התחלה// גדל ביישוב שדמות מחולה שבבקעת הירדן, השישי מתוך תשעה אחים. "ההורים שלי היו ממקימי היישוב. אמא שלי קיבלה את הדגל מנציג צה"ל בטקס האזרוח של היאחזות הנח"ל, בתקופה שצה"ל הקים יישובים ולא החריב אותם".
אבא// חיים (76), עלה מקוצ'ין שבהודו כילד בן תשע, שירת בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. חקלאי שגידל תמרים ולאחר מכן שימש כגזבר היישוב במשך שנים רבות.
אמא// שולמית (73), עלתה ממרוקו בצעירותה. "אישה פעילה מאוד, בעלת חסד שמתעניינת בכל הסובבים אותה. שניהם החדירו בנו אהבת תורה, פשטות, חלוציות, הבחנה בין העיקר לטפל. בשנים האחרונות אבא שלי חלה, וכל המשפחה חזרה להתגבש סביב בית ההורים".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר בקיבוץ שדה אליהו, בחטיבת הביניים למד בישיבה התיכונית שהוקמה בבית שאן על ידי פרופ' חיים שקד זמן קצר קודם לכן. משם עלה לירושלים – לישיבה לצעירים, שם למד במשך שנה. "המעבר היה טבעי, הלכתי בעקבות האחים שלי".
מעלין בקודש// בכיתה י' עבר עם כמה חברים לישיבה קטנה במעלה חבר. "נמשכתי ללימוד תורה כל היום וחיפשתי מסגרת מתאימה. התקבצנו כמה חברים שהיו באותו ראש וקיבלנו החלטה לעבור יחד לישיבת מעלה חבר, שם התגדלנו בתורה באוויר המחכים של דרום הר חברון". אחרי שסיים את לימודיו במעלה חבר, חזר לירושלים אל ישיבת מרכז הרב, בה למד במשך שלוש שנים.
החצי השני// בגיל צעיר, קצת לפני שהיה בן עשרים, התחתן עם טובה. "עשיתי זאת בהתייעצות עם הרב אברהם שפירא זצ"ל, והוא ערך לנו את החופה". טובה היא זמרת ויוצרת לציבור הנשי. "היא למדה באולפנת רעיה, ומי ששידך בינינו היה הרב חיים סולטן, ראש האולפנה. היום יש לנו בת שלומדת באולפנה ואנחנו יודעים שהיא בידיים טובות".
הנחת// שבעה ילדים. טליה (19), התאומות אביטל ויעל (17), נעמי (15), רעיה (13), רחל (9) ואליה חיים (7).
ילדת הדממה// רחל היא ילדה נכה־אילמת עם תסמונת רט. "היא שינתה לנו את החיים, הביאה לנו הרבה אור, אמונה בקב"ה ומשפחתיות. הרבה מעבר לאתגר הפיזי של טיפול בילדה נכה לחלוטין, יש כאן סיפור גדול של אמונה ופרופורציות בחיים. לאשתי יש מופע בנושא בשם 'שירת הדממה' שהיא מעלה בכל רחבי הארץ. האבחון היה כששירתי בקבע, בהנדסה קרבית הרחק בדרום, בדיוק כשאליה חיים נולד. השמחה של הלידה התערבבה עם העצב של האבחון".
קרוב לישיבה// הזוג הצעיר קבע את ביתו במעלה מכמש, שם גדלה אשתו. "הנסיעות לירושלים התישו אותי והיה חשוב לי לשבת ללמוד בישיבה ביישוב הדעת, בלי הטלטלות והמורכבויות של מגורים הרחק מהישיבה. יצרתי קשר עם חברי הרב נעם ולדמן, שלמד בישיבת קדומים באותם ימים, והצעתי שנחזור ללמוד בחברותא". הרב ולדמן נענה בחיוב, וכך עברה המשפחה להתגורר בקהילת הישיבה בקדומים, בה למד במשך קרוב לעשור וגם עבר הסמכה לרבנות.
על גג המצודה// בשלהי אותה שנה התבצע הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. בקיץ עברה המשפחה להתגורר בשא־נור במשך חודש וחצי, עד הגירוש עצמו. "ביליתי שמונה שעות על גג המצודה יחד עם הרב דב ליאור, בצלאל סמוטריץ', יוסי דגן ואחרים".
מתגייס// בגיל מאוחר יחסית, כשהוא אב לחמישה ילדים, התגייס לרבנות הצבאית. "הוצע לי להמשיך לקורס רבנים צבאיים במילואים, ואחריו להיכנס לשירות קבע. הרב ברוך ספיר ששימש כרב בית הספר להנדסה צבאית, בהל"צ, סיים את התפקיד ופנה אליי. פחות הכרתי את התחום. התייעצתי עם אחי, אל"מ תומר גדות, והוא הציע שאעשה קודם לכן תפקיד בבסיס עורפי כדי להשתפשף. כך עשיתי: הייתי רב מחנה 80, בסיס הכשרות לחיילים עורפיים. שם הכרתי את המקצוע של רב צבאי. לאחר מכן נכנסתי לצבא האמיתי".
חיזוק רוחני// במשך שלוש שנים שימש רב בית הספר להנדסה קרבית. "יצרתי לא מעט קשרים עם מפקדים בכירים, ואני נמצא איתם בקשר עד היום. שם הכרתי את העוצמה של צה"ל בכלל ושל חיל ההנדסה בפרט, ומה המשימה העצומה של חיזוק הרוח, הזהות היהודית וערך הניצחון בצה"ל. לילה אחד בשיחת עומק עם קצין בכיר במגורי הקצינים, הוא אמר לי משפט שלקחתי לחיים: רבנו, אצלנו בחיל ההנדסה אומרים שאם אתה מאמין במשהו, תוריד את הכף של ה־D9 ותיסע, הכול יתיישר".
פורש לאזרחות// עם סיום התפקיד קיבל החלטה לפרוש מצה"ל. "מצד אחד, העשייה בשטח, החיבור ללוחמים ולמפקדים היו מאוד משמעותיים. מצד שני, הכוח של רב צבאי מוגבל. כמה פעמים הייתי צריך גיבוי מהרבנות הצבאית בנושאים כמו שמירת שבת, צניעות, גילוח זקנים – ולא קיבלתי אותו. הבנתי שצריך לפעול מבחוץ. למרות שקיבלתי שכר נאה, כי כושר לרבנות עיר מוכר בצה"ל כתואר שלישי, החלטתי לפרוש ולצאת אל הלא נודע, אך לפעול בנושאים הללו בשדה האזרחי".
משפיע מבחוץ// באותה תקופה נוצרה היכרות בינו ובין הרב איתי אסמן, שעסק גם הוא בנושא. "בהתחלה חשבנו שצו השעה הוא מאבק על המקום של הרבנות הראשית בצה"ל, ולכן הקמנו גוף בשם 'פורום הרבנים במילואים'. מהר מאוד הבנו שיש גורמי חוץ מהשמאל הפרוגרסיבי כמו קרן וקסנר, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמותת חיל החינוך, מכון ון־ליר ואחרים - שמשפיעים על צה"ל הרבה יותר ממי שמשרת בו. הציבור הבריא בדרג השטח מעניק לצה"ל את כוח האדם, אבל מי שקובע את הצביון ושולט בחיל החינוך ובפרקליטות הצבאית הם אנשים אחרים לגמרי. כך הקמנו את ארגון 'תורת לחימה' שהמטרה שלו היא חיבור בין הזהות היהודית לערך הניצחון".
פדיון שבויים// "התחלנו לבדוק מי הם הגורמים המשפיעים, הלכנו לכנסים של המכון הישראלי לדמוקרטיה כדי לראות היכן הרמטכ"ל יושב ונותן דוח למפעילים שלו מה הוא ביצע בצה"ל ועד כמה הוא בסדר. נכנסנו ל־INSS– המכון למחקרי ביטחון לאומי – וראינו מועדון סגור שלוקחים אליו קצינים בכירים, לפעמים בכפייה כקהל שבוי. שם עושים להם הבניה וחינוך תודעתי מחדש. חשפנו גם שהתוכניות של המכללה לביטחון לאומי מנוהלות על ידי יוסי בן ארצי, מייסד שלום עכשיו. הבנו שהשמאל הפוסט־ציוני מנרמל את עצמו באמצעות הצבא. משכנעים קצין בכיר וכך בעצם משפיעים על עשרות אלפי חיילים".
קול העם// מבחינתו, המטרה היא להשמיע את קול העם, לעורר שיח ולגרום לציבור להבין שיש פוליטיזציה בצה"ל. "יש תהליכים שפוגעים בביטחון ישראל וצריך לעצור אותם. אנחנו עומדים בקשר עם קצינים בכירים בדימוס כמו עוזי דיין, יצחק בריק, אביגדור קהלני ואחרים שפחות מעוניינים בביטוי פומבי – והצלחנו להשפיע בכמה נקודות עד שהפכנו לכתובת, כך שגופי תקשורת, חברי כנסת ואנשים מהשטח יודעים לפנות אלינו. הכוח שלנו הוא הערכים שעליהם גדלנו ושעליהם גדל רוב עם ישראל, ובמטה הכללי לא מזדהים איתם. כמו למשל הקו המוסרי הפשוט של 'הקם להורגך – השכם להורגו'".
כשר לפסח// לא מזמן, בעיתון 'הארץ' האשימו אותו כגורם שהוביל לשינוי הוראות פתיחה באש בצה"ל. "אומנם זה לא מספיק, אבל זה מראה על ההשפעה. גם פרופ' יגיל לוי, שבעבר היה מרצה בצה"ל, יוצא נגדי, וזה מוביל לפידבקים חיוביים עוד יותר. אנחנו משתדלים לקדם השפעה אופרטיבית באמצעות חקיקה, כמו למשל שחמץ לא יוכנס לבסיסי צה"ל בפסח. זאת הצלחה גדולה".
סור מרע// כמה ימים לפני הטבח בשמחת תורה הוא היה בין המתריעים מפניו. "לא היינו צריכים להיות אנשי מודיעין בכירים כדי לזהות שחמאס בונה את הכוח שלו כדי להרוג אותנו. ב־3 באוקטובר התרענו על אימונים של חמאס, והזהרנו שכל זה כדי לרצוח יהודים. לכן אנחנו חוזרים ומשננים את היסודות הפשוטים, כדי להפריך את הקונספציה שיושבת על ערכים פוסט־ציוניים שלפיהם אין זהות ואין אמת. ערך האחריות בצה"ל נשחק לחלוטין. כך למשל כבר לפני שנתיים התרענו מפני האלוף אהרון חליווה, כשהיה אחראי על אובדן של מאות כלי נשק ומאות אלפי כדורים ממחסני צה"ל. איך יכול לקרות דבר כזה ואף אחד לא נענש?!"
עשה טוב// מאז תחילת המלחמה, עסק יחד עם ברל'ה קרומבי בגיוס כמויות גדולות של ציוד צבאי לטובת החיילים. בנוסף לכך, כחלק מהרחבת מעגלי ההשפעה, יצר שיתוף פעולה עם ארגון 'צעדת האימהות' של סימה חסון. "אני מעריך את הדעה שלה הרבה יותר מדעתו של אלוף בוגר קרן וקסנר. יש בה הרבה ציונות ואהבת ישראל".
כובע נוסף// קצת לפני המלחמה הוא נכנס לנהל במקביל גם את ארגון 'חותם', "שעוסק בצביון ובזהות היהודית של מדינת ישראל. אומנם ישנם תחומים דומים, אבל מדובר בארגונים שונים, עם תשתית שונה ומטרות שונות. לאחרונה סיימנו קמפיין של 'הרוח היהודית - הדרך לניצחון'".
אם זה לא היה המסלול// "תכננתי מסלול קלאסי של רבנות קהילה, אבל נשאבתי למערכה הציבורית שאלף רבנים לא יוכלו לתקן אם לא נתפוס את השור בקרניו".
*** במגרש הביתי ***
בוקר טוב// סדר היום מתחיל בשש בבוקר, "לארגן את רחל ולהעלות אותה להסעה. משם נשאבים ללוח זמנים עמוס. מתחיל בתפילת שחרית, ולאחריה ערימה אין־סופית של משימות. אין יום דומה לחברו: פגישות, שיחות ועידה, כתיבת מאמרים. תוך כדי עשייה, משתדל לשלב לימוד עם הבן שלי. בשעות הערב המאוחרות מנסה לסיים את לימודי הדיינות. היום יכול להיגמר באחת או בשתיים בלילה".
פלייליסט// "בעיקר מה שהילדות שומעות בבית. מתחבר מאוד לשירים של ביני לנדאו".
השבת שלי// "זמן למשפחה, רוח, תפילות בישיבה, לימוד תורה. מעין עולם הבא. זמן לעבד את השבוע שחלף וגם להתכונן לעשייה בשבוע החדש".
דמויות מופת// "ראש ישיבת קדומים הרב יצחק בן שחר שליט"א, הרב אברהם שפירא זצ"ל שלמדתי אצלו, ועם השנים למדתי את הערך של הרב צבי טאו שליט"א. כששירתי בקבע בדרום, קראתי חוברות שלו והרגשתי שהוא נמצא איתי כאן בבסיס ומבין את המערכה".
מפחיד אותי// "משתדל לפחד רק מהקב"ה ולהיזהר מבורות ומהמורות בדרך לגאולה".
משאלה// "שמתוך התהליך שאנחנו עוברים כרגע עם ישראל יתקרב לאבינו שבשמיים ויוציא אותנו מחוזקים".
כשאהיה גדול// "אחזור ללימוד התורה, ללמוד וללמד בצורה יותר משמעותית. מקווה שמישהו יתפוס את האלונקה במקומי וארגיש שיש מספיק אנשים בזירה הנוכחית".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***