התחלה// נולד בכפר סבא לפני 51 שנים, השני מתוך חמישה אחים. "למעשה אני גר היום שני בתים מבית ילדותי, כמו דגי הסלמון ששוחים נגד הזרם כדי לחזור בסוף אל נקודת ההתחלה".
אבא// אברהם ז"ל, נפטר לפני שנה בגיל 74. "לכאורה הוא היה בעל חנות לחומרי בניין שבה עבד יחד עם סבא, בפשטות, בלי להתכבד בחליפות ובתארים. אך למעשה החנות הייתה מעין לשכת רווחה. אבא חיבר בין אנשים, שידך זוגות, דאג למקומות עבודה. בעיניים הכחולות והיפות שלו הוא חיפש את האנשים שרוצים ועזר להם להגשים. אבא התמודד עם 23 שנות פרקינסון והייתה בו אהבת חיים ודבקות בתפילה ותפילין, שהלוואי שהיו לי מתוך בריאות".
אמא// ציפי (צפורה) ז"ל, נפטרה לפני ארבע שנים בגיל 69. בת יחידה להורים ניצולי שואה. "אמא נשבעה להקים משפחה ענפה ושמחה. בכל ערב חג עמדה מול השולחן הערוך ואמרה: אילו היו הוריי יורדים לרגע מן השמיים, לראות ולהתענג. בחייה נהגה במידת הזריזות, מיהרה להספיק. לאמא היה קריטי שנתפלל ונעבוד את ה', וכל הצלחה רוחנית היא לא ייחסה לחינוך שלה אלא לזכות אמה ואביה הצדיקים. בקצה ימיה התמודדה עם סרטן ונתנה שיעור איך לא מפחדים מהמוות, מביטים בו ושלמים עם החיים. אמא השראה".
פתוח// "בבית שלנו התארחו אורחים בלי סוף. אבא היה המזמין ואמא הייתה המארחת. רבים גרו בבית במשך זמן ארוך. גדלנו והתחנכנו על כך שמשפחה היא ערך עליון. זה היה קודש קודשים. היה ברור לנו בילדות וברור לאחים שלי גם אחרי שההורים שלי לא איתנו, שהמשפחה היא מעל הכול".
מתרחק// למד בבית הספר היסודי בר־אילן, "גרתי מטר מהבית ותמיד הייתי מאחר. אחותי ואני למדנו בכיתות מקבילות והיא הייתה החברה הכי טובה שלי". את לימודי התיכון התחיל בישיבה תיכונית "שאין לנקוב בשמה. חממה לכפייה דתית ולימודית שהצליחה להוציא ממני בדיוק את ההפך. בגיל צעיר מדי הפסקתי בסתר לשמור את המצוות והתרחקתי מכל מה שהישיבה מייצגת".
מהפך// "באמצע כיתה י' עברתי לישיבת כפר הרא"ה. התפלאתי לראות תלמידים מארגנים מניין מרצונם החופשי. שם התחיל תהליך איטי של לימוד עצמי ובירור. במשך כמה שנים למדתי לבד אסלאם, נצרות, בודהיזם, תאוריות של דרווין ופילוסופיות חילוניות. בסוף בסוף פגשתי את האמת שלנו".
מתחבר// "בלילה אחד בכיתה י"א הבנתי שזה זה. שאכן יש אלוקים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי. נכנסתי לבד לבית המדרש החשוך, ואחרי שנתיים וחצי של אין - בכיתי את נפשי בתפילה".
השליפים// "אחרי הכול אני ומסגרות לא היינו סיפור אהבה, ובכיתה י"ב חזרתי הביתה ולמדתי לבגרויות לבד. התנאי של ההורים שלי היה שמתמטיקה אלמד בבית ספר. כך מצאתי את עצמי בשיעורי מתמטיקה לומד שוב עם אחותי בכיתה של בנות ברעננה. את כל השליפים במבחנים העבירו הצדיקות דרכי. הלם תרבות".
תורת חיים// "בכיתה י"ב, בבית, פגשתי את שיעורי בניין האמונה של הרב בלייכר, ראש ישיבת שבי חברון, ששינו את חיי האמוניים מהמסקנה שיש אלוקים לתורת חיים". בתום התיכון פנה ללימוד ובנייה בישיבה. "התחלתי בשבי חברון, והמשכתי בישיבת קריית שמונה". בהמשך למד שש שנים במכון בני דוד בפסגות והוסמך לדיינות. "השילוב המיוחד הזה הביא אותי לאות שלי בתורה".
החצי השני// עינת. מנהלת מקלט של עמותת 'בת מלך' לנשים נפגעות אלימות מהמגזר הדתי. "כמה נפלא שהעבודה שלה היא לתת תקווה למי שסגרו עליו החיים".
הנחת// חמישה. "שני נשואה לעומר, עמית נשוי לטליה, עמיחי נשוי לשחר, שילה נשוי לח'אן יונס, וחנה מסיימת י"ב השנה. מתנות שאי אפשר לעטוף במילים. עוד לא עיכלתי את האחריות האבהית, ויש כבר שלוש מהדור הבא".
בית מדרש קהילתי// ראש בית המדרש הקהילתי בכפר סבא שבמסגרתו מתקיימים שיעורים והרצאות בנושאי יהדות. "לפעמים אצל בוגרי ישיבות ומדרשות, עולם הלימוד נשאר אחרי שנות הלימוד המסיביות געגוע מתוק ותו לא. באמת קשה להחזיק הכול יחד - בית, עבודה ולימוד תורה. בית המדרש הקהילתי הוא הזדמנות לקשר קבוע עם לימוד בכל גיל, תורה שמאירה את החיים, ותענוג ללמוד עם אנשים בשלים ובעלי ניסיון".
עשר בעשר// "זה התחיל ביום הראשון של חול המועד סוכות בזמן הקורונה. כולם היו כלואים בסוכה, והקלטתי לימוד קצר של עשר דקות בשעה עשר בבוקר. מאז בכל יום אני מקליט את 'עשר בעשר', שלשמחתי מגיע דרך קבוצות הווטסאפ והיוטיוב להמון אנשים ברחבי הארץ ואפילו העולם. אני אסיר תודה לה' שיש אנשים שמוצאים עניין בתורה שלי ושאנחנו חיים בעידן טכנולוגי שמאפשר את זה".
הכתיבה// "לא בטוח שהכתיבה באה לידי ביטוי כבר בילדותי, אבל קראתי המון. ביסודי החלפתי ספרים פעמיים בשבוע. בכיתה ו' קראתי ספרים על שואה, גם של מבוגרים. זה היה מוגזם אז החזרתי ספרים לספרייה וביקשתי לבטל את המנוי. הספרנית בחוכמתה אמרה שזה צעד קיצוני והציעה שאקפיא את החברות שלי".
סיפור// "את הסיפור הראשון כתבתי במוצאי יום כיפור, אחרי תפילת נעילה טעונה. הוא זכה בתחרות הסיפור הקצר של מקור ראשון והבנתי שאי אפשר להתעלם מהמתנה שקיבלתי והתחלתי לכתוב".
ספרים רבותיי, ספרים// עד כה הוציא לאור שבעה ספרים ועוד היד נטויה. הראשון, 'כיסופים', "נכתב בימי הריסת גוש קטיף בלב סוער ועם מאמץ להחזיק חזק שלא הכול יתפרק". הספר השני, 'שקופים', הוא ספר הפרוזה הראשון שלו. "יש בו סיפורים קצרים על האנשים השקופים שנעלמים מעינינו".
רומן ביכורים// הרומן הראשון שכתב, 'לא מפסיקים אהבה באמצע', "מספר על איש חינוך שמתמודד עם התמכרות וברקע ילדה עם צרכים מיוחדים שנולדה כך באשמתו, ודווקא בידיים שלה נמצא המפתח לחייו שלו. קשה לתאר את מבול הטלפונים הסודיים שקיבלתי בעקבותיו מאנשים שמבקשים להיגמל. כל אחד והמסע שלו".
רומן שני// 'קשורה בנפשו'. "ספר שהיה צריך לצאת דווקא השנה, על הסכסוך הישראלי-ישראלי. שתי משפחות סטראוטיפיות בכוונה, האחת תל־אביבית שמאלנית והאחרת מתנחלת, שתיהן אידאליסטיות מאוד, ואסון נורא מחייב אותן להיפגש כפי שלא חלמו. בעצם סיפור חיינו".
ספר חדש 1//"את הספר שיצא לאור בימים אלה, 'לעשות את עצמך', כתבתי לעילוי נשמת אבא. הספר עוסק בעבודת המידות, איך יוצאים למסע של שינוי. מידה מידה, צעד צעד. מדובר בשינוי מתוך אמון ותקווה. מיועד לכל מי שלא מפחד להתבונן במראה ולהביט פנימה".
ספר חדש 2// ספר נוסף בשם 'סולם גנבים' יוצא לאור בימים אלו. "ספר פרוזה טרי טרי, על ילד שאמו נשבעה להוציא אותו מהפשע ובעצם מהמשפחה ועל הרבה יותר מזה. את הספר הזה כתבתי בארבע השנים האחרונות, לאחר שהתוודעתי לחצר האחורית של מדינת ישראל, לעולמם של נערים ונערות בסיכון, ששואלים את עצמם כל הזמן מה הסיכוי לבחור אחרת ולשנות את הגורל שמוכתב מראש".
הטור// בעל טור שבועי בעיתון 'בשבע'. "הכיף בטור הזה שהוא לא מוגדר וממוסגר והוא נותן לי את החופש שאני זקוק לו. אני רואה בו מקום להאיר את הדברים הטובים שלא תמיד מקבלים פרסום. הטור, כמובן, הוא גם הזדמנות בשבילי לכתוב את דעתי על דברים שעל הפרק ולנהל אחר כך שיח עם הקוראים שבוחרים להגיב. ואיכשהו כשאני מפרסם בטור שיר חדש אני הכי שמח".
אם זה לא היה המסלול// "העיסוק העיקרי שלי הוא בתורה. מתוך העיסוק בתורה אני נוגע גם בכתיבה. אם לא הייתי עוסק בזה הייתי כנראה מישהו אחר".
*** מורשת קרב ***
אחדות מבפנים// "האתגר האמיתי שלנו הוא הסכסוך הישראלי-ישראלי. המכה שחטפנו ב־7 באוקטובר רק משקפת את גודל השבר הפנימי. בעיניי התקווה שלנו נמצאת בחיבור פנימי מחדש".
די לקונספציה// "קשה מאוד מאוד לשנות אידאולוגיות של אנשים, ואפילו אסון בסדר גודל של היום הראשון למלחמה מחזיר את רוב האנשים לעמדת המוצא שלהם. צריך הרבה תפילות שנתפכח. לכולנו יש ממה. גם לנו".
מלחמת אור בחושך// "לא האמנתי שיש בעולם עדיין רוע בסדר גודל כזה. את הרע יש להכות, להשמיד ולחסל, אבל ננצח סופית רק כשהטוב שלנו יפרוץ החוצה כראוי".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***