השגריר וחבר הכנסת לשעבר, זלמן שובל, מפרסם בימים אלה ספר מאמרים חדש תחת השם 'לדעתי'. בראיון לערוץ 7 הוא מוצא קו מחבר בין התרחשויות במלחמת חרבות ברזל, שאמנם לא זכתה להתייחסות ישירה בספר, למאמרים שכתב הרבה לפני שהתרחשה.
"נושא ה-7 באוקטובר, שהוא כמובן חשוב מרכזי וחמור, לא טופל במסגרת הספר - כי הוא מכסה תקופה מוקדמת יותר - אלא שהרבה מאוד מהנושאים שאני דן בהם בספר - לא השתנו. יכול להיות שמבחינת מדינת ישראל העבר, ההווה והעתיד, במידה רבה או במידה מסוימת זהים אחד לשני", אומר שובל.
בספרו הוא יוצא, בין היתר, נגד הניסיונות להפריד בין איומים שוטפים לאיומים קיומיים. "יצאתי נגד הקונספציות כי זה כביכול מקל על פוליטיקאים להגיד על איום מסוים 'שוטף' ועל אחר 'קיומי'. הטבח בעוטף עזה הוא דוגמה ברורה של פעולה, כביכול מקומית, שמגובה על ידי גורם אזורי - איראן - ושההשלכות שלה הרבה יותר ממקומיות ובמידה מסוימת הן קיומיות".
הוא נשאל, לאור ניסיונו הרב בזירה הבינלאומית, מדוע ישראל סופגת ביקורת כה קשה מהעולם אחרי שהביאה הוכחות שהיא מתמודדת עם יישות טרור שגם האזרחים בה שטופי שנאה. שובל משיב כי "העולם מבין את המצב ולכן הוא מתחיל לפנות נגדנו. מפני שהוא איננו רוצה שהסכסוך הזה, יתפשט למקומות אחרים, שיחייב את מדינות העולם לנקוט אמצעים שהן אינן מוכנות או יכולות לנקוט. יותר קל להגיד שהקורבן אשם ויש להאשים את ישראל שהביאה למצב שקרה לה דבר נורא כל כך".
ומה עם ארה"ב? "ברור שארה"ב, עם כל התמיכה המאוד חשובה שהיא מעניקה לנו ואני מציע לא לזלזל בזה, מכירה באיום האיראני. אלא שגם היא איננה רוצה שהסכסוך הזה, בינינו לבין חמאס או בינינו לבין חיזבאללה, יתפשט למקומות שהיא לא רוצה להיות בהם. יש שם מי שטוענים שבמוקדם או במאוחר הממשל יצטרך להיכנס לפעולה מעשית כיותר - משום שבלי לעצור את איראן - כל האינטרסים של האמריקאים במזרח התיכון בסכנה".
לגבי הסיוע האמריקאי מציין שובל כי לצד הכרת הטוב לארה"ב יש גם תהייה מהדהדת. "שאלה שאנחנו נצטרך לשאול את עצמנו מהר מאוד, היא מדוע הסיוע הצבאי החשוב שקיבלנו היה כל כך חיוני. מדוע לא היה לנו מספיק בעת ההיא כדי להתמודד עם האיום".
הדאגה המרכזית של שובל בעת הזאת קשורה לפלסטינים - ואליה הוא מתייחס בספרו החדש בהרחבה. "זה ספר שאני קורא לו ספר של היסטוריה בזמן אמיתי. המאמרים האלה מתייחסים לאירועים כפי שהם קרו, והיום יש לנו את האפשרות של תצפית לאחור, לראות באיזו מידה המאמרים שכתבתי פחות או יותר קלעו למטרה. אני אומר, לא בשמחה אלא בדאגה, שרבים מהדברים קלעו בדיוק למטרה".
"בנושא הפלסטיני, אנחנו הישראלים, או לפחות חלק מאיתנו, מבינים יותר טוב מאלה שמנסים לייעץ לנו. זה לא סכסוך על גבולות, זה לא סכסוך על קרקעות, זה סכסוך יסודי מאוד בין ציבור ערבי-פלסטיני שאיננו מוכן להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה משלו. מי שעמד על הנקודה הזו היה הנשיא ביידן שטען כי כל הפלסטינים לא יכירו בזכות העם היהודי למדינה - לא יהיה שלום. אנחנו עומדים היום בפני סכנה שארה"ב או מדינות אחרות ירצו לדחוף אותנו למצב של מדינה פלסטינית שלא רק שלא יביא שלום - אלא למעשה יעמיק את סכנת המלחמה".
לדעתו, התפרעות מחאת קפלן והדרישה להקדמת הבחירות שמגיעה גם מתוך הממשלה, שגויות. "אני חושב שזה דבר מסוכן במצב מלחמה וזו טעות. אגב, אם בני גנץ קורא לבחירות בספטמבר, יש לזה סיבה. הוא מבין שכשתהיה ועדת חקירה לגבי הקונספציה של מה שהיה, הוא לא יצא נקי. לכן, הוא מעדיף שהבחירות יהיו לפני ועדת חקירה. זה שיקול פוליטי שלו ולא צריך לקבל אותו. יכול להיות שיהיו לחצים כאלה ואחרים גם בתוך הקואליציה, יכול להיות שיקדימו את הבחירות, כי הפוליטיקאים באופוזיציה ניזונים מהסקרים ורוצים למצות את המצב הזה".
לשאלה היכן לדעתו טעה ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא משיב כי "ראש הממשלה נמצא תחת לחצים איומים - לא רק במלחמה. יש גופים בארץ שמבחינתם המטרה היא ראשו של נתניהו. אם אפשר להביא לזה שהוא יתפטר או יפוטר או יצא לנבצרות כזאת או אחרת על ידי גורם משפטי או על ידי גורם סכסוכי בתוך הקואליציה, הם ילכו על זה".
"לדעתי. הטעות החמורה ביותר הייתה, שראש הממשלה נגרר לסכסוך הזה בנושא המשפטי בזמן הלא נכון ושהציבור, שנתן לו קרדיט בצדק על ההישגים הרבים מאוד שלו בתחום המדיני והדיפלומטי, מאוכזב שהוא לא היה עירני למה שעלול היה לקרות. צריך לזכור, שהוא לא אבי הקונספציה. אבות הקונספציה יושבים בהרבה מאוד מקומות - בוודאי לא רק במשרד ראש הממשלה. לדרוש היום בחירות כמטרה עילאית - זאת טעות ואף מחדל נוסף".
ולמרות הכל שובל שומר על אופטימיות. "מוכרחים להיות אופטימיים. הגורל של העם היהודי, שאחרי כל כך הרבה אלפי שנים לקח את עצמו בידיים והקים את מדינת ישראל, זה לא דבר שאנחנו יכולים להרשות לו להסתיים".