מגיע לך טיפול

בתקופה האחרונה פנו אלי כמה אנשים באותה הבקשה: "הצבא משלם על הוצאות טיפול לנפש, האם תוכל לתת לנו קבלה פיקטיבית, ללא טיפול בפועל, כדי שנזכה בהחזר?"

הצטערתי על הבקשה מכמה סיבות:

א. להגיש קבלה על משהו שלא עשיתי- יש בזה בעיה. אני לא צדיק גדול, אך במלחמה זו הקפדתי יותר בענייני כספים.

הרבה ניסיונות היו בתקופת המלחמה לוותר על 'כסף קל' או על כסף שאינו נקי. הפיתוי לקבל מענקים כאלה ואחרים או לקחת רכוש שאינו שלי הוא פיתוי לא קטן. חשוב היה לי להקפיד דווקא בתקופה זו לשמור על עצמי ולעיתים לוותר על הכסף.

ב. אני מעריך מאוד את חשיבות הטיפול, עוד לפני שפרצה המלחמה. באופן אישי לא חיכיתי לסיום המילואים כדי להגיע לטיפול ולדבר על מה שעברתי. אין ספק שכולנו עברנו תקופה עמוסה וקשה מאז שמחת תורה. המראות הקשים, הלחץ, הפחד והשכול השפיעו על הנפש של כולנו.

חבל היה לי לשמוע על אלו שוויתרו על הזכות לתת לנפש את המגיע לה. אנו מקפידים לטפל ברכב ובמוצרים שונים בבית כדי שלא יתקלקלו, אך לעתים שוכחים את הנפש שלנו שכל כך זקוקה לטיפול. מנסיוני, אם איחרתי לטיפול 10,000 ברכב לא קרה כלום, אך כאשר וויתרתי על טיפול לעצמי שהייתי זקוק לו - הרגשתי את ההשפעה. חבל לפספס את ההזדמנות.

ג. למלחמה נרתמו בני הציונות הדתית במסירות רבה, ואף הקרבנו את הטובים שבאנשינו כדי להגן על מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתינו. הציבור היקר הזה לא הגיע רק כי הוא חייב להתגייס לצבא, אלא הוא רואה את המלחמה הזאת כחלק מתהליך כללי של עם ישראל וארץ ישראל בדור הגאולה.

אנו רואים את המחוייבות שלנו להביא את המדינה והחברה הישראלית למקום טוב יותר.

ברוך ה' המדינה החליטה להשקיע בטיפולי הנפש ולעזור במימון שלהם ואף נתנה זמן הסתגלות לאחר תקופת המילואים. דברים שלא היו קיימים כלל במלחמות קודמות. שמעתי אנשים שנלחמו במלחמת יום כיפור שהתפעלו איך המדינה מבינה כעת את חשיבות הטיפול, מה שלא הבינה בעבר…

אלא מה?

במקום לחזק ולהודות למדינה שעשתה דבר נפלא ולעודד את הלוחמים לטפל בנפשם, אנו מוותרים על כך כדי לחסוך או להרוויח מעט כסף.

יש לנו את האפשרות לחזק את הלוחמים, את הזוגיות, את המשפחה ודווקא אנו שמאמינים בערכים אלו- מוכנים לוותר עליהם.

הלוואי והמפקדים היו מספרים לחיילים על כך שהלכו לטיפול וכך מעודדים את שאר הלוחמים, גם אלו שמתביישים, לעשות זאת.

כך יוכלו המפקדים להוות דוגמא אישית ולתמוך בחיילים שבוודאי חוו דברים לא פשוטים. הם הלכו אחרי המפקדים בקרב וילכו אחריהם לטיפול כדי להתמודד טוב יותר עם מה שחוו. לעתים נדמה כי אם השירות שלנו לא היה במקום סכנה, או במידה ולא נתקלנו במראות קשים - הטיפול הוא מיותר.

קורה לעתים שדווקא ההיפך הוא הנכון. ההרגשה של חוסר המשמעות או השעמום במשך תקופה ארוכה יכול להעביר אדם על דעתו, ולעומת זאת מי שנלחם בקרב הרגיש משמעותי מה שעזר לו להתמודד.

נתקלתי בחיילים כאלו וכאלו.

עלינו לזכור שבתקופה כה ארוכה וקשה אנחנו נמצאים במצבים לא נעימים שאנו לא רגילים אליהם בחיי היום -יום.

אנו שוהים יחד עם חברים במשך זמן ממושך, ולא פעם אנו נתקלים במצבים של 'אכזריות', 'אטימות', או 'כעס' של חברינו. חוויות לא נעימות שאנו נוטים 'לשמור בבטן' יכולות להשפיע עלינו בהמשך החיים.

לעתים דווקא הטיפול סמוך לאירוע מאפשר לחוות את החוויה בצורה רגועה וטובה יותר. המסגרת הצבאית שונה מהמסגרת האזרחית והיא דורשת להתלבש בצורה מסויימת, לפעול לפי פקודות ולהיות דרוך יותר מהרגיל. גם שינוי ההרגלים - לקום באמצע הלילה, לעבוד בשבתות וחגים וכדו' יכולים להוציא כל אדם מאיזון.

חשוב להזכיר גם את הנשים ששהו בבית עם הילדים, לעתים בחרדה מתמשכת, אינן צריכות לוותר על הטיפול שמגיע להן. הן וודאי הגיבורות הגדולות של המלחמה הזאת.

תפקידו של הטיפול הוא לא לשנות את האדם, אלא לעזור לו להכיר את עצמו טוב יותר ולדעת להתמודד עם הקשיים.

ברוך ה' קיימים כיום מגוון סוגים של טיפול וכל אדם יכול לבחור איזה מזור הוא רוצה לנפשו. חג החירות הוא הזדמנות טובה לשחרר גם את ה'מיצרים' שמכבידים עלינו. שנזכה לעבור תקופה מאתגרת זו ולצמוח מתוך המשבר שעברנו.

יובל לוינגר, פסיכותרפיסט, מייסד תכנית חינוך פשוט