עוד לפני הדברים של התא"ל ההוא, למעשה כבר בשבעה ולצערי כמעט מידי יום, ניגשים אלי אנשים בדכדוך נפש, בקומה שפופה ובמבט תוהה. אנחנו לא ראויים לקורבן שלהם, הם אומרים, שרק לא יהיה מותו של יהונתן לשווא, הם ממלמלים.
אז דע לך עם ישראל, אנחנו ראויים. העם המופלא והעתיק הזה ראוי מאין כמוהו. העם החכם, המיוחד והמוסרי הזה ראוי גם ראוי, העם החבוט, הבזוי, השסוי ,הקרוע והמדמם הזה ראוי שבראויים.
הגיע הזמן שנפסיק את ההלקאה העצמית הקולקטיבית הזו, את הספורט הלאומי של ציניות ואווירת נכאים חמוצה כלפי עצמינו.
הגיע הזמן שנפסיק להאמין לגויים שאנחנו רוצחים, שפלים, מלוכלכים , צעקניים ואופים דם ילדים לפסח.
קחו נשימה עמוקה אנשים, הסתכלו על העם הנהדר הזה הביטו ישר למשפחות השכולות בעיניים ותגידו, כן אנחנו ראויים.
בני/ות זוג בעורף - כן, אנחנו ראויים. ההתגייסות הצבאית - כן, אנחנו ראויים. ההתגייסות האזרחית - כן, אנחנו ראויים. ישיבה משותפת בקבינט - כן, אנחנו ראויים. מפגשים חוצים מגזרים – כן, אנחנו ראויים. מטוסים עמוסי מטיילים שהפסיקו את טיול החלומות באמצע – כן, אנחנו ראויים.
והמכינות, והמורים והעובדים הסוציאלים, והארגונים החברתיים, והכבישים. וההיי טק, ותרומות הכליה, ומנגל מפנק לחיילים. והישיבות. והמסע הישראלי. והחקלאים והשומר החדש. ותנועות הנוער. ורוח התקווה, ואחוות הלוחמים, ואחוות האזרחים. וטיפול בפצועים. וליצנות רפואית. ועולם התרבות. ורגישות הדופקים בדלתות. והתפלת מי ים. והגמחי"ם והטפטפות. ועגבניות השרי. והמורים. והרופאים . ועובדים סוציאליים.
כן, כן, כן, אנחנו ראויים. בלי אבל, בלי אולי, בלי אם רק, בלי היסוס, פשוט, ברור ובקול צלול. כן אנחנו ראויים.
יהונתן בני וחבריו לא נפלו לשווא. חס וחלילה ולעולם לא. אין שום תרחיש עתידי, בו הם נפלו לשווא. הם נפלו לעם הראוי ביותר בדור הנפלא ביותר.
ביקורת צריכה להיאמר. חייבת להיאמר. אבל פרופורציות, חברים, פרופורציות. אין צורך להטיל סימן שאלה על עצם קיומנו. אנחנו ראויים.
אם רוצים להגיד ביקורת בבקשה. דברו לגופו של מעשה ולא לגופו של אדם. אל תדברו באופן כללי, אל תאמרו משפטים כמו אתם חייבים להיות ראויים לנו, לדחוק את הקיצון. אימרו ביקורות נקודתית, ספציפית , ממוקדת ומדויקת. הדגישו בביקורת שגם אתם האומרים, לא מושלמים. אימרו שהרוב טוב ועדיין צריך לשפר. בבקשה אל תעזו לתת תחושה שהכל מקולקל, דוחה, עצוב וחלול. כי אנחנו ראויים.
אז שאו את המסר הזה לעצמינו ולעולם בכל מקום ובכל שפה. כן, אנחנו ראויים. הוציאו סטיקרים והדביקו על כל מכונית, כיתבו על שלטים ענקיים ברחבי הארץ, פיתחו באמירה הזו את הלימודים בבתי ספר, אימרו זאת לעצמכם, לילדכם, לשונה לאחר ל'הם'. כן, אנחנו ראויים.