כאשר טבעוני או צמחוני נשאל מה הוביל אותו להחלטה לעבור לתזונה שאינה מן החי, קיים סיכוי רב שהתשובה תהיה חשיפה לתיעוד מתוך בתי מטבחיים, לולים ורפתות של גידול לצורכי אכילה. זה לא שיש אדם מעל גיל שמונה שאינו יודע מה מקור השניצל שמונח בצלחתו, אלא שהמפגש הבלתי־אמצעי עם המראות הקשים של בית המטבחיים מעורר תחושת גועל ממשית ודוחף להחלטות אמיצות. בדומה לכך, כל מי שעוקב מעט אחר התנהלות הוועדה לבחירת שופטים מבין שמאחורי ההחלטות המקצועיות למראית עין מבעבעת פוליטיקה מהזן הכוחני ביותר. אך ההיחשפות להקלטות משיחות שהתקיימו בין אפי נוה לאיתן אורנשטיין, שהן הקרביים האפלים של הפוליטיקה המשפטית, מעוררת קבס של ממש ודורשת פעולה מיידית.
לפני שבועיים פרש העיתונאי חיים לוינסון במוסף 'הארץ' יריעה רחבה מאוד של עסקאות תן וקח וחילופי דברים נלוזים בין יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה ונשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר השופט איתן אורנשטיין. השיחות נפרשות על פני חודשים ארוכים בשנת 2016, והן כוללות התכתבויות ושיחות טלפוניות. לבנה אחר לבנה מקימים השניים מבצר מפואר של אינטרסים הדדיים, תוך חיסול עקבי של כל מי שעלול לעמוד בדרכם.
רק התחייבות אחת
בבסיס הקשר – עמדות המפתח של השניים. נוה באותו זמן עוד לא יושב בפועל בוועדה למינוי שופטים, אך הוא מפעיל מרחוק את שני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה, ומנהל מערכת יחסים פוליטית טובה מאוד עם שרת המשפטים דאז, איילת שקד. גם עם נשיאת העליון דאז מרים נאור יש לו קשר לא רע. אם ננסה לקבוע כלל, הרי שהמיקום הפוליטי הייחודי שנוצר לנוה בוועדה איפשר לו להשיג את המינויים החשובים לו כמעט בלי הפרעה. איתן אורנשטיין מכהן באותו זמן כשופט בבית המשפט המחוזי תל אביב, ולוטש עיניים למשרת נשיא הערכאה. 200 מטרים מבית המשפט נמצא משרד עורכי הדין שבו נוה הוא בעלים משותף, שעוסק בעיקר בתביעות נזיקין. לנוה ולשותפיו יש צורך בטיפול מיוחד בתיקים שלהם.
ההקלטות חושפות את העבודה השיטתית של השניים למילוי האינטרסים, תוך שהם מנהלים שיח בוטה, מזלזל, זחוח - לעיתים מעורר בחילה. בהתחלה הדיל פשוט: נוה מבטיח לאורנשטיין שידאג לבחירתו לנשיא המחוזי בוועדה, ובתמורה מבקש "רק התחייבות אחת" - סילוקה של השופטת דליה גנות מעיסוק בתיקי נזיקין. נוה סבל ממנה מאוד, עד כדי כך שנאלץ יחד עם שותפיו להרחיק בהגשת תיקים עד לבית המשפט בלוד, ובלבד שלא להיתקל בה בבית המשפט הסמוך למשרדו. אורנשטיין הבטיח שיטפל, ונוה מצידו החל בהשתדלות למענו מול שקד ונאור.
גנות התמודדה בעצמה לתפקיד נשיאת המחוזי. כשהתכנסה ועדת האיתור לבחינת מועמדים לתפקיד, אפי נוה הטריח את עצמו להופיע בפניה ולפגוע ככל יכולתו בשמה של גנות. זה הצליח לו מעל למשוער, עד כדי כך שגנות הבינה בעצמה שכבר לא תיבחר לתפקיד נשיאת המחוזי והודיעה על פרישה כללית משיפוט. במקרה הזה, העזרה שביקש נוה מאורנשטיין בהזזת גנות התייתרה בעקבות עבודה מאומצת שלו עצמו, ומשכך הודיע הפרקליט לשופט שיהיו לו משימות אחרות.
בהמשך השיחות נוה מתאר לאורנשטיין את המאמצים העילאיים שהוא עושה מול שקד כדי לסכל את מינויו של המועמד המועדף עליה לתפקיד, סגן נשיא המחוזי השופט ישעיהו שנלר, תושב קרני שומרון. נוה מתאר לאורנשטיין את ה"מאפיה" כהגדרתו של המתנחלים, בראשות חבר הכנסת דאז ניסן סלומינסקי, שמפעילה לחץ בלתי רגיל על שקד. אך כשלנגד עיניו האינטרסים של משרדו, נוה מוצא פתרון חדש. שקד וסלומינסקי מקבלים את הצעתו למנות את שנלר לנציב הביקורת על הפרקליטות, והמינוי של אורנשטיין לנשיאות המחוזי יוצא לדרך. שנלר אכן נבחר לתפקיד כעבור כמה חודשים, אך פורש יום אחרי ההודעה על מינויו בשל בעיית ניגוד עניינים שהתעוררה לפתע. מסתבר שבנה של אשתו השנייה, שעמה התחתן זמן קצר לפני המינוי, עובד בפרקליטות. שנלר מחליט להסיר את מועמדותו.
נחזור לאורנשטיין, נשיא המחוזי תל אביב החדש. כעת מגיע תורו בעסקה, ועליו לפרוע את השטר. נוה מתחיל להנחית הוראות. תחילה הם מדברים על בניית מחלקת הנזיקין מחדש, כלומר אחרי פרישתה של גנות, לשביעות רצונו של נוה ושותפיו. "אתה עכשיו תבנה לנו את המחלקה כמו שצריך", נוה מצווה עליו. "אמרתי לאלישע (שותף של נוה למשרד – י"ר), אתה לא צריך יותר להעביר את התיקים ללוד. נגמר". עוד הוא מצווה על אורנשטיין לגמול לעורכת דין מסוימת שמייצגת לפניו בתיקי פירוקים, מפני שבעלה סייע במשא ומתן מול סלומינסקי על שחרור התפקיד. גם לזה השופט מציית.
עוד דאגה בליבו של נוה. הוא חושש שמא השופט שנלר, שהבין מה התרחש מאחורי הקלעים, יתנקם בנוה באמצעות התיקים של משרדו שנידונים אצלו. התוכנית למינויו למבקר הפרקליטות הייתה עוד קיימת בזמנו, אך נוה לא היה בטוח בה במאה אחוז. אורנשטיין שוב שם להרגיע: "אמרתי לך שזה יטופל. מה אתה דואג? אמרתי לך, אני אטפל".
שיתוף הפעולה הזה נמשך לאורך כל תקופת ההקלטות. נוה מוודא עם אורנשטיין שגנות לא תדון בתיקי משרדו עד למועד פרישתה בפועל. הוא מכתיב לו לקידום למחוזי שמות ברורים, שמטפלים בתחום הנזיקי היקר לליבו. כשתיק נזיקין שבו נוה עצמו קשור בעקיפין מגיע לאורנשטיין, הוא משדל אותו לשכנע נושים של חברה בפירוק לתבוע נזיקית, מהלך שיניב לנוה הרבה שעות שכר טרחה בהיותו מייצג חברת הביטוח של החברה המתפרקת. ימים אחר כך התביעה מוגשת.
עשרים טלפונים בכספת
השיחות החדשות שנחשפו, כך טוען לוינסון בכתבה, אין מקורן בטלפונים המפורסמים שקיבלה כתבת גל"צ הדס שטייף מגרושתו של נוה. נוה, כך מסתבר, הבין את פוטנציאל הנפץ בשיחות שניהל עם כל שועי עולם, ופעל בשיטת ביטחון מידע שבדיעבד התגלתה כמרושלת למדי. אחת לתקופה קצרה של חודשים בודדים הוא היה מחליף טלפון סלולרי, ואת הישן היה מכניס לכספת. מדובר בסך הכול בכמעט עשרים טלפונים ניידים, שכל אחד מהם מתעד תקופה מסוימת של נוה בתפקיד. בשני הטלפונים שהגיעו לידי שטייף ונפרצו הופיעה פרשת "מין תמורת מינוי" המפורסמת, שבה נחשד נוה בקידומה של השופטת אתי כרייף תמורת קשר אינטימי. בשולי השוליים נכללו שם גם התכתבויות של נוה עם השופט אורנשטיין, אך הן קיבלו רק שבריר מתשומת הלב.
חשוב לעצור ולהתבונן בזה – כיצד המציצנות והרדידות של התקשורת וגורמי האכיפה הפכה מעניין של חוסר טעם למחדל אכיפתי ממשי. הסיפור של כרייף ונוה, בסופו של דבר, הוליד עכבר. מראש, האופן הבעייתי שבו הושג המידע והועבר למשטרה יצר קושי ממשי בהעמדה לדין. בישראל אומנם לא נוהגת דוקטרינת פירות העץ המורעל, אך להשגת ראיות תוך הפרת החוק יש מחיר בפסק הדין. שופטים תמיד ימעיטו בערכן של ראיות כאלה. כשמשלבים את זה עם האשמה החמקמקה – כיצד מבדילים בין מערכת יחסים של שני מבוגרים מרצון ליחסי שוחד? – מגיעים לתוצאה שאליה הגיע כצפוי המשנה לפרקליט המדינה דאז מומי למברגר: סגירת התיק בלי להגיש כתב אישום.
הדיל של אורנשטיין ונוה, על אף שאינו עסיסי ומושך את עין הציבור, חמור פי כמה. לא מדובר במינוי שופטת זוטרה וחסרת השפעה, אלא במינוי נשיא לבית המשפט המחוזי. והתמורה אינה מסתכמת בהנאות פרטיות של נוה, אלא בפגיעה בקריירה של שני שופטים אחרים, מינויים לשיפוט משיקולים זרים והטיית הדין בכמה תיקים מסיבות חיצוניות.
לא זו אף זו: במקרה של אורנשטיין-נוה הייתה למשטרה אפשרות להגיע אל המידע באופן חוקי. בניגוד לפרשת מין תמורת מינוי, שבה החומר כולו כבר הגיע לידיה שלא כחוק והיא הייתה כבולה במובן הזה, בפרשת אורנשטיין-נוה תכתובות הווטסאפ מהמכשירים שהביאה שטייף הניבו רק רמז עבה לקיומה של עסקת שוחד. החומרים המפלילים עצמם, אלה שהביא לוינסון בתחקיר, יכלו להגיע לידי המשטרה בצורה חוקית תחת צווים שיפוטיים רלוונטיים.
לא רק שהמשטרה לא העמיקה חקר בקצות החוט שהעניקו התכתובות מהמכשירים הסלולריים של נוה, אלא שנציב התלונות נגד שופטים אורי שהם דאג גם להכריז בביטחון גמור שאין בסיפור הזה שום חשד פלילי. אחרי פרסום התכתובות בתקשורת, כמה עמותות (שאינן חשודות בימניות, אגב) הגישו תלונה לנציב. כדרכו המפורסמת, שאותה למדנו להכיר היטב במהלך שנות כהונתו של שהם בתפקיד נציב התלונות, הוא דאג להגן הרמטית על אורנשטיין.
בתכתובות שפורסמו אז, נוה מעדכן את אורנשטיין על ועדת האיתור לתפקיד נשיא המחוזי שעתידה להתכנס באותו שבוע, ועל כך שהוא מתעתד להילחם בשבילו בתוכה. "סומך עליך, תעדכן", משיב לו אורנשטיין. "אתה תצטרך רק לקיים את ההתחייבות היחידה שסיכמנו", מזכיר לו נוה את העסקה, ואורנשטיין מנסה לטשטש עקבות: "לטובת ציבור הנזיקיסטים (עורכי הדין העוסקים בדיני נזיקין – י"ר)". בשביל השופט שהם, בעל עין טובה וגאון בלימוד זכות, די היה בניסיון המגושם הזה כדי לנקות את אורנשטיין לחלוטין. ההיתממות מרקיעה שחקים. בדוח שפרסם שהם ביולי 2020 הוא כביכול מקבל את התלונה, ואומר שאכן לא היה ראוי שהשופט אורנשטיין יסכים לשתף פעולה עם נוה "בהעדפת עניינו של ציבור עורכי הדין המטפל בתחום משפטי מסוים", במיוחד כשמדובר בתחום שבו עוסק נוה עצמו. היה עליו להקפיד ולהדגיש שהוא עמל על שיפור של כל תחומי ההתמקצעות של עורכי הדין.
זו הרי בדיחה. כאילו לא ראה נציב התלונות על השופטים את הציווי הפטרוני "אתה תצטרך לקיים את ההתחייבות". כאילו לא הבין את הרמז "ששאר הענפים ישתתפו בנטל", שכיוון להעברת השופטת גנות מתחום הנזיקין לתחום אחר. וגם אם לא הבין, כיצד פירש את הסמיילי המחויך, אולי אפילו זדוני, שהוסיף אורנשטיין בתגובה לדרישה הזאת? כשחושבים על כך ששנתיים קודם לכן שהם עצמו מונה לתפקיד נציב התלונות באותה ועדה לבחירת שופטים שנוה ניווט את החלטותיה, אולי עדיף שלא להעלות על הדעת את התשובה.
פרישה מעוררת תמיהות
התחקיר ב'הארץ', שחושף טפח, מותיר עדיין כמה טפחים מכוסים. חודש לפני הדוח החלבי של נציב תלונות הציבור שהם, וכחצי שנה אחרי חשיפת תמלילי ההתכתבויות עצמן, הודיע אורנשטיין במפתיע על פרישה מכס השיפוט. בדיעבד, אחרי שקוראים את השיחות שלו עם נוה, הפרישה נראית תמוהה אפילו יותר. המשרה הזאת, נשיא המחוזי תל אביב, הייתה משאת חייו של אורנשטיין. הוא היה מוכן לשים עליה הרבה מאוד. ופתאום, תכתובות חלקיות למדי שלא הניבו חקירה פלילית ועשו את דרכן לפח המחזור של העיתונות מובילות אותו לצעד דרסטי וחסר פרופורציות לכאורה.
מאז פרישתו, הקריירה של אורנשטיין עשתה תפנית לעבר הבוררות. על פי עדויות של עורכי דין, בית המשפט המחוזי בתל אביב נוטה להפנות צדדים בתיקים שמתאימים לבוררות אל השופט בדימוס אורנשטיין. זה נעשה, כך לדבריהם, באמצעות הוראה שיפוטית ישירה לפנות אליו, או בהצעה של כמה בוררים אופציונליים, שמתוכם יש לאורנשטיין יתרון ברור מבחינת ניסיון ורזומה.
בפועל, כך על פי הידוע לנו, אצל אורנשטיין מתנהלים תיקי בוררות כבדים ביותר בענייניהם של המיליארדר דן גרטלר, עזבונו של עורך הדין וינרוט המנוח, ים המלח ובנק ברקליס, הקבלן איציק תשובה ועוד. קשה לתת אומדן מדויק, מפני שהתעריפים בשוק הבוררות אינם קבועים והיקף התיקים אינו ידוע, אך אפשר לומר בביטחון שאורנשטיין מרוויח כיום פי כמה וכמה ממה שהרוויח כנשיא בית המשפט המחוזי.
מה שמוביל אל מחוזות הספקולציה. האם ידעו גורמים בכירים ביותר במערכת המשפט כבר ב־2020 מה טומנת בחובה קופת השרצים של אורנשטיין, וכצעד של הגנה על הרשות השופטת הציעו לו פרישה בכבוד תמורת מעמד של אוטוריטה בעולם הבוררות מחוץ למערכת? או שמא אורנשטיין עצמו ראה את הנולד, ודאג לרפד לעצמו את העתיד הרחק מסקנדלים וביזיונות וקרוב אל הצלחת? כך או כך, אשר יגורו בא להם, והאמת המכוערת של בית המטבחיים יצאה אל האור.
כעת הכדור בידי המשטרה והפרקליטות. החומרים שהופיעו בהקלטות של לוינסון הם עילה מספקת לפתיחת חקירה, זאת בלשון המעטה. את הפאשלה או העלמת העין המכוונת משנת 2020 הם צריכים לתקן כאן ועכשיו עם פעולות חקירה נחרצות וטיהור הליך מינוי השופטים מזוהמת השחיתות. בסופו של דבר, הדברים הללו מתגלגלים אל האזרחים, אל בעלי הדין שבאים ועומדים בפני שופט המחוזי, ובראשם מתרוצץ כל העת החשש שמא גם הוא אחד מאותם מושחתים שעלו לגדולה. את שרשרת ההדבקה הזאת צריך לגדוע, ומהר.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***