא ברזל או מלט. הם גם צריכים להבין שמדובר כאן במשהו זמני מאוד, כלומר בעוד שבוע, חודש או חצי שנה, כשיחליטו לעצור את זה - זה צריך להיעצר.
"נוסף על כך, כדאי להבהיר לאמריקנים שמדובר בעניין זמני שלא קשור לשיקום עזה. ביום שאחרי, אחרי שימולאו התנאים שלנו, אפשר באמת לדבר על נמל קבוע. כרגע זה נועד להקלה על מצוקה זמנית".
לדעתך, האמריקנים פתוחים להידברות בנושא הזה?
"אפשר לקיים איתם הידברות ולהציב תנאים. לדבר על העיתוי, על היקף הסחורות והסוג שלהן. אותי בעיקר מטרידה האופרציה. אתה מכניס כוחות לתוך אזור מלחמה, הרי לפני כמה שבועות הפלשתינים הסתערו על המשאיות ונהרגו שם מאה איש. מי מבטיח שזה לא יקרה גם בלב ים? ואז למי יקראו? לחיילי צה"ל? לצבא האמריקני? מה שנשמע הרבה פעמים טוב מאוד בטלוויזיה ובנאום, כשצריך לבצע את זה בשטח זה נראה אחרת לגמרי. עדיין לא הבנתי כיצד הנמל, שבא לפתור את המצב שבו הסיוע מגיע לחמאס, עושה זאת".
***