הדברים שאכתוב כאן קשים, קשים מאוד.
אבל הם נובעים לאור מציאות קשה שבעתיים שאין לי ספק שאנחנו נהיה בה, כתוצאה מהצעדים האחרונים בהם נוקטת, לפי רוב הפרסומים, הממשלה.
חודשים של לחץ מסיבי מהחמאס, מהארץ ובעיקר בעיקר מארה"ב הולכים להסתיים בניצחון האויב.
שחרור החטופים, שנעשה בדרכי לחץ על הצד היהודי בלבד, הולך להעלות לנו בדם של אלפי יהודים.
אם זה נראה לכם רחוק ולא יידי - צר לי אבל אתם פשוט עוורים. אם זה נראה לכם כמשהו שיסבלו ממנו בעיקר מתנחלים - ראינו (ולצערי לא הפנמנו) בשבעה באוקטובר, שכולנו מתנחלים מבחינת האויב.
חושבים שצה"ל הגדול יכסח? יש לכם זיכרון קצרצר וזלזול עומק באויב חכם ונחוש מאיתנו.
השבוע גילו אנשי ביטחון, שירי הרקטות מתחדש תוך שעות מכל מקום שצה"ל עוזב. נכון, רק שדרותים יפגעו, לא ת"א. עד המכה הבאה.
החיילים שלנו עוצרים יום יום רוצחים ופצצות מתקתקות שכולם ישוחררו בשל העסקה המיוחלת. אלפי רוצחים ישטפו את הרחובות. עשרות אלפי תלמידי רוצחים ילמדו את משנת חייהם. "ההתנגדות" מנצחת.
אני לא מכיר יהודי אחד שלא מעוניין בשחרור חטופינו, אבל התמורה הניתנת בלחץ הרצחני היא פשוט התרת דמנו כולנו.
וכל מי ששותף לכך, אחראי למה שיבוא. מראש הממשלה וחבריה, דרך כל ח"כ שתומך, דרך בכירי מערכת הביטחון שממשיכים בקונספציה ועד אחרון האזרחים השותף בהגברת הלחץ.
דברים קשים. אבל המציאות תהיה בלתי אפשרית אם זה יקרה!