שמגר בן אליהו
שמגר בן אליהוצילום: דוברות

אנו נמצאים בתקופה קריטית מבחינה חברתית, צבאית, כלכלית, ומדינית, וניצבים בפני צומת גורלי אשר יכול להוביל לקריסתה של המדינה מחד, או לשיקומה ופריחתה בעתיד. אנו יכולים למנוע מה שנראה בעיני רבים כהליכה בעיניים פקוחות אל חורבן בית שלישי.

באופן פרדוקסלי, נראה כי המפתח להליכתנו לכיוון חורבן הביית, כמו גם להצלתנו מכך, נתון כיום בידיה של הציונות הדתית, למרות חלקה הקטן באוכלוסייה. האם תשכיל הציונות הדתית ללמוד מטעויותינו בעבר ותוביל אותנו לחוף מבטחים, או שמה נמשיך בדרך של מלחמת אחים שתשחזר את תרחיש שריפת האסמים וחורבן בית שני?

בית שני חרב בשל שני גורמים עיקריים: א. בחירה אסטרטגית שגויה להילחם ללא פשרות באימפריה הרומית, שהייתה בעליל חזקה יותר צבאית מממלכת היהודים; ב. פילוג עמוק בין שלושה מחנות בעם, שהוביל לשנאת חינם, מלחמת אחים, ושרפת מאגרי המזון. המגינים על הממלכה נחלשו עד כדי כך שגם איחוד כוחות של הרגע האחרון לא הספיק להגן על ירושלים מחורבן העיר והמקדש, ביזה והרג מסיבי של יהודים בידי הרומאים (70 לספירה).

ועתה, כאלפיים שנה מאוחר יותר, אנו נמצאים במצב דומה. האזרחים היהודים, מפולגים בין (1) חרדים אשר רובם אינם רוצים לקחת חלק בשירות צבאי או לתרום משמעותית לכלכלת המדינה; לבין (2) הציונות הדתית העכשווית, שמשרתת בצבא, תורמת לכלכלה, ברובה שואפת לסיפוח מלא של כלל השטח בין הנהר לים, ושואפת לשינויים מהותיים במערכת המשפט ובצביון המדינה; לבין (3) האוכלוסייה הליברלית-דמוקרטית, שנושאת ברוב העול הצבאי והכלכלי, חשה שערכיה ההומניים-דמוקרטיים מאוימים בידי האוכלוסיות האחרות, ויצאה למאבק כנגד מה שהיא תופסת כמהפכה משטרית שהובלה על ידי פוליטיקאים מהפלגים האחרים.

גם אם התיאור המקוצר הנ"ל אינו מקובל על כולם, וגם אם אפשר להתווכח על צדקת הדרך של כל אחד מהפלגים - אין ספק שהשסע עמוק, וחוסר הקבלה, חוסר הכבוד, והשנאה ההדדית פושים ומתגברים בקרב חלקים רחבים בעם, ומלובים ע"י פוליטיקאים, אנשי רוח ודת, ואנשי ציבור.

אם לא די בכך, אנו גם מעלים באש את האסמים.

ראש הממשלה מאפשר ומעודד את החרדים לא ללמוד לימודי ליבה, ובכך גם לא לשרת בצבא ולא לתרום באופן משמעותי לכלכלת המדינה, וזאת בשל שיקולים קואליציוניים צרים. זהו נזק כלכלי וחברתי קשה לחוסנה של המדינה, שהולך וגדל עם השנים. המהפכה השלטונית או הרפורמה המשפטית והמאבק סביבה, הובילה לשנאה ופירוד, תרמה לפתיחתה של מלחמת עזה ולמכה הקשה שספגנו ב-7 באוקטובר.

ללא ספק היא הובילה להשמדת ערך חברתית וכלכלית עצומה של מדינת ישראל, כולל ירידה בהשקעות בהייטק, הורדת הדירוג בידיי סוכנות מודי'ס, חוב חיצוני עצום, וחוסר לכידות חברתי. המלחמה המתארכת מחלישה את ישראל כלכלית וחברתית, ונזקיה עלולים להיות מורגשים שנים רבות לאחר סיומה. ולקינוח, אנו הורסים את הקשרים והאמון עם בת בריתנו החשובה ביותר, ארה"ב, בה אנו תלויים צבאית וכלכלית, ומסכנים את יכולתנו לנהל מלחמה אפקטיבית בעזה או במספר גזרות.

אנו הופכים להיות מדינה מצורעת בעיני העולם המערבי, וזאת בשעה שהציר השואף להשמידנו – אירן וגרורותיה, בגיבוי רוסיה וסין – הולך ומתעצם, ועל כן חובה עלינו להיות חלק מהציר הדמוקרטי בעולם, השואף להגביל את כוחה של אירן.

מה כל אלה אם לא שריפת אסמים? זו שריפת אסמים בעידן הכלכלה והפוליטיקה המודרנית, תבערה גדולה, שנזקה למדינה בל ישוער. גם בממד הזה מדובר בשילוב של בחירות אסטרטגיות שגויות בידי ההנהגות, ופילוג עמוק ושנאת חינם בקרב העם, שעלולים להוביל לחורבן הבית השלישי.

מה חלקה של הציונות הדתית באסון אשר עלול לבוא עלינו?

הציונות הדתית היא אוכלוסייה אידיאולוגית ונחושה, ולמרות שהיא מהווה רק כ-15 אחוז מאוכלוסיית ישראל, השפעתה הפוליטית, חברתית, והצבאית גדולה כיום הרבה מחלקה באוכלוסייה. לציונות הדתית יש מערכת חינוך אוטונומית, במימון מלא של המדינה, אשר מחנכת לפי ערכיה שלה, ואינה מאפשרת לליברלים חילונים לשמש בא, בעוד מערכת החינוך הממלכתית מחויבת לא-פוליטיות ופתוחה לכל מורה בעל דעה ואמונה דתית. מערכת החינוך ותנועות הנוער של הציונות הדתית מגדלות דורות של תלמידים לערכים של אהבת הארץ ושלמות הארץ, לשירות צבאי, למעורבות חברתית, ועל פי תפיסת המחנה הליברלי-דמוקרטי גם לדמוקרטיה חלקית וליהודים בלבד.

מערכת חינוך זאת גם מקדמת פעולות חברתיות ופוליטיות ברוח ערכים אלה. לפיכך, בזכות נחישותה האידיאולוגית של הציונות הדתית, מערכת החינוך הכפופה לערכיה, ומעורבותה העמוקה החברתית, הצבאית והפוליטית, קנתה לעצמה הציונות הדתית כוח והשפעה גדולים.

אולם חטאה הגדול של הציונות הדתית הוא הניתוב של הממשלה הנוכחית לפעולות שמנוגדות לערכיה המקוריים של הציונות הדתית, ובניגוד לאינטרס הרחב של מדינת ישראל. בכך היא המנוע שמדרבן את ראש הממשלה להעלות את האסמים באש.

הציונות הדתית מקבלת בשתיקתה את חוסר נכונותם של החרדים ללמוד לימודי ליבה, לשרת ולעבוד, וזאת כדי לשמר את הקואליציה, שמקדמת את האינטרסים הצרים שלה - בהתנחלויות, ביו"ש, במערכת החינוך שלה, ובמערכת המשפט, אותה היא רוצה להכפיף לאידיאולוגיה שלה, ואולי לנתק אותה מערכים דמוקרטיים אוניברסליים.

בנוסף לכך, הציונות הדתית לא שועה לזעקת השבר העולה מהמחנה הליברלי-דמוקרטי, שמאמין שערכיו וזכויותיו נרמסים בידי הפלגים האחרים, והוא משועבד בידי הפלגים האלה והופך שלא מבחירתו לחמורו של משיח.

הניסיון לכפות ערכי דת ולאומיות לא ליברלית ולא דמוקרטית על המחנה הליברלי-דמוקרטי משול לניסיונם של חילונים לכפות אכילת חזיר ונסיעה בשבת על יהודים דתיים, מעשה ששום אזרח ליברל-דמוקרט לא היה מעלה בדעתו לעשות. לכן הציונות הדתית משניאה עצמה על הפלג הליברלי-דמוקרטי.

וממש במקביל, עולה מקרב הציונות הדתית הקריאה "אחים אנחנו" ו"ביחד ננצח", כמעין כפייה של ויתורים ופשרות אל נוכח המצב הבטחוני-לאומי. אין מזויפת מהקריאה הזו, כאשר בעוד החיילים משני הפלגים המשרתים נלחמים ונהרגים שכם אל שכם - ראש הממשלה, בגיבוי ובלחץ הציונות הדתית, ממשיך לפלג, להסית, ולהבטיח את האינטרסים הצרים של ממשלתו, במיוחד את אלו של השרים סמוטריץ' ובן-גביר, שגם שותפים במעשיהם בביזה של הקופה הציבורית - עלפי תפיסת המחנה הליברלי-דמוקרטי.

אני כותב שורות אלו כאדם המשתייך לזרם הליברלי-דמוקרטי, ואשר רוב משפחתו שייכת לציונות הדתית ומחזיקה בעמדות מפתח בהנהגתה. הקרע וחוסר הקבלה ההדי של שני הפלגים במשפחתי מדיר שינה מעיני, ולא הצלחתי להגיע לדיון מעמיק או להסכמות על דרך לגישור הפערים ואיחוד הפלגים.

מדוע אני מלין על הציונות הדתית דווקא ולא על החרדים?

החרדים כה מנותקים מהוויית המדינה, הצבא והדמוקרטיה, עד שאינם מעלים על דעתם שלימוד תורה לכשעצמו אינו מגונן על חיי האזרחים מפני טילים, אינו מונע טבח בעוטף עזה, ושמבחינה מוסרית ופרקטית הם חייבים לשאת בנטל של קיום המדינה. הם בחזקת ילד מפונק, אנוכי ובור, שאינו מבין את מעשיו ואת העולם החיצון.

הציונות הדתית, לעומת זאת, חיה את המציאות האמיתית, משתתפת בנטל ותורמת מאוד – אבל בחוסר אחריות לאומית מקבלת את ההתנהלות החרדית מאחר וכרגע הדבר נוח לה קואליציונית, ומאחר והמחיר הכלכלי והערכי נופל בעיקר על הפלג הליברלי-דמוקרטי.

על כן, דווקא בעת הזו, הציונות הדתית יכולה וצריכה להיות ראשית גאולתנו. עליה לשאוף להגיע להסכמות עם הפלג הליברלי-דמוקרטי על אופייה ועל ערכיה של המדינה, ולעגן הסכמות אלה בחוקה למדינה היהודית והדמוקרטית. הדבר אפשרי (ראה אמנת גביזון-מדן), ושני הצדדים יצטרכו לוותר ולמצוא דרכים לחיות ביחד, למען מדינה משותפת. הציונות הדתית אוחזת היום ברסן השלטון, בצורה ישירה או עקיפה, ועל כן האחריות חלה עליה.

הליכוד הפסיקה מזמן להיות מפלגה אידיאולוגית (פרט לאידיאולוגיית כוח-כסף-וכבוד), והיא ונתניהו מתנהלים מתוך אינטרסים אישיים, פופוליסטיים וקצרי ראות מבחינת המדינה. ללא חוקה אנו מתנהלים על פי חוק הג'ונגל, "כל דאלים גבר", רחוק מה"ביחד" ורחוק גם מ"אחים אנחנו", וצועדים ישר ובוודאות אל התמוטטות כלכלית וחברתית של המדינה.

נראה שהציונות הדתית שינתה את פניה בעשורים האחרונים, והקצינה את עמדותיה ביחס לזכותם הבלעדית של היהודים על כל ארץ ישראל, ולצביון היהודי-דתי של המדינה. הציונות הדתית צריכה לחזור לערכיה הראשוניים - של ערבות הדדית, של קבלת האחר, של ציונות דמוקרטית, ערכית, ויהודית. היא צריכה לדאוג לכינונה של מדינה בה חיים ביחד, בשוויון וללא כפייה, חרדים, דתיים לאומיים, וחילונים ליברלים. ללא הסכמות כאלה, ובלי שהציונות הדתית תתעשת ותיקח אחריות על התנהלותה ועל עתיד המדינה - אנו נידונים לשקיעה ולחורבן, או למלחמת אחים ופילוג ל'יהודה' ו'ישראל' - אפשרות רעה לכלל אזרחי המדינה, ולא פחות לציבור הדתי לאומי.

נראה שהציונות הדתית עדיין שבויה בתפיסה עצמית מתגוננת, של חולשה וקיפוח, ולכן היא מנצלת כל הזדמנות, הוגנת ולא הוגנת, לדאוג לאינטרסים הצרים שלה, ואינה מבינה את האחריות הממלכתית, הרחבה והכללית, שמגיעה עם הכוח הרב. היא אינה מעריכה את הסכנה בהעמקת הפילוג בעם, בהתנהלות מדינית שאינה תואמת למצבנו הגיאופוליטי ולמאה ה 21 בה אנו חיים, ובערעור השותפות הקריטית של עם ישראל עם ארה"ב.