פורים השנה עשה לנו נהפוך הוא אמיתי כאשר כל עם ישראל נמצא במצב של העיר שושן נבוכה, כל אחד ומבוכותיו הכלליות והפרטיות. מצב הרוח בימים הללו כל כך לא פשוט, עד ששמעתי אפילו כמה שמדברים על לא לחגוג את פורים.
אז הטור שלי הפעם מוקדש לקמפיין שכולו בעד החג הקדוש, המופלא והשמח הזה. כי אין לי ספק שאם יש משהו אחד שיכול להכריע את הכף לטובתנו – זו השמחה היהודית האמיתית. והשמחה של חג הפורים היא השמחה הכי גבוהה, הכי קדושה, הכי יפה בשנה.
כל ההתחלות מתחילות בפורים, ויש ליום הזה את היכולת להמתיק דינים. אפילו אצלי, בסיפור הפרטי שלי, פורים היה תחילת ההמתקה. כמה היה קשה להורים שלי לעכל את העובדה שאני חוזרת בתשובה, נכנסת לעולם שחור ומסוגר שכל כך איים עליהם, ועוברת לגור בשכונה חרדית בירושלים. הכול קרה מהר מדי והשאיר אותם בהלם גמור. התחתנתי תוך חודש ושבוע, ולא היה להם בכלל זמן לעבד את המהפך הזה. אמא שלי מיררה בבכי בחתונה שלי, ממש לא מהתרגשות. לראות אותי עם מטפחת על הראש היה הלם קשה בשבילה וקשה היה לה להתנחם.
אבל אז היא באה אלינו לפורים, ביקור ראשון אצל הדוסים. וכל רגע – צלצול בדלת. כל כמה דקות עמדו בפתח ילדים מתוקים, מחופשים בתחפושות הכי מקסימות ומושקעות שיש, ובידיהם משלוח מנות שהוכן במיוחד בשבילנו. ואחר כך עוד משלוח, ועוד אחד, ועוד אחד. השולחן הקטן התמלא במשלוחים, ממתקים, צלופן וברכות חמימות - והדמעות שירדו מעיניה של אמי היו הפעם שונות לחלוטין.
פולסא דנורא בסלון
כיום פורים שלנו הפך להיות חג משפחתי שבו אנחנו מזמינים את כל המשפחה החילונית המורחבת, עושים סעודה כיד המלך ונהנים מהאווירה המיוחדת שתמיד נוצרת ברגעים הללו. אבל לאורך השנים פורים היה בכל שנה משהו אחר, ותמיד הוסיף עוד כמה סיפורים משעשעים לנוסטלגיה המשפחתית.
שנה אחת ביקשתי מבעלי, שכבר שתה לא מעט יין, שיביא את התינוק בן החצי שנה למעלה, לקומה השלישית שבה התגוררנו. עמדתי ליד המעלית וחיכיתי שהם יגיעו, כשלפתע דלת המעלית נפתחת ובתוכה ארגז גדול של יין ומעליו סלקל עם תינוק... בעלי נשאר למטה.
שנה אחרת, אורח נלהב במיוחד החליט להודיע לכולם שאצל מייזליק יש משתה כיד המלך, ולתדהמתי הגיעו אלינו משפחות שלמות שבקושי הכרתי ושאלו: כאן זה המשתה של מייזליק? אז אחרי כמה דקות של הלם החלטתי לזרום עם העניין, ואיכשהו הכול הסתדר. הסירים התרחבו, הכיסאות התרבו ובעלי, שרץ יחד עם עוד חבר להביא כמה ספסלים, פשוט שכח לחזור. אבל בסוף לכולם היה מקום, וזה היה אחד מימי הפורים השמחים ביותר שהיו לנו. למרבה המזל, אף אחד לא הקיא.
שנה אחרת ישבו אצלנו בסלון כמה בעלי תשובה והתחילו לדבר ביניהם בשיחה מלאת רגש על עם ישראל, ופתאום פרצו כולם בבכי. "עם ישראל, מה יהיה על עם ישראל?" הסלון נמלא צעקות, בכי וזעקות, ולרגע חשבנו שאולי אנחנו ביום כיפור. בהשראת הצעקות הנרגשות החליט אחד מהם שאין ברירה והם חייבים להציל את המצב ולעשות פולסא דנורא על אחמדינג'אד, שהיה אז ההמן שעל הפרק. "אשתי, תביאי לנו נרות שחורים", ביקש ממני בעלי בדחיפות, נלהב כולו מהרעיון המקורי. "ומאיפה יש לי נרות שחורים?" עניתי לו. אך לכוכב אחר מהחבורה היה פתרון מושלם: "תביאו נרות רגילים ונשפוך עליהם קולה, הרי קולה היא שחורה, לא?" וכך עשו. הבאתי נרות רגילים, שפכו עליהם קולה ו... לצערנו, למרות המאמצים הכנים באמת - בסוף הפולסא דנורא לא עבד כי הנרות לא נדלקו.
בפורים אחר נסענו אני ובעלי המבוסם, אני נהגתי כמובן. לפתע הוא ראה כמה יהודים רוקדים על אי תנועה. "תעצרי מיד!" פקד עליי בקול המיוחד של פורים שלו, "אני חייב להצטרף לריקוד!". וכך היה. הוא ירד מהרכב והצטרף לריקוד לקול צהלות השמחה של הרוקדים, שנהנו לקבל חבר חדש. במשך דקות אחדות חיכיתי לו, אבל בשלב כלשהו הוא ביקש ממני להמשיך ולנסוע הביתה כי הוא מתכוון להשתקע כאן. אחר כך הוא סיפר לי שהם רקדו על אי התנועה עוד שעתיים.
אז פורים זה בשום פנים ואופן לא משהו שאפשר לוותר עליו. פורים הוא אור וכוח ויופי וחן יהודי. הוא חיבור כל כך מיוחד בינינו ובין אבא שבשמיים, והוא זמן של ישועות מעל הטבע וגילוי של הכוח האמיתי שמנהל את העולם. אני מקווה ומתפללת שיהיה לנו חג פורים מלא ניסים, פורים של פדיון שבויים אמיתי ומלא, של ניצחון שנשאב הישר מ"אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", שנזכה לראות בתליית כל המני הדור עד האחרון שבהם, ושהשמחה תנצח.
חזה בקר עם פירה ופטריות ברוטב יין
אחת המנות המסורתיות שלנו בפורים. נתח נפלא ועסיסי של חזה בקר שנפרס לפרוסות דקיקות, מתבשל לאיטו ברוטב יין ולבסוף מוגש על פירה שסופג את כל הטעם הזה. מנה חגיגית ונהדרת.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן צלייה:
4 שעות
זמן בישול:
20 דקות לפירה
10 מנות
קילו וחצי חזה בקר מספר 3
3 בצלים קלופים
סלסילת פטריות פרוסות
4 כפות שמן זית
8 שיני שום
3 כוסות יין אדום יבש
2 כפות דבש או סילאן
2 כפות פפריקה מתוקה
לפירה:
8 תפוחי אדמה איכותיים קלופים
מלח ופלפל
2 בצלים גדולים קצוצים דק
שמן לטיגון
מכינים את הבשר: מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מזהיבים את הבצל עם השמן בסיר חסין חום שיכול להיכנס לתנור. מטגנים על אש בינונית כ-10 דקות עד להזהבה. מוסיפים את הפטריות ומטגנים עוד שלוש־ארבע דקות, עד שהן מזהיבות. מוסיפים את השום ומערבבים. מוסיפים את הבשר, היין, הדבש, הפפריקה, מלח ופלפל. מביאים לרתיחה ומבשלים חמש דקות. מוסיפים מים עד לגובה הבשר, טועמים ומתבלים את הרוטב לפי הצורך. מעבירים לתנור ואופים מכוסה 20 דקות. מנמיכים את האש וממשיכים לבשל עוד שלוש וחצי שעות. מוציאים את הבשר, פורסים אותו ומחזירים לסיר.
בינתיים מכינים את הפירה: בסיר רחב מבשלים את תפוחי האדמה פרוסים לפרוסות במי מלח עד שהם רכים. במחבת נוספת מטגנים את הבצל הקצוץ בשמן עד להזהבה. מסננים את תפוחי האדמה, מועכים היטב ומוסיפים להם כף או שתיים מנוזל הבישול, את הבצל המטוגן, מלח ופלפל. את הפירה שומרים בקופסה סגורה מעל אחד הסירים על הפלטה, כדי שהוא יישאר חם אך לא יתייבש.
להגשה: מסדרים עיגול של פירה על כל צלחת, יוצקים את הרוטב מסביב לפירה. מניחים על הפירה שלוש חתיכות של בשר ויוצקים עוד רוטב. מקשטים בפרוסות פטריות ומגישים מיד.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***