גלית גולן, תושבת הישוב אדם, אימו של שלו, לוחם סיירת חרוב המוחזק במעצר מזה כחמישה שבועות מאז נמצא בביתו אמל"ח שלקח למזכרת מתקרית בה נפצע ברצועת עזה, מספרת את סיפורו בראיון לערוץ 7 וקוראת לעזרה ולהבנה למצבו הדורש עזרה נפשית וגופנית שאותה אינו מקבל בכלא הצבאי.
שלו, מספרת גלית, השלים את שירות הסדיר שלו באוגוסט ובעוד מרבית חבריו יוצאים לאזרחות בחר להתנדב להמשך שירות ברצועת עזה כנגביסט חוד של מפקד הפלוגה.
"הוא לחם שם, לפני כן הוא עוד היה בבארי ובמקומות נוספים. תוך כדי השירות הוא סבל מכאבים מאוד חזקים בגב בגלל המשקל של הנשק. רצו להוריד אותו מלוחמה אבל הוא נלחם על זה שלא יירד מלוחמה. הוא המשיך והמשיך להילחם כשהוא על משככי כאבים".
על התקרית בה נפצע שלו היא מספרת כי במהלך התקלות עם מחבלים הוא "אמר לבחור שהיה לידו שיתפוס מחסה כי הוא היה חשוף ותוך כדי שהוא אומר לו את זה הוא הרגיש בום חזק על הראש, חשב שהבניין קרס לו על הראש. הוא הרים את הראש וזיהה שהבניין קיים אבל הקסדה לא על הראש שלו. הוא הבין שהוא נפצע, הוא זחל אל הקסדה שעפה למרחק של שלושה מטרים, הבין שהוא ניצל בנס וצעק 'שמע ישראל'. אחר כך, כשראינו את הקסדה, הבנו את גדל הנס. הקסדה הייתה חרוכה, הכדור נכנס בצד אחד שלה ונתקע בצידה השני תוך שהוא חורך את כל הפנים שלה ושורט לשלו את הקרקפת".
בעקבות כאבים חזקים נדרש שלו להתפנות לבית חולים והוכר כנכה בעקבות הלוחמה. הוא התחיל תהליך שיקום פיזי ונפשי וכעבור שבועיים או שלושה אחרי התקרית הגיעו לבית המשפחה אנשי משטרה צבאית. "הבת הגדולה שלי שירתה כקצינה במילואים. פתאום ראיתי משלחת כזו נכנסת וחשבתי שקרה לה משהו. הם אמרו שהם באו עם צו חיפוש לשלו. העליתי אותם לחדר שלו. הקלצ'ניקוב שהוא הביא מאותו אירוע אחרי שהוא הוציא לו את המכלול ותלה אותו בחדר כמזכרת מהאירוע יחד עם הקסדה והכדור שהוציאו מהקסדה, היו בחדר. הם ראו את זה. על השידה היו מספר רימוני הלם שאותם לא ראיתי קודם. הם לא היו שם", אומרת גלית.
"בדיעבד הבנתי שערב קודם לחיפוש שלו היה בערב הוקרה ליחידה על ההשתתפות בחרבות ברזל וכשהוא חזר הביתה היה לו טרמפ עד כיכר אדם ובכיכר הוא ירד והתחיל ללכת לכיוון הישוב. תוך כדי הליכה הוא ראה משהו שצד את העין שלו, הוא ראה את הרימונים האלה ואסף אותם אליו לתיק והתכוון לטפל בזה למחרת ולהחזיר למשטרה ולדווח על זה".
מאז נמצא שלו במעצר. "אני מבקשת לצעוק את הצעקה של שלו שהיה בתחילת ניסיון להשתקם מהפציעה, הן גופנית והן נפשית. שלו נפגע באופן לא קל ממה שקרה בעזה וכידוע את הפגיעות בנפש לא רואים כלפי חוץ, וככל שלא מטפלים בהן הן הופכות להיות מפלצת פנימית שגדלה יותר ויותר. שלו צריך עזרה נפשית וגופנית והוא לא מקבל אותה שם. כל יום שעובר בלי טיפול הדבר הזה הופך למפלצת שאחר כך נצטרך להתמודד איתה. הוא במעצר כבר חמישה שבועות עד תום ההליכים. הוא גיבור ישראל ואני מתחילה להבין שמדינת ישראל אוהב את הגיבורים שלה מתים, פחות חיים ואם הם מתיישבים אז עוד יותר".
"הבן שלי חי בנס והוא צריך את העזרה להשתקם מהפציעה שלו. המקום שלו לא בכלא. הוא גיבור ישראל", היא שבה ואומרת וקוראת לבית המשפט להבין את מצבו ושייקח בחשבון את התרומה שתרם למדינה.
באשר לעצם ההחזקה של הנשק בחדרו "הוא לקח את הקלצ'ניקוב ובעיניו זו הייתה מזכרת. כשהוא בא עם הקלצ'ניקוב אמרתי לבעלי שהדבר הזה לא מקובל עליי והוא אמר לי שזה בלי מכלול ואין בזה כלום, זה ברזל חלול ואין לו0 שום משמעות ונחה דעתי. היום אני מבינה שלא הייתה צריכה לנוח דעתי ומדובר במעשה שלא ייעשה, אבל יש גנרל בצבא שידוע לי בוודאות שבלשכה שלו הוא מחזיק בקלצ'ניקוב שהוא קיבל בעזה כמתנה וזה בסדר, אבל הבן שלי צריך להיכנס לכלא עד תום ההליכים כשהוא צריך טיפול. אני צועקת את צעקתו. תנו לי לעזור לבן שלי ואל תחמירו את מצבו".
גלית מספרת עוד על המיזם שהקים שלו לזכר חברו שילה יוסף ז"ל שנפל בקדומים תחת הכותרת 'לוחמים לנלחמים' ובו הוא "משקם בחורים שהצבא ויתר עליהם ועוזר להם לרצות להתגייס ולסלול להם את הדרך בצבא, הוא משדך להם בחור שעבר את אותה דרך ובסוף הצטיין בצבא. הוא עושה בפרויקט הזה נפלאות ומציל נפשות. גם בתוך המעצר הוא מספר לעריקים כמה חשוב להתגייס לשירות משמעותי. זה הבן שלי. חייל גיבור שנתן ונותן כל מה שהוא יכול. בבקשה, רחמים".