את התשובה לשאלה זו יש לחלק לכמה חלקים. חובת התשלום - הגם שלא תמיד הציבור מודע לכך שיש לשלם למי שעשה שידוך - הפוסקים מביאים זאת כדבר פשוט שיש לשלם לשדכן.
חובת התשלום היא דבר שנדון בבתי דין וברור שמעבר לצד ההלכתי, יש בתשלום זה חוב מוסרי עליון של הכרת הטוב, סוף סוף השדכן הוא זה שהביא את השידוך לידי גמר. ולא יעלה על הדעת שישלמו לפרחים ולמגנטים אלפי שקלים ושדכן או שדכנית יסתפקו רק בתודה או כרטיס ברכה מעוצב.
- אכן השדכנים רשאים למחול ולומר הרי אני כאילו קיבלתי תשלום, כלומר אני אוותר על הזכות, אבל לעניות דעתי לא כדאי לעשות כך. ראשית צריך לדעת לקבל ולאפשר לזוג להכיר טובה. שנית יש פה ענין עקרוני שככל ששדכנים יתוגמלו כראוי, אזי הציבור יעסוק בכך יותר ויותר ויביאו מזור לכאב הגדול של רווקים.
- לעצם הדיון האם יש לשלם כאשר הזוג עשה וורט, מה שקרוי בציבור אירוסין, כאשר לאחר מכן מסיבה כלשהי החליט אחד הצדדים לבטל את ההתקשרות. חשוב להדגיש שהמנהג המקובל והנפוץ הוא לשלם את דמי השדכנות כאשר השידוך נסגר (וורט) ולא בחתונה.
- זאת, בניגוד לתיווך דירות שהתשלום הוא רק עם חתימת חוזה קניית הדירה. באשר לנדון שלנו יש לחלק ע"פ הסיבה בגינה בוטל השידוך. אם היה זה מחמת ידיעה שהשדכן ידע אך הסתיר אותה מהצדדים- כמובן שכלל לא מגיע לו תשלום, שהרי הוא לא עשה את מלאכתו נאמנה . אך אם השידוך נעשה כהוגן ואחרי זה מחמת סיבה שאיננה קשורה לשדכן ולא הייתה ידועה לו בוטל השידוך זכאי השדכן לשמור את דמי השדכנות שהרי הוא עשה את המוטל עליו כדבעי. )דברים אלו שמעתי ממורי ורבי הגאון הרב אביגדר הלוי נבנצל שליט"א (
ע"ע חו"מ ס"ס קפ"ה ונראה שמשום כך הנוהג לשלם כאשר נסגר השידוך להורות שסיים מלאכתו, וכן מדויק מלשון הרמ"א ובמקום שנהגו לשלם לו עד הנישואין אם חזרו בהם ונתבטל השדכנות פטורים מלשלם וע"ע ב"ש אבהע"ז ס"ז ס"ק כ"ג ונראה שהכל תלוי במנהג.
הרב יצחק נריה, יו"ר ארגון "באים בטוב", יו"ר קרן "אחד לאחד" וראש ישיבת תורה בציון