ד"ש מפסח

פסח מתקרב והולך. האוויר מתמלא באדים של אקונומיקה, ברעש של שואבי אבק ובריח הפריחה המופלאה, שגם השנה מסכימה לפרוח.

האביב בארץ שלנו שברירי כל כך. בכל רגע נתון מועכים אותו גלי החום, סופות אבק מתחוללות בדיוק ברגע שסיימתי לנקות את החלונות, הגשם תמיד מגיע למרות הכול, בדרך כלל כשתולים במרפסת מזרנים או משהו מהסוג הזה, אבל לרגעים קצרים מאוד יש כאן בכל זאת קצת אביב.

ולמרות כל זה, אני אוהבת אותו מאוד. אני אוהבת לראות את העציצים שכל החורף ג'עג'עו ופתאום מתחילים לפרוח במרץ. אוהבת לגלות את השום הירוק הראשון בסופר ולהריח את הריח החריף שמגיע איתו, וגם את הפולים הטריים שגורמים לי לקריאת התלהבות כי אני מתה על הירק הזה שמגיע רק פעם בשנה. אני אוהבת את אווירת הקדחתנות שממלאת את הרחוב בתחושה של התחדשות, ואני אפילו אוהבת לנקות לפסח. אני אוהבת להגיע לכל הפינות שאף פעם לא זוכות לביקור. אין לי שום בעיה להעיף דברים לפח, וערב פסח הוא זמן שבו אני פשוט ממלאת שקיות זבל בלי שום רחמנות. אם הבגד לא יצא מהארון שנה שלמה – אין שום סיבה שהוא יצא פתאום בשנה שלאחר מכן. תוכן הארונות מצטמצם והולך, כל מיני פינות שצברו ערמות של בלגן נהיות פתאום כל כך ברורות וזוהרות, והכול נקי ומריח ונעים.

שום, ביצים ומצות

אבל יותר מכל זה, הרגע האהוב עליי ביותר הוא הרגע שבו אני נכנסת לראשונה למטבח הפסח שלי. לא, אין לי מטבח מיוחד רק לפסח, זה אותו מטבח של כל השנה, רק כל כך הרבה יותר יפה ומצוחצח ובוהק, ממש חבל ללכלך אותו. אבל אני מתכוונת לעשות את זה מכל הלב, כי גם האוכל של פסח, לפחות בימים הראשונים, הוא משהו שהלב מתגעגע אליו. הכול טבול בריחו המופלא של השום הטרי, שגם בגבעולים שלו אני משתמשת ממש כמו בצל ירוק ונהנית מהטעם המושלם שלו רק פעם בשנה, ובשמן אגוזים ושמן זית, תפוחי אדמה ובשר מופלא. יש לנו סדרה של מנות שאני מכינה רק בפסח ואוהבת כל כך לפגוש בכל פעם מחדש.

דבר ראשון אני פותחת במחשב את הקובץ שקוראים לו "מסקנות מפסח". בכל שנה, בסוף החג, אני כותבת לי קובץ עם כל התובנות, הכמויות, ההצלחות והכישלונות, מה אהבנו ומה פחות, מה נשבר ומה חסר. בשורה הראשונה אני תמיד כותבת חיזוק מאביגיל של השנה שעברה לאביגיל של השנה: אביגיל שימי לב, גם בשנה שעברה היו פחדים וחששות. דאגתי שלא אגיע בזמן ולא אספיק, פחדתי שיהיה חסר כסף, קניות, כוח – וה־כ־ו־ל הסתדר! אז תיקחי לך כוח מהשנה שעברה לשנה הזאת ותדעי שאין שום סיבה לדאוג. זו השורה הראשונה. ובשורה השנייה – כמה מצות, כמה שמן, כמה ביצים, רשימה מפורטת שעוזרת לי לעשות קניות וחישובים מדויקים, יחד עם המון טיפים, המלצות והצעות שלי לעצמי. בכל שנה אני מתפעלת איך לא זכרתי את כל זה וכמה טוב שעשיתי לי קובץ כזה. לפעמים אני קוראת גם את כל הקבצים מהשנים הקודמות ולומדת מהניסיון.

ואחר כך – מפשילים שרוולים ומתחילים עם כל סלטי הפסח הנפלאים, ובראשם החרוסת. אני אוהבת להכניס פנימה בננה ותפוז ותפוח ואגס יחד עם אגוזים, פירות יבשים ויין מתוק – זה בדרך כלל המתכון הראשון שאכין.

כל הירקות המופלאים של האביב הם חלק בלתי נפרד מהפסח שלנו, אבל בעיקר אוהבים אצלי בבית ממרחים שמשתדכים באופן מושלם עם המצות. אז הנה אחד הממרחים האהובים והמוצלחים ביותר שיש, בתקווה להכנות מלאות כוח, שמחה ורצון.

מטבל קישואים

הוא נראה כל כך פשוט: מעט חומרים, קלות הכנה, אבל בעיניי זהו אחד הטעמים המושלמים. יש בסלט הנפלא הזה טעם של פעם, של בית, של סבתא, טעם מלא נוסטלגיה. חשוב מאוד להקפיד על הזהבה איכותית לבצל, כי היא זו שתקבע את כל הטעם של הסלט.

דרגת קושי:

קלה

4 מנות

6 קישואים קטנים וכהים ככל האפשר

בצל גדול

3 כפות שמן זית

2 ביצים קשות קלופות

מלח ופלפל

חותכים את הקישואים לקוביות קטנטנות (אפשר גם לגרר בפומפייה) וקוצצים את הבצל דק דק. מחממים מחבת על אש גבוהה, מוסיפים את השמן והבצל ומטגנים 2 דקות, מערבבים מדי פעם. מנמיכים את האש וממשיכים לטגן ולערבב מדי פעם עוד כ־10 דקות, עד שהבצל מתרכך ומזהיב. מעבירים לקערה.

באותה מחבת מגבירים את האש (מוסיפים עוד כף שמן אם צריך), מוסיפים את קוביות הקישואים ומטגנים על אש גבוהה 6-5 דקות, עד שהקישואים זהובים וכל המים שבהם מתאדים. מעבירים לקערה. מגררים את הביצים הקשות בפומפייה דקה. מתבלים את הכול בעדינות במלח ופלפל ומגישים. את הסלט הזה מומלץ להכין סמוך להגשה, וניתן לשמור אותו במקרר אך לא יותר מיום אחד.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com

***