הזמרת והיוצרת האהובה שי-לי עטרי, שפרצה לחיינו לפני עשור עם השיר המרגש 'אצלנו בגן', איבדה את בעלה הבמאי יהב וינר בטבח הנורא בכפר עזה בעת שהציל אותה ואת בתם בת החודש שייה.
"הם התחילו לגרור את המסילה של הברזל ואז הכניסו יד, יהב לא הספיק להסתכל עליי. הוא החזיק את הברזל ואני יצאתי עם שייה דרך הדלת. הוא החזיק את החלון, בזכותו יכולתי לברוח עם שייה", סיפרה שי-לי בתחילת המלחמה לחדשות 12.
במשך שעות ארוכות הסתתרה שי-לי במחסן מתחת לשקים של אדמה ודשן כימי. בלי אוכל, בלי מים, עם תינוקת בת חודש שאימא צריכה להשתיק. "כל פעם ששייה בכתה במשך ה-27 שעות האלה, הם ירו עלינו יותר, היא הייתה כמו טרף".
כל הזמן הזה, שי-לי לא ידעה מה עלה בגורלו של בן זוגה יהב. "חשבתי שאנחנו עומדים למות", היא מספרת. שי-לי החליטה לבסוף לצאת מהמחסן לאחר שבתה לא הפסיקה לבכות והמחבלים התקרבו, והגיעה למשפחה שהגנה עליהן. עברו עוד כמה שעות עד שכוח של צה"ל הגיע וחילץ את שי לי, את התינוקת ואת המשפחה. רק שלושה ימים לאחר מכן, בעשירי לעשירי, אותרה גופתה של יהב.
היום, חצי שנה אחרי, שי-לי העלתה פוסט ברשתות החברתיות בו היא נפרדת מבעלה וחברה הטוב ביותר.
"הנה אנחנו לפני 13 שנים. שני ידידים טובים שטרם ידעו שהם מאוהבים עד מעל הראש. הרצל 158. ניסן נתיב תל אביב. פגישה מקרית ששינתה את חיי ללא היכר. לא ידעתי אז לאיזה אושר טהור ויפה תביא אותי. לא ידעתי אז שנביא ביחד חיים לעולם. כיתה קטנה, בלי חלונות, בניסן נתיב תל אביב, שינתה את חיי".
"עברה חצי שנה שבה הגעגוע אליך צורב לי בבשר. אחד הדברים שהכי כואבים לי זה שיחד איתך נעלמו כל הזיכרונות המשותפים שלנו. 13 שנים של רפרנסים שקיימים רק בראש שלי ושלך. אין לי יותר עם מי לחלוק אותם. אין לי את העיניים שלך להסתכל עליהם כשמשהו מזכיר לנו ביחד זיכרון מרגע אחר. היית החיים שלי. היית החיים עצמם".
"היום נזכרתי בערב אחד בבית שלך כשרק היינו ידידים אי שם בשנה א'. הגעתי אליך הביתה לדירת שותפים מאוד מלוכלכת בקרית שלום. פתאום במקום לדבר על תרגילים ומחזות, הקראת לי שירים מספר שירים קטן שאהבת של אלכסנדר פן".
"מה עושים עם זה שעכשיו רק אני זוכרת את הרגע הזה? איך בלעדייך אוכל לשמור על הרגע הזה קיים? ואלוהים. אלוהים כמה שהוא יפה להכאיב".
"היינו בטח מסתכלים אחד על השני עכשיו כשהיינו נזכרים ברגע הזה, והיינו אומרים על אלכסנדר פן - חולם. ועכשיו, גם אתה חופשי לחלום מאמי. הלוואי ותבוא עוד ועוד לפגישה מקרית בחלומי".
"בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת
לכל מבט ראשון - ניחוח הלילך
היה או לא היה - ישנם לילות כאלה
לילך היה לילו, לילו היה לא לך".