הסוד שג'ו ביידן גילה למוסיקאי הישראלי

מאז שרועי פרל עזב את עולם הניהול וההייטק לטובת היצירה המוסיקלית שהמתינה לו במגירה, היה דבר אחד שהיה חסר לו - פוליטיקה.

"עד לפני כ-6 שנים הייתי פעיל מאוד ברשתות החברתיות, והבעתי שם את דעותיי בנושאי חברה ופוליטיקה בפוסטים שעוררו אלפי תגובות (טובות וגם נזעמות). יום אחד החלטתי שאת הזמן שאני משקיע במריבות ברשת - עדיף שאנצל ליצירה חיובית", מספר פרל.

"סגרתי את הפייסבוק לחלוטין וישבתי להלחין מוסיקה חדשה. דני רובס עודד אותי לכתוב גם טקסטים משלי, וכך נולדו מספר סינגלים מקוריים ששוחררו לרדיו בטפטופים. לקחתי גם שנתיים להשלים לימודי מוסיקה ברימון, וממש נכנסתי לברנז׳ה. רק דבר אחד היה חסר: האמת שלי".

פרל מספר שמכיוון שהיה עטוף באנשים מוכשרים מאוד מתעשיית המוסיקה, רובם מהצד הליברלי של המפה, דבר אחד היה לו ברור - "אם אתה רוצה להצליח, על פוליטיקה לא מדברים".

"אבל כמו שהמוסיקה נלחמה לצאת לאור, כך גם האמת שלי, הדעות שלי, והנשמה שלי", הוא אומר, "אז השיר החדש, הוא למעשה קאבר ללהיט מתוך המחזמר המילטון, הלחן של לין מנואל מירנדה, והטקסט שלי. הוא קונטרה ל'עם חופשי בארצנו'. אנחנו אמנם בארצנו, אבל המלחמה הוכיחה יותר מתמיד כמה שאנחנו למעשה מדינת חסות, לא באמת עצמאיים, ומחויבים בדין וחשבון".

"כמו בין בני אדם, אני מאמין שידידות בריאה בין מדינות צריכה להתקיים כאשר כל צד עצמאי באמת, עם התרבות המקורית שלו, עם האינטרסים שלו, ופה קצת פספסנו. 'אתם שלי' פשוט שם מעל השולחן את הדברים שנמצאים מתחתיו, כמו הילד שצעק 'המלך הוא עירום' השיר שם מראה מול פניו של הנשיא האמריקאי, לאור ההיסטוריה של ארצו ב-200 שנה האחרונות".

"השיר עורר בארץ תגובות תומכות מאוד מצד אחד, ומנגד תגובות של חרדה - רק שלא נעצבן את נותן החסות", הוא משתף בתגובות, ומסכם, "מה שבטוח שאדישים - אין".