שאלה תיאורטית:
בישיבה חרדית גדולה יושבים שני לומדים בחברותא ליד חלון שצופה אל כביש מרכזי בשכונה (מוכרות בירושלים ישיבות כאלה), אחד מהם עבר קורס בהחייאה ועזרה ראשונה, והשני, לא –
לפתע הם רואים מהחלון תאונת דרכים קשה, או בית שקרס, וכמה נפגעים מוטלים על הכביש ועל המדרכה או בחצר הבית – הבחור שלמד החייאה והצלה מפסיק מיד את לימודו ורץ החוצה – חברו עוד מספיק לצעוק לו, שבוודאי יש מצילים בחוץ, ולימוד התורה שלהם יכול להושיע, אבל הבחור שקם ורץ להציל מנופף בידו בתנועת ביטול כשהלכות הרמב"ם והשולחן ערוך בהצלה לנגד עיניו, ומיד מגיע ומתחיל בהחייאה ובטיפול –
לפחות אישה אחת ניצלת בזכותו!
החבר שנשאר בבית המדרש לא מצליח להתרכז בלימוד, ומתוך סערת נפש הולך לשאול אחד מרבותיו אם חברו צדק, ואולי חייב גם הוא לרוץ ולסייע במה שאפשר, לחבר המציל (כהמשך לימודם בחברותא בקיום מצוות הצלה), או לסייע למצילים אחרים –
האם המציל צודק לפי ההלכה?
האם גם החברותא חייב לרוץ מיד יחד איתו?
תשובת הפוסקים, שאין חולק עליה:
"כל היכול להציל ולא הציל, עובר על "לא תעמֹד על דם רעך"! (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א', יד); "מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים"! (שולחן ערוך אורח חיים שכ"ח, ב); "כשעושים דברים האלו [להצלה בשבת בחילול שבת], אין עושין אותן לא על ידי נכרים, ולא על ידי קטנים, ולא על ידי עבדים ולא על ידי נשים, כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה ..."; (רמב"ם הלכות שבת פרק ב', ג); "מפקחין פיקוח נפש בשבת, ואין צריך ליטול רשות מבית דין, והמקדים להציל את הנפש, הרי זה משובח ..."; (שם טז).
שאלה שנייה:
ואם צריך להחיות אישה בהצמדת פה של בחור לפה של אישה – האם מותר?
תשובת חז"ל ברורה בגמרא (סוטה כא ב):
"היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר, לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצולה" (וכתב המאירי: "... שרואה אשה טובעת בנהר, ואומר, איני יורד להצילה כדי שלא אסתכל בערוה, ...").
שאלה שלישית:
האם אפשר להשוות הצלה של יחידים לגיוס המוני במלחמה?
תשובת המשנה (סוטה פרק ח', ז) והרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם (פרק ה', א-ב):
"... במלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"; "איזו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממים [לכיבוש הארץ], ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ... מלחמת מצוה אינו צריך [המלך או השלטון] ליטול בה רשות בית דין ... וכופה העם לצאת ...".
ברור, ש"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" זו הצלת העם בכללו, וזה הרבה יותר מהצלת יחידים. לא צריך שום אישור של "בית דין" או של חכמי תורה, והשלטון היהודי במדינה יהודית רשאי לכפות גיוס כללי לפי הצורך, בעת מלחמה מול צוררים שפתחו בה, ודווקא על פי ההלכה בתורת האמת!
שאלה רביעית:
אבל למדנו, שלימוד התורה שומר ומגן על עם ישראל, ובמיוחד על הלוחמים במערכה?
תשובת הגמרא (סוטה כא א):
אכן, "תורה מגנא ומצלא", אבל על מי שלומד תורה, גם בזמן שהולך בדרך ואינו לומד – מגינה עליו מיצר הרע ומהרהורי עבירה, ומצילה אותו מפורענויות בדרכים וכד' – כך מפורש שם בגמרא וברש"י – בשום מקום לא כתוב שלימוד תורה מגן ומציל אנשים אחרים!
פירוש מסולף בגמרא בוודאי מונע הגנה והצלה גם מהלומדים, כי אין זו תורת אמת.
שאלה חמישית:
לפי זה, האם חייבים כל בני הישיבות להתגייס מיד לפי ההלכה בתורת האמת?
תשובה פשוטה:
כולנו שומעים ורואים את הצורך הדחוף לצאת להצלה דווקא לפי ההלכה, לא פחות ממראה תאונה או קריסה הנשקף בחלונות בית המדרש – ולכן –
כל מי שיודע שיש לו כושר קרבי ויכול להילחם ולהציל, חייב לפי ההלכה למצוא מסלול מתאים לגיוס בלי שום דחיות, ובלי מאבקים פוליטיים שבוודאי פוגעים בתורת האמת, ובעם ישראל הנלחם מול צורריו. יש 'ישיבות הסדר חרדיות', ועוד מסלולים חדשים שצה"ל מציע; אם יראה ראש ישיבה, שקבוצה ניכרת מתלמידיו מתכוונת להתגייס דווקא לפי תורת האמת, אולי יסכים לשתף פעולה עם אחת מישיבות ה'הסדר', כדי שהתלמידים יוכלו להתגייס כתלמידי 'הסדר', ולחזור לישיבה שלהם! אם תהיה התעוררות כזאת, אני מקווה מאד שגם צה"ל יסכים, וגם רבים מראשי הישיבות, וכך יימנע איום מעל הישיבות.
חלק גדול מהתלמידים ימשיכו ללמוד כרגיל, מפני שאינם מתאימים ללחימה קרבית, וצה"ל לא יכול, בשעה זו במיוחד, לקלוט חיילים שאינם לוחמים – לכן, קול התורה ימשיך להישמע ברמה בכל הישיבות.
שאלה שישית:
ומה על כל הלומדים שאינם קרביים, אבל רוצים מאד להשתתף במצוות ההצלה? הנה עוד מעט 'בין הזמנים', האם חייב גם החברותא (ושאר תלמידי הישיבות שלא מתאימים לשירות קרבי) להירשם לקורס מהיר להחייאה ולעזרה ראשונה, כדי שיוכלו להציל נפשות בשעת צרה (דרך 'איחוד הצלה', או בכל מסלול אפשרי)?
תשובת חז"ל בגמרא (קידושין כט א) ובהלכה:
"האב חייב בבנו למולו, ולפדותו (אם הוא בכור), וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות [כדי שיוכל להתפרנס ממעשה ידיו, ולא יתפרנס מן הצדקה מה שעלול לגרום לחילול השם, רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג', י-יא], ויש אומרים, אף להשיטו במים – וכתב שם רש"י: "שמא יפרוש בספינה [לים או לנהר], ותטבע, ויסתכן אם אין יודע לשוט (=לשחות).
כמו שאב חייב ללמד את בנו תורה וגם אומנות לפרנסה, כך גם ללמדו לשחות במים כדי שיוכל להינצל ולהציל; באותה מידה ברור שהבן עצמו חייב בכל אלה, אם לא זכה שאביו ילמדו, ולכן ברור, שלימוד החייאה ועזרה ראשונה הוא חובה על כל אדם מישראל, גם על בני ישיבות ותלמידי חכמים, ובמיוחד כשיש עשרה שבועות בשנה של 'בין הזמנים' (הרבה יותר מחופשות של חיילים!).
לימוד של היכולת להצלת נפשות בשעת צרה הוא חובה, ואין בו שום פגיעה בסדרי לימוד תורה במיוחד אם מקדישים לכך את 'בין הזמנים', ובפרט כאשר יש ארגוני הצלה שהוקמו על בסיס תורני.
שאלה שביעית ואחרונה:
האם החובה ללמוד כדי להציל חלה גם על גיוס לצה"ל, גם כשאין צורך דחוף ולא בשעת מלחמה, לפחות במסגרת 'הסדר' כזה או אחר?
תשובה ממורי ורבותי:
על זה אמר לי מו"ר הרב שלום נתן רענן זצ"ל (חתנו של הראי"ה קוק זצ"ל, מנהל ישיבת מרכז הרב, שגם זכינו ממנו, אשתי ואני, לסידור חופה וקידושין בירושלים, אחרי ששת הימים), שכל בחור ישיבה חייב ללמוד לאחוז בנשק, כדי שיוכל להציל בשעת הצורך, וזה נובע מהדין של חובת האב ללמד את בנו "להשיטו במים", כי בזמננו ובמדינתנו, סכנות של טרור ממחבלים הרבה יותר חמורות מסכנות טביעה בים.
לעומת זה, מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל (ראש ישיבת מרכז הרב), אמר לנו, שחובת הגיוס לשם הצלה מבחינה תורנית-הלכתית, תלויה בשאלה הקריטית, האם יש די לוחמים להגנת העם והארץ והמדינה; לכן במלחמת העצמאות, (ביוזמתו של הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל בנו של הרב הנזיר זצ"ל, ויחד עם הרב ש"י זוין זצ"ל), הדפיסו ופרסמו קול קורא לגיוס מלא של בני הישיבות ולומדי התורה – 'למצוות הארץ'!
בשנים שאחר כך תיאר מו"ר הרצי"ה, איך סגן שר הביטחון היה נפגש בכל חצי שנה עם ראשי הישיבות מכל הקבוצות, הסביר בבהירות את מצב הביטחון האמיתי, ומכיוון שהיה בטוח לחלוטין שמפגישות אלה לא צפויה שום הדלפה, הוא שיתף אותם גם בסודות ביטחון כמוסים. באותן פגישות גם היה עונה בפירוש על השאלה, האם צה"ל זקוק לבחורי הישיבות, או לא – ברגע שהתשובה לא הייתה חד משמעית (כמו למשל בשנים שקדמו לששת הימים), היה מו"ר הרצי"ה מעודד גיוס לכל בחור ששאל אותו, למרות שלא הסכים ל'הסדר' בתוך הישיבה, וזה חייב תלמידים לא מעטים לעבור זמנית למסגרות אחרות.
מלחמת העצמאות השמינית שפרצה בשבת שמיני עצרת, נמצאת רק בתחילתה! המערכה העיקרית מתנהלת בצפון, בינתיים על 'אש קטנה' – במלחמה זו ברור וזועק הצורך החיוני בכל לוחם – אין שום ספק בחובת הגיוס של כל מי שיכול להפוך ללוחם קרבי, דווקא לפי ההלכה הברורה בתורת האמת – לישועת ה'.