היום, י"א אדר, הוא יום תל חי המציין את גבורתם של מגיני הישוב שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ.
בכל שנה ושנה ב-104 השנים האחרונות מדינת ישראל חולקת כבוד ראוי לאלה שנפלו על הגנתה. החלטת הממשלה אם כן, שלא לקיים את הטקס היום במקום היא לא פחות משערורייה.
ברור כי בגלל המלחמה יש לקיים טקס מצומצם יחסית ללא אנשים אבל אם אירוע של מסיבת פורים בישוב שלומי יכול להתקיים, אירוע עם כל סמלי המדינה לא כל שכן?
גילוי נאות, אני קשור בעבותות לתל חי ולקריית שמונה שקרויה על שם שמונת הגיבורים שמסרו את נפשם שם ובין השאר למדתי בה בישיבת ההסדר כמה שנים. לשמחתי הרבה זכיתי להתגורר בקריית שמונה 6 שנים וחצי וזו הייתה התקופה הטובה ביותר שיכולתי לבקש.
מי שמכיר אותי יודע שאצלי צה"ל נמצא לפני הכל, זה לא הפסד סכומי עתק עכשיו בגלל השירות מילואים שלי שייגמר ככל הנראה בפסח 2027.
אי קיום הטקס הזה היא פגיעה בראש ובראשונה בנו, החיילים שמשרתים בגזרה זו ובגזרות האחרות.
בתל חי, מפקדיי, אי שם לפני כמה שנים, החליטו להעניק לי את דרגות הרס"ן דווקא שם, במקום בו הכל התחיל. מי שמכיר במעט את ההיסטוריה של המקום הזה, יודע, שהקרב בתל חי הוא אחד הקרבות המשמעותיים ביותר בהיסטוריה שלנו.
לא רק בגלל המיתוס שנבנה מסביב לאמירה המפורסמת כי "טוב למות בעד ארצנו" אלא בעיקר בגלל ששם התגלו הניצנים הראשונים של גבורה יהודית עצמאית בעת החדשה. בלי יותר מידי מילים אלא עם הקרבה עצומה תוך נפילה של שמונת מגיני תל חי, שעל שמם כאמור, העיר הסמוכה קריית שמונה.
בטקס אי שם לפני הרבה שנים, דיברו על האריה כסמלו של שבט יהודה, הארי שבחבורה, המלכות, שמרים ראש בתקווה, שואג זעקת כאב באמצע הקרב אך זעקתו שלו היא גם זעקה של תקווה. ראשו זקוף על אף הקושי. כמובן, שנזכרים בהרוגי מלחמת לבנון השנייה שהיו ליד המקום ואליהם מצטרפים נופלי מלחמת חרבות ברזל, מבינים שזרע הגבורה היהודית של מגיני תל חי ממשיכה עד ימינו אנו.
סיפורו של טרומפלדור ותל חי הוא סיפורו של עם ישראל. כמו עוף החול, על אף הקשיים הוא תמיד נלחם נגד אויבים מרים אבל תמיד מרים ראש ומנצח.
ואני, אהוד יהודה טנא, הקרוא על שם אח של סבא שנרצח בשואה, עמדתי שם עם דמעות. לדעת שכולנו כאן, אלה שמשרתים ואלה שלא, ממשיכים את תקומת עם ישראל במדינתו. אם כן, נראה שממשלת ישראל לא באמת השכילה להבין את משמעות היום הזה, שכן, דווקא בעת הזו יש לערוך את טקס ההוקרה למגיני תל חי בצורה משודרגת ועצימה הרבה יותר ולו בשביל לחלוק כבוד לאלה שעוד אינם.
כפי שכתב טרומפלדור בעצמו: "מאמין אני יום יבוא, ואני עייף ומיוגע, אשקיף בשמחה ובגיל על שדותי שלי, בארצי שלי. ולא יאמר לי איש: לך לך נבזה, זר הנך בארץ זאת. ואם יאמר לי איש כך, בכוח ובחרב אגן על שדותי וזכויותי. ואם אפול בקרב – מאושר אהיה. אדע לשם מה אני נופל".
ואני אוסיף, לא רק לשם מה אני נופל חלילה, אלא לשם מה אני חי. תל חי.
--
אודי טנא הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים בארץ ובעולם, משמש כקצין ההשפעה בדרגת רב סרן.