"עם כל הכאב והקושי, מאז המלחמה פרצו מעם ישראל הרבה כוחות של אור, גבורה וטוב. במקום להמשיך את הגל הזה, יש גורמים שעושים שימוש ציני בכאב של משפחות החטופים, ותופסים על זה טרמפ לצרכים פוליטיים לגמרי. הם מתרכזים בטפל ועושים כאילו כל העם איתם וכל המשפחות איתם ולכן מותר להם הכול. גם התקשורת נותנת לזה אמות מידה לא פרופורציונליות, זה פותח כל מהדורת חדשות. יש לי קשר עם משפחות החטופים, במגוון היבטים, המון משפחות ממש לא דוגלות בדרך הזאת. הפכו את זה כאילו כולם שם".
כך אומרת בכאב ורד אנסבכר, חברת פורום הגבורה ואחותו של רב־סרן יהודה כהן הי"ד, מפקד פלוגה בסיירת גבעתי שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. בשיחה עם 'בשבע' היא מתארת את הצער הגדול שהיא חשה למראה ההפגנות הגדולות נגד הממשלה חוזרות לקפלן ואל מול הכנסת ובית ראש הממשלה. "אני רוצה להאמין שהממשלה מתאמצת ועושה ככל שביכולתה. נכון להפגין ולעורר, אני לא נגד. אבל אני נגד האמירות של 'מותר לנו לשרוף את המדינה' ו'מותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים'. זה משהו שלא מקובל.
"גם בדברים שאני לא מסכימה איתם, יש דרך לדבר, יש דרך לגשת לדברים. לבוא בכזאת גישה פוגענית, זה מוביל להבנה נגד מי כל הסיפור", היא טוענת. "זאת מלחמה שנועדה להפיל את ביבי. זה לא שאני בהכרח מאוהדיו, אבל בסוף ההבנה היא שבזמן מלחמה, הכי חשוב ליצור כוח מאחד, להתאחד סביב הממשלה, גם אם היא לא בדיוק כוס התה שלנו, ולנסות לפעול מתוך כך. לא מתוך התנגדות ותחושה שאני צרכן ולכן מגיע לי הכול. זאת תחושה שפוגעת והורסת".
מה שבעיקר הפריע לה, אלו הפרסומים שראתה ברשתות הערביות ששידרו את ההפגנות במוצאי שבת. "הם היו מבסוטים איך אנחנו רבים בינינו ונלחמים אחד בשני. ברור שיש הרבה אינטרסים שנכנסים לסיפור, אפשר לראות מאיפה מגיע התקציב של מטה החטופים. מצד שני, ברור שיש גם משפחות שחושבות שזאת הדרך, וזכותן כמובן לחשוב כך – אבל בסוף זה בוודאי לא רוב המשפחות".
לדבריה, לרוב המשפחות כואב שבמקום להתעסק בסוגיה של איך להביא את החטופים ואיך להפעיל לחץ עולמי סביב הסיפור – מה שבכוחנו לעשות – מתעסקים בדברים שאין בהם תועלת ישירה לנושא החטופים. "צריך לבוא בביקורת כלפי הממשלה, חלק מהתפקיד של נבחרי הציבור זה לקבל ביקורת. השאלה היא איך ניגשים ומאילו מניעים. כל עוד זה בא ממניעים אישיים – זה מורגש. לא סתם יש משפחות חטופים שלא מוכנות לקחת חלק במשחק הציני הזה שהכניסו אותן לתוכו, רק כדי להפיל את נתניהו.
"המלחמה הזאת גובה מחירים רבים וכבדים, בוודאי ברמה האישית", מזכירה אנסבכר. "אחד הדברים הטובים שהמלחמה הביאה זה האחדות. ברגע שפוגעים באחדות ומרעילים את השיח, זה לא שווה כלום. הייתי השבוע בכנסת, מחלק מהאנשים המייצגים את משפחות החטופים שמעתי כל כך הרבה אמירות של ייאוש וחוסר תקווה. כנגד זה, הצגתי אלטרנטיבה: בטח שיש תקומה, בטח שיש תקווה. אנחנו בתהליך של גאולה. היו תקופות קשות בכל ההיסטוריה שלנו, ויצאנו מזה.
"היו שניים שדיברו בצורה חריפה מאוד נגד נתניהו, הממשלה 'והמשיחיים שאיתו', שהכול בגללם. סיפרתי להם אחר כך שאח שלי, שנפל בקרב, גם היה משיחי ונלחם למען עם ישראל. אי אפשר לדבר עם השנאה היוקדת הזאת כלפי כל מי שלא כמוני. בתור משפחות שכולות, נכנסנו למעמד שגם לנו יש אמירה, כי הקרבנו את היקר מכול, אבל אני לא משתמשת בזה כדי לאיים על חורבן המדינה, אלא משתמשת בזה כדי להוסיף טוב ולנסות לקדם מהלכים משמעותיים של אחדות".
"הבן שלי בתחתית הרשימה"
גם עורכת הדין טליק גואילי, חברת פורום תקווה ואימו של רן גואילי הי"ד, מתקשה להסתיר את תסכולה נוכח ההפגנות. רן היה שוטר יס"מ שהיה בחופשת מחלה ב־7.10 וקפץ מהבית כדי להילחם בקיבוץ רעים, שם נפל וגופתו נחטפה, והיא עודנה מוחזקת בעזה. "זה מאוד קשה לי", היא משתפת. "אני לא באה בטענות כלפי הורים של חטופים. אנחנו במצב פסיכי, חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות. אף אחד לא יכול להיות במקום שבו אנחנו נמצאים. יחד עם זאת, כל הטרמפיסטים, כל הקפלניסטים למיניהם, פשוט לוקחים בכל פעם מחדש נושא אחר ועולים עליו, על מנת לעשות דבר אחד: להוריד את נתניהו מהשלטון. לזה אני לא יכולה להסכים. בוודאי לא לאלימות שהם מפגינים כלפי השוטרים, או הניידת שניסו להפוך. זה כמו יריקה נוספת בפרצוף של הבן שלי. הם כבר עשו את זה בעבר, כשהיה בתפקיד של אבטחת ההפגנות הללו.
"אף פעם לא הייתי בהפגנות. השבוע הייתי בכנסת ויצאתי לראות את ההפגנה שהתקיימה בסמוך. הייתה שם אווירה, מוזיקה, אנשים היו משולהבים", מתארת גואילי. "היה נראה שיש שם קשישים בני שבעים-שמונים על ספידים. התנהגו כמו ילדי הפרחים שמתגעגעים לימי הנערות שלהם. הם היו כל כך עמוק בתוך העניין שלהם שצריך להעיף את נתניהו מהשלטון, שהם לא מבינים שזה רק מעצים את הימין".
לשיטתה, ההצעה שמונחת על שולחן הממשלה בנוגע למתווה אפשרי לשחרור חטופים היא הצעה לא טובה. "אני מניחה שגם אם זה אכן יקרה, הבן שלי יהיה בתחתית הרשימה ויישאר שם לנצח נצחים. משפחות החטופים דורשות עסקה כוללת, של כולם. אבל חמאס לא רוצה, אז מה יעזרו כל ההפגנות האלה?!", היא תוהה. "זה מחליש אותנו ומחזק את חמאס. הוא רואה את ההפגנות האלה, מתבצר יותר בעמדות שלו, מעלה את המחיר בדרישות נוספות שברור שלא יהיו מקובלות, ורק מרחיק אפשרות לעסקה".
מה שאת מבינה, משפחות אחרות של חטופים לא מבינות?
"הן לא מבינות, וזכותן לא להבין. אנחנו צריכים לקבל את זה. הקפלניסטים לא מבינים, וזה יותר מפריע לי. כשאתה נמצא בפחד וחוסר אונים, אתה הולך עם מי שנותן לך איזשהו פתרון – וזה ההפגנות האלה. הם רוצים להשמיע את קולם, הם רוצים לצעוק, שירגישו שהם עושים משהו בשביל הילד שלהם שנמצא בשבי חמאס. אפשר לבוא אליהם בטענות?", היא מחזירה בשאלה רטורית. "גם אני רוצה עסקה טובה, רציתי אותה כבר אתמול. האם ההפגנות האלה מקרבות אותה? נראה שלא. חבל על הרעש".
"לא נולדנו אחרי שבעה באוקטובר"
בלב מחאת קפלן בהפגנה נגד הממשלה בירושלים התייצב חגי לובר, מנהל תיאטרון אספקלריא ואביו של סמל ראשון (מיל') יהונתן לובר הי"ד, לוחם צה"ל שנפל במלחמה בקרב בצפון רצועת עזה, וביקש לקרוא לשיח שונה. "די להפגנות ולשיח האלים", נכתב על השלט שהחזיק עם תמונת בנו יהונתן הי"ד.
לובר לא הופתע לגלות שהיה בודד במערכה. "לא רק שלא הופתעתי, אלא גרמתי לכך שהייתי בודד", הוא מגלה בשיחה עם 'בשבע'. "לא רציתי לעורר חיכוכים, ולכן באתי בעצמי. אחרי שקצת התארגנו, בהפגנה הקרובה נהיה שם יותר אנשים. אלישע מדן, שנפצע ואיבד את שתי רגליו בעזה, יצטרף אליי, וקראנו לעוד אנשים שמעוניינים לבוא. אנחנו נלבש וסטים זוהרים, כי אנחנו לא חלק מההפגנה. יבואו גם אנשים שבעד המסרים של ההפגנה הזאת, וזה בסדר גמור ואפילו טוב לנו".
מבחינתו, המטרה היא להעביר את המסר: 'תמשיכו להפגין, תמשיכו להביא את המסרים שלכם', רק שיש כמה לאווים ומבקשים מהמפגינים לשים לב אליהם: די לדיבורים פוגעניים, די לחסימת כבישים, די להתעמתות עם שוטרים, די לקריאה לסרבנות, רק אחדות. "במסגרת האחדות הזאת, זה בסדר שאנשים יביעו את דעתם", הוא אומר. "יש אנשים שחושבים שהממשלה חייבת ללכת, כי זאת ממשלה שאינה טובה לישראל. זה הרבה יותר מבסדר לחשוב כך. לכן אנחנו, הרוב השפוי, מתומכי הרפורמה וממתנגדיה, צריכים להיות שם כדי לקרוא נגד מעשים כאלה ונגד אלימות, כמו למשל לחסום כבישים".
לדבריו, רוב המפגינים לא הבינו מה הוא עשה שם, היות שהדברים היו אצלם פשוטים ומוסכמים. "הם אמרו לי שהם נגד הדברים הללו, ומאוד שמחתי. אמרתי להם: 'נכון, בשבילכם אני מיותר. כמה כאלה יש? חצי אחוז? באתי בשבילי אותו חצי אחוז. אם אתם איתי – קחו וסט, קחו שלט ותצטרפו אליי. המסר הזה לא סותר את המסר שאתם מפגינים בשבילו, שביבי צריך ללכת הביתה'. זה לא משנה מה אני חושב בנושא, לא באתי כדי להביע את דעתי לכאן או לכאן".
גם אם נניח שאכן מדובר בחצי אחוז, הוא הדומיננטי שמוביל את השיח.
"בדיוק בגלל זה אנחנו באים. אנחנו מבינים שחצי האחוז הזה משמעותי מאוד, התקשורת מהדהדת שוליים, השוליים מקבלים תרומות. אנחנו יודעים את זה, לא נולדנו אחרי שבעה באוקטובר. זו הסיבה שאני, אב שכול, במקום לשבת בבית, לבכות ולהתעסק במשפחתי, נאלץ לקום ולצאת מאזור הנוחות, בגלל אותם אנשים. אני ושכמותי עושים את זה בגלל השפעתם הרעה".
בחודשים האחרונים נפגש לובר כמה פעמים עם חברי 'אחים לנשק' ויצא משם עם תקווה. אחרי אחת הפגישות הוא שיתף: "נפגשתי עם 'אחים לנשק' מתוך דאגה משותפת לאחדות העם. היה משמעותי, הקשבנו, ואפילו הגענו להבנות זהירות". גם כיום, כאשר 'אחים לנשק' חזרו להבעיר את המדינה נגד הממשלה, הוא מבקש לעשות הפרדה בין הנושאים. "אני מאוד שמח על חיבור עם כל אחד מעם ישראל; הייטקיסטים, חילונים, קפלניסטים וכן הלאה. אני בעד חיבור", הוא מבהיר.
"החיבור צריך להיות מבוסס על מעשים. אני לא מחובר ל'אחים לנשק' וגם לא מחובר למפלגת 'הציונות הדתית', אלא מחובר למעשים ולא לאמירות. עשייה חיובית, כמו שסיפרו כשהיו אצלי, אני מקבל", מציין לובר. "לעומת זאת, אני נגד המעשה הפרובוקטיבי שנעשה בכיכר השבת. אבל כחלק מהחמ"ל האזרחי שהקימו בתחילת המלחמה הם שלחו משקפיים לבן שלי, שנהרג, ואני מברך אותם על זה. אנחנו לא צריכים להיות כוללניים או שבטיים. אנחנו צריכים לשפוט אדם לפי אמירותיו ולפי מעשיו".
לשיטתו, אנחנו מספיק גדולים בשביל להכיל מורכבויות. "אם 'אחים לנשק' עושים יום אחד חמ"ל אזרחי, אנחנו מוחאים להם כפיים ומחבקים אותם. אם וכאשר הם יעודדו סירובי פקודה, אנחנו נצא נגדם. גם אם ארגון 'אחים לנשק' קם כדי להפיל את ביבי, זה לגיטימי לגמרי. אם אופי הפעולות הוא אלים ובריוני – אנחנו נגד המעשים הללו. אם נניח שקמה ברסלר תקדם מיזם של הרגעת השטח, אני איתה. אני לא זוכר עוונות ראשונים. אם הקב"ה לא זוכר עוונות ראשונים, קטונתי. לא ארגיש שאם אני הולך איתה – המעשה הזה מכשיר את המעשה הבא שלה. המורכבויות הן אישיות ולא מכלילות. אין דבר כזה שמישהו איבד את עולמו בשעה אחת, אפשר רק לקנות את העולם בשעה אחת. אנחנו לא אומרים לאנשים 'בגלל שעשיתם רע, כל החמ"ל האזרחי שלכם מושלך לפח'. כמו שאנחנו לא אומרים להם 'מכיוון שעשיתם חמ"ל אזרחי, כל מעשיכם מכאן ועד קץ הימין יהיו כשרים ונכונים'.
"אני מאמין שהפעילות שלנו משפיעה על שינוי השיח. כאלה שאמרו שהם ישרפו את המדינה, כבר יחשבו פעמיים לפי שיצאו באמירות כאלה. יש משמעות לדברי אמת שנאמרים. האם הם מתקבלים מיד או לגמרי? האם בכוחם לחפות על געגוע, כאב ושכול? יותר קשה, אבל אנחנו הרוב", הוא מסכם.
***