השבוע נקרא בתורה על תורת העולה, קרבן עולה, הוא כולו אשה לה', דהיינו מתקבל ונשרף על המזבח לה', אין אוכלים מבשרו כלל. ראוי הוא קרבן זה לסמל את תורת מסירת הנפש בעמנו.
מן המפורסמות שעל שלוש עבירות מצווה היהודי שייהרג ולא יעבור, ובזמן השמד אפילו על ערקא דמסאנא ימסור נפשו. ובאמת שהיו לבני עמנו, באלפי שנות ההיסטוריה לקיומנו מצבים רבים, בהם אבותינו מסרו נפשם ועלו על המוקד, תוך שהם אומרים בגאון "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
בדורנו זה מסירות הנפש של בני עמנו היא העוצמה שלנו כיהודים יהדותיים. היא זו ששמרה על זהותנו היהודית היהדותית בכל הדורות.
בדורנו זה מסירות הנפש של בני עמנו באה לידי ביטוי במלחמותינו על עצם קיומנו כעם יהודי בארצנו הקדושה. כך היה במלחמת העצמאות וכך היה בכל מלחמות ישראל עד כה.
ועתה עינינו רואות ולא זר, כיצד בני עמנו, מוסרים את נפשם במלחמתם נגד צוררינו החמאס והחיזבאללה, וביהודה ושומרון ועוד.
מסירות נפש זו אינה מובנת מאליה. כי בעידן הזה יכול כל אדם לבחור לו חיים קלים וטובים, בכל רחבי העולם, ובמיוחד בעולם המודרני, במיוחד שבעת כזאת, עניינו של הפרט הוא הדבר הכי מרכזי ולא עניינו של הכלל.
והעובדה שבני עמנו בארץ, ואפילו מחוץ לארץ, נחלצים להילחם נגד אויבינו, ומוסרים את נפשם, כי לצערנו, למרות הצלחותינו, נופלים לנו חללים, ובכל זאת חיילי צה"ל, וכוחות הביטחון נלחמים במסירות נפש מזה למעלה ממאה ושבעים ימים. אין זאת אלא שמסירות נפש זו באה מכוח רצוננו העז לשמור על יהדותנו, על היותנו כעם יהודי במדינת היהודים, כי היהדות יקרה לנו, כי היא זהותנו האמתית, והיא מחברת אותנו עם כל הדורות של בני עמנו, מאז היותנו לעם ה'.
לכן נתפלל לאבינו שבשמים, שיאמר די לצערנו, וידבר שונאינו תחתנו, ויפדה וישחרר את החטופים במהרה, ויזכה אותנו שנשב בטח ובשלום בארצנו הקדושה במהרה בימינו אמן.