המשבר הפוליטי סביב חוק הגיוס כרוך בהמון פופוליזם ובמעט מאד עובדות והחלטות מושכלות.
דווקא בעת הזאת חשוב להכיר את העובדות, ולנתח את הסוגייה בקור רוח ובמבט מפוקח (להרחבה אני מאד ממליץ לראות את שאול אמסטרדמסקי מראיין את ענבר גיטי).
שוויון בנטל ושותפות בנטל – המונח שוויון בנטל אינו מדויק ומטעה. אין שוויון בין מי ששירת שלוש שנים בעיתון במחנה לבין מי ששירת שנה וחצי בגבעתי במסגרת ההסדר והמשיך בשירות מילואים במשך שני עשורים – מי שירת יותר? תלוי את מי שואלים. המונח הנכון הוא שותפות בנטל, שפירושה שכל המגזרים שותפים בנשיאת הנטל החשוב של הביטחון הלאומי, אחד המרבה ואחד הממעיט.
החרדים לא רוצים להתגייס – נכון בחלקו. רוב החרדים לא רוצים להתגייס, אולם, מיעוט משמעותי כן רוצה להתגייס, בדרך כלל אחרי החתונה. בפועל התגייסו מאות חרדים לשירות עורפי במלחמה, ולאחרונה נפתחה גם אפשרות לשירות קרבי, והחרדים מגיעים אליה. מתגייסים אלה משתלבים גם בשירות המילואים.
צריך לבחור בין שחרור חרדים לעבודה לבין שירות צבאי – לא נכון. דווקא החרדים העובדים הם אלה שמתגייסים, משתי סיבות: האחת, הנימוק שמי שלומד פטור משירות, לא חל עליהם, והשנייה, שהם מעורים יותר בחברה ומבינים את הצורך הקריטי בלוחמים. מסקנה: יש להוריד את גיל הפטור של חרדים מצה"ל ל-22, לפחות כהוראת שעה למשך 3 שנים.
אין מי עם לדבר במגזר החרדי – נכון. הנהגת הציבור החרדי אינה מוכנה לנהל שיח על גיוס חרדים לצה"ל. אולם, ניתן ללמוד מסוגיית החרדים העובדים שאם המהלך יצליח, ההנהגה החרדית תקבל זאת בדיעבד. מסקנה: יש לנהל שיח עם גורמים חרדיים כדי להבין את הצרכים ואת הרגישויות, אך לא עם ההנהגה.
כדי לגייס את החרדים צריך לקצץ להם את התקציבים – מוסכם על כל העוסקים בסוגייה שקיצוץ תקציבי הישיבות לא יביא לגיוס של חרדי אחד, בוודאי לא לקרבי. תקציבי הישיבות אינם מגיעים לכיס של האדם החרדי אלא לכיס של המוסדות, והסכום לכל תלמיד הנו בן כמה מאות שקלים. ברור שמי שמשתמט יכול להרוויח פי עשר אם ילך לעבוד במקום להתגייס. אמנם, קיצוץ כזה יירצה את מערכת המשפט וגם את הזעם הציבורי, וגם בכך יש תועלת, אולם, אין לצפות כי החוק המוצע יביא לגיוס חרדים.
צריך להכיר בשירות של החרדים בזק"א וביד שרה כשירות צבאי – לא נכון. מה שחסר לצה"ל הם לוחמים, ומשמעות המונח שותפות בנטל היא קודם כל שותפות בלחימה. הגדרת התנדבות בזק"א כשירות צבאי היא רמאות עצמית, שמשמעותה מימון ממשלתי לעמותות ללא כל תמורה למדינה.
אפשר וצריך לגייס עכשיו אלפי חרדים לצה"ל – לא נכון. אמנם לצה"ל יש צורך דחוף בגיוס חרדים, אולם, אין שום אפשרות שהמגזר החרדי יעבור את השינוי החברתי והאידיאולוגי הנדרש עד לגיוס אוגוסט הקרוב. מדובר בתהליך, שאם יצליח מאד, נראה את פירותיו בעוד מספר שנים. אין דרך להכריח אדם להיות לוחם אם אינו רוצה בכך, ויוכיחו האלפים שאינם חרדים שקיבלו פטור משירות בגלל אי התאמה.
אז מה כן?
כפי שכתבתי, כבר כעת ישנה עלייה בגיוס של חרדים אמיתיים לשירות, בעיקר לגיוס שלב ב', ולאחרונה גם לטירונות קרבית. הגיוס הזה נובע ממוטיבציה אמיתית שאותה יש לטפח. מכישלון הרפורמה המשפטית למדנו שהתנאי לקידום מדיניות הוא לגיטימציה ציבורית, וללא לגיטימציה הכוח הפוליטי אינו שווה דבר. במהלך המלחמה היתה עלייה בלגיטימציה החרדית לשירות בצה"ל ואותה צריך לממש. לעומת זאת, חוק אגרסיבי ושיח לעומתי יגרום לפגיעה בלגיטימציה ולא יועיל בכלל לגיוס.
דבר נוסף שלמדנו מהרפורמה הוא להקשיב לחרדות של הצד השני גם אם הן מסתתרות מאחורי איומים. אכן, ההתבטאויות של ההנהגה החרדית בשבועות האחרונים פוגעות ביקר לנו מכל. ובכל זאת, צריך לשמוע את החרדה הקיומית של ההנהגה החרדית לקיומו של עולם התורה והחשש העמוק מחילון. אמנם, ככלל, לחרדות אלה אין בסיס במציאות, אולם, הדרך להפיג אותן איננה על ידי צעקות בחזרה, אלא בדברי נועם ובקידום מדיניות איטי ושיטתי. עלינו להוכיח במעשים לציבור החרדי שגיוס חרדי לצה"ל אינו פוגע בעולם התורה ולא יגרום חלילה לחילון.
מפקד היחידה בה שירתתי בעבר, נהג לומר: "לאט לאט, אנחנו ממהרים", כלומר דווקא כאשר אתה ממהר חשוב להיות זהיר ואיטי. כיוון שתאונות ותקלות שמתרחשות כאשר נוהגים בפזיזות מעכבות יותר מכל דבר אחר. זהו עיקרון שמרני נכון – מי שרוצה לקדם מדיניות עושה זאת לאט ובהתמדה ולא בחיפזון.
הדבר נכון גם בהקשר של גיוס חרדים: יש לבצע עבודה שיטתית וזהירה כדי להציע מסלולי גיוס מותאמים לציבור החרדי לשירות קרבי, כאמור, גם ללא הידברות, ואכן הדבר נעשה. לצד זה, יש לגבש חבילה של תמריצים כדי לעודד שירות חרדי. והכי חשוב, יש להקפיד על כך שכל חרדי שמתגייס, יצא מצה"ל כשהוא חרדי. ככל שנצליח בכך, נחזק ונרחיב את הלגיטימציה החרדית לגיוס.
לסיום, חשוב להרים את העיניים מהסוגייה החשובה של הגיוס ולראות את התמונה הכוללת. החרדים הם שותפינו החשובים בשמירה על קיומו הרוחני של עם ישראל ועל שמירת אופייה היהודי של המדינה.
זאת, לצד השותפות שלנו עם מגזרים אחרים בענייני ההתיישבות (לה שותף גם המגזר החרדי בשנים האחרונות), השירות בצה"ל ופיתוח הכלכלה.
יש מחלוקת עמוקה בין גדולי הדור הציוניים לגדולי הדור החרדיים בעניין הגיוס, אולם, על אף מחלוקת זו אנו אוהבים ומעריכים את הציבור החרדי ורוצים בהצלחתו, שהיא גם הצלחתנו.
הרב עדו רכניץ הוא מנהל המחקר במכון משפטי ארץ, עפרה, פועל בחודשים האחרונים להגברת גיוס חרדי לצה"ל