מי שפגש את שר המשפטים יריב לוין בימים שסביב הכינוס הראשון של הוועדה לבחירת שופטים, אי אז בנובמבר 2023, ראה פנים נפולות וחוסר עניין משווע. אלה לא היו רק זוועות הטבח ותופי המלחמה שהורידו את מצב הרוח הכללי, זו גם התחושה שממלאת מתאבק שחוזר בפעם הראשונה לזירה שבה נחל כישלון צורב. עוד לפני 7 באוקטובר היה ברור שהרפורמה המשפטית, פרויקט חייו של יריב לוין, נקברה קבורת חמור. המלחמה והאווירה הציבורית החדשה שנוצרה העמיקה את הקבר עוד כמה מטרים במעבה האדמה. הסיבה היחידה שבגללה לוין כינס את הוועדה היא צו בג"ץ שריחף מעל ראשו.
אין אפילו אספקט אחד שבו יכול היה השר לוין להתנחם. מכל צד שתסתכל על זה, מצבו בוועדה בכי רע. שינוי הרכב הוועדה בחקיקה, הפרויקט הראשי שבגללו לא כונסה הוועדה במשך עשרה חודשים, נבלם בעקבות מחאות השמאל. גם את המקומות שכן היה בידי הכנסת למנות חילקה הקואליציה בשווה עם האופוזיציה והכניסה לוועדה את חברת הכנסת קארין אלהרר. מאזן הכוחות שאיתו יצא לוין לדרך היה שני שרים, חבר קואליציה וחברת אופוזיציה, שלושה שופטי עליון ושני נציגי לשכת עורכי הדין אשר נשלטת על ידי איש המחאה עורך הדין עמית בכר. אם ננסח זאת בפשטנות: 3-6 לטובת מחנה השופטים.
יממה לפני כינוס הוועדה מינתה הממשלה מטעמה שרה נוספת – השרה למשימות לאומיות, אורית סטרוק. בחדר קטן ולא מכובד התכנסו התשעה, כשעל סדר היום בעיקר שיחות פתיחה וגישוש על נושאים עקרוניים. ברוח התקופה הודו כולם כי אין מקום למריבות ולוויכוחים נוסח הימים שלפני המלחמה. ההחלטות יתקבלו רק בהסכמה רחבה, כפי שנהגו המנהיגים הפוליטיים בממשלה, ולדיונים יהיה אופי מקצועי בלבד. אם נחשפתם לשיחת הצרחות שפרסם עיתונאי 'ישראל היום' נטעאל בנדל מתקופת ניסנקורן-רגב בוועדה – אז בדיוק לא כך. ואם לא נחשפתם, לא הפסדתם כלום.
אבל מה שקרה מאותה פגישה ועד לימים אלה הוא מהפכה תפיסתית של ממש. שני השרים וחבר הקואליציה בוועדה, חבר הכנסת יצחק קרויזר, גילו לפתע שיש הרבה מה לעשות במסגרת הקיימת, גם אם היא אינה מתאימה בדיוק לחלומות שהיו להם בתחילת דרכה של הרפורמה המשפטית. שמא ניתן היה לומר: יריב לוין, שעלה לגדולה בזכות התחכום הפוליטי השקט והדילים הקרים שסגר, והתרסק כשניסה להעביר רפורמה בפרופיל גבוה ובכל הכוח, חזר בחודשים האחרונים למגרש שבו הוא יודע לשחק.
בישיבות שבאו לאחר מכן מינו חברי הוועדה בהסכמה מלאה 43 שופטים בערכאות נמוכות. נכון שלא מדובר במקומות שבהם הוויכוח האידאולוגי בא לידי ביטוי במלוא עוצמתו, אך זו בהחלט תרומה חשובה לשירות המשפטי לאזרח. לא מעט תקנים חסרו בשנה החולפת, והראשונים להיפגע מכך הם אזרחים שמנהלים הליכים בבית המשפט. לצד זאת ישנה חשיבות גם לבניית השדרה הזאת כתשתית למינויים עתידיים בערכאות הגבוהות. דוגמה לעבודה שקטה ומוצלחת הייתה בלימת מינויה של השופטת טל תדמור־זמיר למחוזי חיפה מפני שהקלה עם מתפרעים ערבים בתקופת שומר החומות.
מי חזק יותר בציד מכשפות
החיכוך הראשון שידעה הוועדה בנוגע למינוי שופטים היה מינויה של השופטת ג'ויה סקפה־שפירא לבית המשפט המחוזי ירושלים. מבחינת לוין, סטרוק וקרויזר, מדובר בקו אדום. סקפה־שפירא, כך לטענתם, נוהגת להחמיר בעבירות ביטוי עם יהודים ולהקל באופן קיצוני עם פלשתינים. רק לאחרונה שחררה ממעצר ערבים שקראו קריאות הלל ושבח למחבלי החמאס שביצעו את טבח 7 באוקטובר.
לכאורה, מדובר במקרה דומה למקרה תדמור־זמיר, והיה מצופה שיעבור חלק גם הפעם. אלא שעיקום האף של האגף השמאלי בתקשורת, כך טוענים גורמים בוועדה, הוא שיצר את ההבדל. השופטים בוועדה שמעו את הביקורת התקשורתית על "סיכול על רקע פוליטי", ונבהלו. הם לא יאפשרו לזה לקרות שוב. בישיבה הראשונה על מינויים למחוזי ירושלים הושגה הסכמה לגבי שבעה שופטים חדשים, אך סקפה־שפירא נותרה אבן נגף. הדבר יצא לתקשורת ועורר סערה, ובישיבה הבאה הגיעה השופטת דפנה ברק־ארז עם תזה חדשה: כעת אין סיכוי שניסוג ממינויה של סקפה־שפירא, מפני ששמה כבר נידון בכותרות העיתונים ואם נימנע מהמינוי זה ייתפס ככניעה ללחצים פוליטיים.
זו תזה מעניינת, שאנשי הימין בוועדה דווקא היו שמחים לאמץ. קצת מביך לראות את חוסר המודעות השמאלני לציד המכשפות שהם עצמם ניהלו במשך עשרות שנים ומנהלים גם כיום. לפי הכלל של ברק־ארז, גם את מינויו של השופט עמיצור איתם למחוזי ירושלים יש חובה גמורה לקדם, מפני שערוץ 13 הקדיש לו השבוע כתבה מכפישה בגלל היותו בנו של אפי איתם. כן הדבר לגבי תא"ל מרדכי שפירא, שכתבת התאגיד כרמלה מנשה דאגה להצמיד לידיעה על כך שהוצע לו תפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי את עובדת היותו אחיין של הרב מאיר כהנא. כך גם לגבי עורך הדין אריאל ארליך, מועמד לשלום בירושלים, שזכה לקמפיין הכפשה בשל היותו חוקר בפורום קהלת. וכל אלה דוגמאות רק מהשבוע החולף. משמע: אם בציד מכשפות עסקינן, כבוד השופטת ברק־ארז, לא הייתי פותח חזית עם הימין.
בנקודה הזאת אני מבקש לעצור לצורך הערה מינהלית, שהיא לא פחות מכך מהותית. כל המידע שהגיע לתקשורת בנוגע למתרחש בוועדה מאמצע נובמבר ועד היום הוא כולו פרי הדלפות ושיחות רקע של חברי הוועדה עם עיתונאים. זה לא אמור להיות כך, בשום אופן. על הוועדה מוטלת החובה לפרסם פרוטוקולים לציבור באופן מסודר. למען האמת, שר המשפטים הקודם גדעון סער אף התחיל לקדם רפורמה שבה הדיונים יועברו בשידור חי, כדי להגביר את אמון הציבור בהליך שכלל בעבר דילים מפוקפקים.
אלא שמינהל תקין לחוד והנהלת בתי המשפט לחוד. לפי נוהלי הוועדה, הפרוטוקולים של הדיונים צריכים לעבור את אישור יושב ראש הוועדה, נשיא בית המשפט העליון ובסופו של דבר גם את אישורו של כל אחד מהחברים. זה תהליך ארוך ומסורבל שיש לבטלו, אך גם הוא לא אמור לארוך ארבעה חודשים. בפועל, בידי חברי הוועדה נמצאים כעת הפרוטוקולים של הדיון מנובמבר בלבד, וגם הם טרם אושרו על ידי כולם. כלומר, ארבעה חודשים תמימים לטובת שקיפות מול הציבור, וכאן עוד מדובר בדיון פרווה שלא כלל החלטות מעשיות. לגבי הפרוטוקולים הבאים מתנהלות מלחמות עולם מה ייכלל בהם ומה לא.
ההתנהלות הזאת מעקרת את מגמת השקיפות לציבור כמעט לחלוטין. יש להניח שהנהלת בתי המשפט לא תעבור על החוק, ויום אחד תפרסם את הפרוטוקולים. דא עקא, שבחלוף חצי שנה איש כבר לא יתעניין בנאמר והביקורת לא תהיה רלוונטית. זה יהיה מעשה עשוי. בדיוק כמו פרסום ההקלטות מהוועדה בראשות ניסנקורן שהזכרנו קודם – זה היה פיקנטי, יש שיאמרו מצחיק, אבל חסר השפעה. השופטים שמונו אז למחוזי כבר לוטשים היום עיניים לעליון.
הדחת כבוב – רעידת אדמה בעליון
בסופו של יום, כולם מבינים שהמשוכה הגדולה שתידרש אליה הוועדה היא מינוי שופטים לבית המשפט העליון. נכון להיום, שתי שופטות פרשו מכס השיפוט, ובסוף השנה גם השופט פוגלמן אמור להצטרף אליהן. זה מפנה שלושה מקומות לשופטים חדשים.
אך אלו לא סתם מקומות. שלושת המקומות שיתפנו הם של שופטים ליברלים־אקטיביסטים מובהקים. חיות, ברון ופוגלמן היו ראש החץ בפסיקות שזעזעו את השיח הציבורי בישראל בשנים האחרונות. המקומות שלהם קריטיים, והם יעצבו את פניו של בית המשפט העליון לשנים הבאות. אפשר לראות את זה בקלות בפסק הדין שבו פסלו שופטי העליון את התיקון המצמצם את עילת הסבירות. זו הפעם היחידה שבה כל הקאדר של שופטי בג"ץ ישב יחד למבחן מעשי על משפט חוקתי והיחס בין בית המשפט לרשות המחוקקת. התוצאה הייתה צמודה – 8-7 לטובת ביטול חוק יסוד וצפצוף על המחוקק. אך מאז פרשו שתיים משופטות הרוב, ועוד אחד צפוי לפרוש בסוף השנה. זו אומנם נחמת עניים, מפני שעד לא מזמן המאבק היה נגד פסילת חוקים רגילים של הכנסת, אך בכל זאת: אם יצליח לוין להעביר אפילו כיסא אחד מאגף לאגף, את חוק היסוד הבא בג"ץ ככל הנראה לא יפסול.
זאת הסיבה שבגזרה הזאת כל הדיבורים על הסכמות רחבות ורוח האחדות כבר לא קיימים. נכון לעכשיו איש אינו מעז להעלות את הנושא לסדר היום של הוועדה, וכל צד מחכה לשבירה מנגד. שני הדברים שכן זזים בנוגע לבית המשפט העליון קשורים לנושא רק בעקיפין: מינוי נשיא קבוע לבית המשפט, ודיון בהדחתו של השופט חאלד כבוב.
את המינוי הקבוע של השופט עמית, על פי שיטת הסניוריטי, מסרב לוין להעלות להצבעה בוועדה. הוא מתעקש ששיטת הסניוריטי אינה קדושה ורוצה לראות תחרות מסוימת על התפקיד הנחשק. אפשר לומר שהסיבה לכך היא עניינית, אך לא מן הנמנע שזו גם דרך ללחוץ על השופטים בוועדה שיסכימו למינוי מועמדים חדשים שמוצאים חן בעיניו. בזמן שהשוט הזה מונף, עוד כוכב אחד הסתדר בשמי לוין. על פי אותה שיטת סניוריטי, נכנס לכהן בוועדה מטעם בית המשפט השופט נעם סולברג, הנמנה על המחנה השמרני. אם יאזור אומץ ויצא מן השורה, כפי שידע לעשות בעבר, עשוי להיווצר מצב חדש בוועדה.
כל זה קורה לצד מהלך מקביל להדחת השופט חאלד כבוב. כבוב נתפס בשורה של פרשיות לא מחמיאות, רובן על הגבול המשמעתי. לוין מיהר להכניס דיון בנושא לסדר היום של הוועדה, שמכהנת גם כוועדה להדחת שופטים, למורת רוחם של פוגלמן, עמית וברק־ארז. בדיון עצמו התנפלו השופטים על לוין והזדעקו: "איך אפשר לערוך משפט שדה לשופט כבוב על סמך ידיעות בתקשורת?". אך לוין, סטרוק וקרויזר לא נשאבו לצעקות בנוסח ניסנקורן-רגב. הם הבהירו שאין שום כוונה לערוך משפט שדה, אלא רק להבין מה הפרוצדורה של הבירור שנעשה בעניין השופט ולעקוב אחריה. מנהל בתי המשפט, שהתבקש להשיב על השאלה מתי תוכל הוועדה לקבל תשובות בעניין פרשיות כבוב, התפתל הלוך ושוב, עד שנקב בתאריך אחד באפריל כיעד ריאלי. סמלי ככל שיהיה התאריך, בוועדה לא מתכוונים לוותר ומצפים לתשובות רציניות. אם כבוב יימצא ראוי להדחה או שיקדים תרופה למכה ויפרוש מעצמו, זו תהיה כבר רעידת אדמה של ממש במאזן הכוחות בבית המשפט העליון.
גול עצמי לפוגלמן
לסיום, עוד ממתק קטן מעבודת הוועדה. רבות דובר כבר בעבר על "ועדת השתיים" שהפכה לאחרונה ל"וועדת השניים". בקצרה, הוועדה – שבה מכהנים כיום השופטים בדימוס צבי זילברטל ושרה דברת – מופקדת על גיבוש המלצות לקבוצת השופטים בוועדה לבחירת שופטים. קרי, מתוך "המאגר", שזו רשימה של מועמדים שקיבלו ציונים טובים במרכזי ההערכה ועברו ראיונות בוועדות משנה, שולפים חברי ועדת השניים את השמות שאותם יביאו קבוצת השופטים בפועל להצבעת הוועדה לבחירת שופטים.
בדיון האחרון של הוועדה השתמע מתוך דבריו של ממלא מקום הנשיאה השופט פוגלמן כי המלצותיה של ועדת השניים הן המילה האחרונה מבחינת השופטים. קרי, שלושת חברי הוועדה לבחירת שופטים מטעם בית המשפט העליון מצביעים "על עיוור" למועמדים שהומלצו על ידי ועדת השניים, בלי להפעיל שיקול דעת ובלי שמתאפשר להם חופש הצבעה. שמעה זאת השרה סטרוק וחיישניה נדלקו. במכתב ששלחה ביום ראשון השבוע לשופט פוגלמן כתבה כך: "החלטה זו הופכת דה־פקטו את המלצות ועדת השניים לתנאי סף לבחירת שופטים". ואם כך, טענה, לא ייתכן שהיא תעשה את הראיונות עם המועמדים בחשאי ובלי אפשרות של נציגי הממשלה בוועדה להתרשם גם הם ולתהות על קנקנם.
הרעיון הזה, שלפיו נציג הממשלה יחלל את ועדת השניים המסורתית, זעזע את נפשו של פוגלמן וגרם לו לבצע פניית פרסה. במכתב תשובה לשרה סטרוק טען פוגלמן כי הדברים אינם חד־משמעיים כפי שנשמע מדבריו לכתחילה. "בניגוד לעולה ממכתבך", טען, "המלצות ועדת השניים, כשמן כן הן – המלצות. אין מדובר בתנאי סף לקידומו של שופט". פוגלמן אף הגדיל להדגיש שהחוק מחייב את חברי הוועדה להצביע אך ורק על פי שיקול דעתם: "ואולם, כזכור, כמצוות סעיף 6א לחוק בתי המשפט – 'חבר הוועדה יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בוועדה'. כך פעלתי תמיד, וכך נפעל חבריי ואני גם במקרה זה".
למרות שפוגלמן חושב כך כנראה, איננו טיפשים. ההיסטוריה של הצבעת השופטים כגוש, מתוך ציות מוחלט להמלצות ועדת השניים, היא עקבית וחד־משמעית. איש אינו משלה את עצמו שבעקבות דבריו הנרגשים יפעילו השופטים פתאום שיקול דעת. הערך היחיד במכתב קשור לחבר החדש בחדר, זה שכבר הזכרנו קודם – סולברג. הרבה יהיה תלוי בעתיד באומץ ליבו, וביכולת שלו לחרוג ממקהלת השופטים. דבריו של פוגלמן בוודאי לא כוונו אליו, אלא נועדו רק כדי לסלק את האפשרות שחבר ממשלה ינכח בראיונות ועדת השניים. אך ביום שבו יצטרך סולברג לקבל החלטה קשה מול פוגלמן או מי ממחליפיו, המכתב הזה יוכל לשמש לו כשטר חוב נגדם.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***