חזרתו של הג'ינג'י

ארצות הברית תלך אל הקלפי בנובמבר 2024, ויש הטוענים שיחס הממשל לישראל נגזר בעיקר מהמצב שבו הנשיא האמריקני ג'ו ביידן נמצא בקמפיין הבחירות שלו.

הצורך לרצות צדדים רדיקליים במפלגה הדמוקרטית שאינם אוהדים, בלשון המעטה, את מדינת ישראל, דורש מביידן להראות צעדים מעשיים ונחושים מול הממשלה הישראלית.

מנגד, חשוב לזכור, הציבור בארצות הברית מתעניין הרבה פחות ממה שאנחנו נוהגים לחשוב בנעשה אצלנו בפרט ומחוץ לגבולותיהם בכלל. האמריקאים קודם כול מתעניינים בסוגיות כלכליות ובכיס שלהם - ביוקר המחיה שהלך והאמיר. סוגיה חשובה נוספת היא הטיפול במסתננים שהופכים, לדידם של חלק מהאמריקאים, לא רק לבעיה חברתית אלא גם לבעיה ביטחונית שגורמת לאזרחים לצאת פחות מבתיהם ולאפשר לילדיהם חופש תנועה קטן יותר מבעבר.

שמואל רוזנר, פרשן כאן חדשות לענייני ארצות הברית ועמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי, מנתח את המצב הנוכחי בהתמודדות על הנהגת המעצמה הגדולה בעולם. "בסופו של דבר אחרי כל הבלגן, אף אחד מאיתנו לא מופתע. טראמפ וביידן היו המועמדים המובילים לאורך כל הדרך. במקרה של ביידן, זו בעצם מסורת שכשנשיא מכהן רוצה להמשיך - אף אחד לא מפריע לו. במקרה של טראמפ, בשום שלב לא נראה היה שיש מועמד אחר שמתקרב אפילו למצב של איום עליו באופן ממשי", הוא מסביר.

אנחנו בטוחים שהמועמדים יגיעו לקו הסיום? אצל ביידן מדברים על בעיות בריאות, אצל טראפ מרחפת עננה משפטית.

"יש שלושה תסריטים שיכולים לשנות את המציאות. תסריט אחד הוא של בעיית בריאות שאינה מאפשרת למי מהם להמשיך. הם שניהם אנשים מבוגרים. אנחנו מתרכזים כל הזמן בגיל של ביידן, אבל גם דונלד טראמפ כבר איננו ילד".

"התסריט השני הוא שאחד מהם יחליט מרצונו לפרוש, מסיבה כזאת או אחרת. נניח אם ג'ו ביידן יבין שהוא עומד להפסיד לדונלד טראמפ ויחליט שהוא מקריב את עצמו למען מפלגתו. התסריט השלישי הוא אם תהיה בעיה משפטית שתמנע או תקשה על אחד מהם להתמודד - וזה נוגע בעיקר לדונלד טראמפ".

אם קורה הבלתי ייאמן ואחד התסריטים הללו מתממש, איך קובעים מי יחליף את המועמד הפורש?

"המפלגה קובעת, וזה יכול לקרות באחת משתי דרכים. אם הדבר הזה קורה לפני הוועידות בקיץ - הן אלו שיחליטו. בשתי המפלגות הוועידה היא זו שבעצם קובעת פורמלית את המועמדות של המועמד. במקרה הזה אין תחרות, אז אין שום שאלה מה יקרה בוועידה ויהפוך את המועמדות לרשמית ממש".

"אם יתברר שאחד משני המועמדים, עוד לפני הוועידה, נושר מהמרוץ, אז הוועידה תצטרך למנות מישהו אחר. אם הדבר הזה קורה אחרי הוועידה, אז לכל מפלגה יש תקנון ומנגנון איך זה אמור לקרות. בגדול זה תהליך שבכירי המפלגה יצטרכו להחליט במעין הצבעה מי יהיה המועמד שיורש את זה שנשר".

רק לא טראמפ

בינתיים הסקרים מעניקים יתרון לא גדול לטראמפ על פני ביידן, אבל ייתכן שמדובר במשהו הרבה יותר משמעותי - בתנועה לכיוונו של הנשיא לשעבר שמתבטאת כרגע באופן מאוד מינורי.

"הסקרים נותנים יתרון קטן לטראמפ", אומר רוזנר. "מצד אחד זה יתרון קטן, מצד שני זה היתרון הכי גדול שהיה לו אי פעם. כי בסקרים של 2016, לפני שהוא ניצח בפועל - הוא בעצם פיגר בסקרים. כך שכרגע, אם אנחנו באותו עולם של 2016 ו־2020, אז היתרון של טראמפ הוא בעצם יתרון גדול. מצד שני, יכול להיות שהסוקרים למדו את הלקחים ועכשיו הם עושים עבודה טובה יותר, ואז היתרון הוא יתרון קטן, שיכול עדיין להצטמצם בכל מיני נסיבות ומכל מיני סיבות".

עם זאת הוא מדגיש שמדובר ביתרון שאי אפשר להתעלם ממנו. "זה יתרון שמתבטא גם בסקרים הכלליים וגם במדינות המפתח. בסופו של דבר הבחירות בארצות הברית לא מוכרעות בכל המדינות. אנחנו יודעים למי קליפורניה תצביע, ואנחנו יודעים גם למי אלבמה תצביע - אלה לא מדינות מעניינות במובן הזה. יש צירים שהם פחות או יותר מובטחים מראש למועמד הרפובליקני או הדמוקרטי, ואז יש את המדינות שהתחרות עליהן היא קשה - כמו נניח ג'ורג'יה, שהיא מדינה שצריך להיאבק עליה. יש בין שש לשמונה מדינות כאלה, וכרגע טראמפ מוביל כמעט בכולן".

מה הנושא המרכזי של הבחירות? הטענה הרווחת היא שהכלכלה הכי מטרידה את האמריקאים.

"האמריקאים תמיד מצביעים קודם כול על כלכלה, אבל אני חושב שהבחירות האלה יהיו במידה רבה בחירות על אישיותו של טראמפ. הוא מועמד שמציע סדר יום מאוד רדיקלי. בסופו של דבר, כאשר טראמפ הוא המועמד, הבחירות יותר מכל דבר אחר הן על השאלה האם החזון של טראמפ מלהיב אותך או החזון של טראמפ מפחיד אותך. אם יהיו הרבה אנשים שהחזון של טראמפ מפחיד אותם אז הוא לא יוכל לנצח בבחירות - לא משנה מה יהיה מצבה של ארצות הברית באותה עת. אם לעומת זאת יש הרבה מאוד אנשים שנרגשים מהמצע של טראמפ - יכול להיות שהם ילכו איתו".

"טראמפ מתמקד קודם כול בעניין הכלכלי עם מסר פופוליסטי חזק. בשבוע שעבר הוא פחות או יותר הודיע לסינים שהוא מתכוון לסגור את הגבול עם מקסיקו לייבוא מכוניות, משום שהסינים מקימים מפעלים לייצור מכוניות במקסיקו כדי לייצא לשוק האמריקאי. טראמפ בא לאוהיו, מקום שיש בו מפעלי רכב של ארצות הברית, ואמר: 'אל תדאגו, אם הסינים חושבים שהם יוכלו לשלוח לכאן מכוניות ולהתחרות בכם, אני מתכוון להטיל 100 אחוז מכס על כל רכב שיבוא ממקסיקו כדי שהם לא יוכלו להתחרות בכם'. זה מסר שכאשר אתה שומע אותו ממועמד רפובליקני שאמור להיות בעד שוק חופשי, הוא די דרמטי. זה מזכיר לנו שהסיסמאות הישנות או הסטיגמות הישנות של מה הוא רפובליקני ומה הוא דמוקרטי משתנות כאשר דונלד טראמפ הוא המועמד. לכן הבחירות, יותר מכל דבר אחר בעיניי, יהיו על השאלה כן או לא דונלד".

למה בעצם לא על השאלה כן או לא ג'ו ביידן?

"פחות כן או לא ג'ו ביידן, כי ביידן הוא נשיא שבסך הכול עשה עבודה בסדר ובחלק מהעניינים גם עבודה טובה. אין לו כישלונות דרמטיים בתחום הכלכלי. בתחום המדיני־ביטחוני ובזירה הבין־לאומית אין לו תקלות סופר־דרמטיות. הוא נשיא לא מלהיב. ‫הבחירות לא יתנהלו ‫סביב האישיות שלו".

"אנחנו גם יודעים ש‫טראמפ הוא אדם ‫ששואב את כל האנרגיה בחדר אליו. באופן טבעי הוא זה שייצר את הכותרות, ‫הוא זה שיעשה את הדרמה, ‫הוא זה שהמצלמות יכוונו אליו, ‫והוא זה שאנשים ידברו ‫על הדבר האחרון שהוא אמר. ‫תיאורטית ‫הבחירות אמורות להיות על השאלה האם הנשיא טוב או פחות טוב לאמריקה, נדמה לי שבבחירות האלה אנחנו נחרוג מהכלל וזה לא יהיה 'עד כמה ביידן טוב או לא טוב לאמריקה', אלא 'עד כמה טראמפ יהיה טוב או נורא לאמריקה'".

אין ספק שהנושא הישראלי צף ועולה בבחירות האלה - אבל דווקא בשבוע האחרון שמענו את ביידן מנסה לעשות הפרד ומשול בין מדינת ישראל להנהגתה ואת טראמפ מדבר על סיום המלחמה.

"באופן כללי ישראל כרגע היא לא הכי פופולרית באמריקה. זה קורה מסיבות שונות, כלומר ביידן הוא אדם עם אהדה מאוד עמוקה לישראל ועם תוכנית עבודה שהממשלה הנוכחית לא מאפשרת לו לממש אותה. הוא תומך בישראל בכל ישותו, אבל גם כועס על ממשלת ישראל מאוד, והדבר הזה בא לידי ביטוי בהתנגשויות שלו עם הממשלה".

"אני חושב שאפשר להאמין לו שאהדתו לישראל נותרה כשהייתה, ומצד שני ברור לגמרי שיש לו קושי עם הממשלה, וכל עוד הממשלה הזאת מכהנת קיימת התנגשות בין סדר היום שהוא מציע ובין מה שהממשלה רוצה. אגב, צריך לומר בעניין הזה, גם מה שביידן מציע לא מוצא חן בעיני חלק גדול מהישראלים ואולי רוב הישראלים. יכול להיות שחלקם היו בוחרים לא לריב איתו, אבל ההצעות שלו הן לא הצעות פופולריות בישראל. מצד שני הוא מרגיש שישראל, למרות התמיכה הגדולה שהוא נתן לה, לא משתפת איתו פעולה ולא נענית מספיק לרצונו".

ומה לגבי טראמפ? הקדנציה הראשונה שלו מדברת בעד עצמה - אבל מאז שמענו ממנו גם זמירות אחרות.

"טראמפ מייצג בעצם מפלגה וגישה בדלנית. זה המקום שבו הוא נמצא. הוא מייצג מפלגה רפובליקנית שהרצון העיקרי שלה הוא להסתכל פנימה לתוך ארצות הברית, לעסוק בכלכלה, בחברה, בדאגה לרווחת העובד ולתרבות האמריקאית. העולם הוא מטרד שאין לו עניין מיוחד להתעסק בו. לכן אנחנו רואים שהמסרים שלו בנושא הישראלי לא עד כדי כך מלהיבים. טראמפ הוא לא אדם שמעוניין להשקיע את כל האנרגיה שלו בהתעסקות ובטיפול במדינת ישראל ובצרות שלה".

גורם ממתן

פרופ' זכי שלום, עמית מחקר בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ופרופ' אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון, מסביר מדוע לדעתו נראה בנקודת הזמן הנוכחית שהאמריקנים מעדיפים את טראמפ. "ביידן מתקשה להתרומם. יש לו בעיה קשה מאוד עם הנושא של המסתננים ממקסיקו, וגם בנושא הכלכלי עם עניין תעשיית המכוניות שהאמריקאים מאוד רגישים אליה. גם הביקורת שלו על ישראל בסוגיה של עזה לא סייעה לו להתרומם בסקרים. כל זה במקביל לשיח על מצבו הרפואי שעומד בעוכריו. אותות של הזקנה, כשהוא מעל גיל שמונים ומצבו הרפואי, ניכרים לעיני כול ומתועדים בצורה ברורה. יריבו, דונלד טראמפ, משתמש בכך".

פרופ' שלום מתייחס לסוגיה הישראלית ומעריך שמהלך אחד נכון של ראש הממשלה החזיר את השיח למקום הנכון. "אין ספק שבשבועיים האחרונים חלה החמרה במשבר שפוקד את היחסים של ישראל וארצות הברית כמעט מתחילת המלחמה. בשבוע האחרון ההסלמה הגיעה למחוזות שאני לא זוכר כמוה ב־75 שנות יחסים בין המדינות. נשיא אמריקני, באופן בוטה ופומבי, תוקף את ראש הממשלה הישראלי ועושה לו דה־לגיטימציה, וסגנית הנשיא מדברת על הצורך להבחין בין העם והשלטון בישראל. אין ספק שזו חצייה של קווים אדומים".

"נדמה גם שנתניהו נותר ללא ברירה. עד אז הוא הרכין מעט את הראש, הבין שארצות הברית נמצאת במצב של בחירות, אבל ברגע שהייתה חצייה בוטה של קווים אדומים הוא הגיב וניסה למצב מערכת של כללי משחק שתיצור דיאלוג מכובד ומכבד בינינו ובין האמריקנים. זה ניכר בשיחה שהייתה השבוע בינו ובין ביידן", הוא מוסיף.

בעבר היו טענות שמועמדים לנשיאות נותנים משקל לקול היהודי בארצות הברית. אצל טראמפ זה בוודאי נכון, וההתבטאויות החריפות שלו נגד יהודים שמצביעים לדמוקרטים, כולל בשבוע האחרון, מוכרות היטב. בריאיון לרשת טלוויזיה אמריקנית אמר טראמפ השבוע כי "הדמוקרטים שונאים את ישראל, המפלגה הדמוקרטית שונאת את ישראל. כל יהודי שמצביע לדמוקרטים שונא את הדת שלו, שונא כל דבר שקשור לישראל. הם צריכים להתבייש בעצמם כי ישראל תושמד בגללם".

פרופ' שלום טוען שייתכן שהאמירות הללו של טראמפ ייתנו לו תמיכה נוספת בבחירות הקרובות. "הנושא של ישראל הוא לא במקום גבוה בסדר העדיפויות של יהודי־אמריקאי. נכון שהיהודים לאורך שנים תמכו בדמוקרטים וזה הפך להיות מוסכמה, אבל בשוליים ועדיין לא בצורה מסיבית ייתכן שתהיה זליגה לטראמפ. מדובר באנשים שהם דמוקרטים בנפשם, אבל אחרי 7 באוקטובר הם הבינו שכללי המשחק השתנו ושיש איום על קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. חלקם עשויים לעבור לתמיכה בטראמפ. למרות הבעיות הרבות שלו והעובדה שהוא בלתי צפוי - יש לו רקורד של עשייה למען ישראל שעומד לזכותו".

בעוד זהות המועמדים הוכרעה בשלב מוקדם יחסית ולא גררה הפתעות גדולות במיוחד, לא מעט מועמדים דמוקרטים ורפובליקנים לוטשים את עיניהם דווקא לתפקיד אחר - סגן הנשיא. ג'ו ביידן הסתדר היטב עם קמלה האריס, אבל סביר להניח שבמפלגתו יפעילו לחץ כדי להציב בתפקיד מישהו שיכול לא רק להיות מועמד עתידי אלא גם אדם שיהיה מסוגל להחליף את ביידן בצורה טובה - אם יהיה צורך בכך.

בצד הרפובליקני הסיפור מעניין יותר. טראמפ, שלמרות שסיים בטונים צורמים עם סגנו מייק פנס הקדנציה שלהם יחד הייתה טובה, מתלבט אם למנות לתפקיד אישה או גבר - והאם הוא רוצה בכך ויכול לנסות לשכנע את ניקי היילי שהפסידה לו במרוץ לשמש סגניתו. ייתכן שהיילי תהיה מוכנה לכך כדי למצב את עצמה לקראת ההתמודדות הבאה ב־2028. במפלגה הרפובליקנית חושבים שהצבתה בתפקיד יכולה לתרום לטראמפ קולות מתונים יותר שיצביעו לו דווקא בגלל נוכחותה.

עם זאת, עוד יש זמן עד ועידות המפלגות השונות בקיץ, ובעולם שבו קצב ההתרחשויות הוא כה מהיר, ההתמודדות בין ביידן לטראמפ תיצור עוד הרבה כותרות עד שנדע, אם בכלל, לאן באמת נוטה המטוטלת.

***