מרדכי שנוולד
מרדכי שנוולדצילום: עופר עמרם

התחלה// לפני 34 שנים, ביישוב חיספין שברמת הגולן. רביעי מתוך שמונה אחים ואחיות.

אבא// הרב אליעזר־חיים שנוולד (64), אלוף משנה במילואים וראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין ושלוחותיה. "מאבא למדתי את הערך שבעבודה קשה, להבין שדברים לא באים בקלות. בנוסף לכך, ממנו למדתי אמונה. גם אמונה בעצמנו וגם בחיבור לקב"ה".

אמא// מלכה (63), ד"ר לפילוסופיה. "אמא מרצה וחוקרת מוכשרת. ממנה למדתי לראות בגובה העיניים והלב, לא משנה כמה גדול וחשוב מה שאתה עושה. אמא אישה מסורה למשפחה ולילדים, אבל בו בזמן עבדה קשה מאוד כדי להגיע לדוקטורט. רק לחשוב מה זה אומר לגור בגולן ולנסוע לאוניברסיטת בר אילן, פעם ופעמיים בשבוע, בלי כביש 6. בזכותה אני עד היום מנגן, היא זו שעזרה לי להתמיד, אחרת זה לא היה קורה".

הגולן// "זכיתי לילדות מדהימה. לגדול במרחבים של הגולן, להסתובב בטבע, לטפס על הגגות, לדוג ולראות אין־סוף נחשים". למד ביסודי ובחטיבת הביניים בבית הספר הממ"ד בחיספין ובישיבה התיכונית במושב הזורעים, מחזור ב'. "רציתי יותר תורה, וזו ישיבה סביבתית אז זה מאוד התאים לי". בגיל 15 עבר עם משפחתו מרמת הגולן למודיעין. "יצאתי מהחממה האהובה של הגולן. זה היה בשבילי שינוי דרמטי ומעניין בחיים".

מעצב// "במהלך השנים בישיבה היו הגירוש מגוש קטיף ומלחמת לבנון השנייה ועמונה, אירועים שטלטלו את עולמנו. היינו פעילים מאוד במאבק. זה הציף אצלי המון שאלות של מהות, כמו מה אני עושה פה בכלל ובמה אני מאמין, ולמעשה עיצב את מי שאני היום".

שומרים// "בכיתה י"א הגיע מוטי פרץ מסביבות היישוב בית רימון, שהייתה לו חווה חקלאית והוא סבל מטרור חקלאי. הוא ביקש לקחת כמה חבר'ה שיבואו פעם בשבוע לתת לו יד ולשמור בלילות. היינו מגיעים בימי שלישי כמה חבר'ה להתנדב אצלו".

הסדר// למד בישיבת כוכב השחר. "בתקופת שיעור א' בישיבה, קצת לא מצאתי את המקום שלי בבית המדרש. רציתי ללמוד, אבל היה לי חסר החיבור לחיים שלי. לקראת זמן קיץ, שני חברים הציעו לי להצטרף אליהם לחווה של מוטי פרץ, וככה אלמד בבוקר ואעבוד בחווה בשאר הזמן, וכך היה".

השומר// "יום אחד הגיע אלינו לחווה יואל זילברמן וסיפר על ארגון חדש שהוא מקים, 'השומר החדש'. התחברנו לרעיון, והוא הביא לנו חולצות עם הכיתוב 'שומר אחי'. כמה צחקנו עליו, ותהינו מי ילך עם זה. מסתבר שטעינו". בזמן אלול פנה לישיבת מרכז הרב ואחרי שנה וחצי בישיבה התגייס לשריון.

הדוד מאיר// כשהיה בן חמש, לפני 29 שנה, התפוצצה מכונית תופת סמוך לאוטובוס שנסע לכפר דרום. מעוצמת הפיצוץ נהרגו שמונה חיילים וביניהם דודו, מאיר שנוולד הי"ד, לוחם בחטיבת גבעתי. "מאיר היה האח הצעיר של אבא שלי. הוא היה בשבילי הדוד המצחיק והחמוד ומוזיקאי מוכשר. כעבור שנה הייתי באזכרה שלו, ושם הקרינו סרטון שלו מנגן בכינור. כילד זה הקסים אותי. בדרך חזרה הביתה אמרתי להורים שלי שאני רוצה לנגן בכינור כמו מאיר. הם כמובן התרגשו מאוד".

חוג נגינה// הוריו לקחו ברצינות את הבקשה של בנם ללמוד לנגן בכינור, ולאורך כל שנות ילדותו כיוונו ועודדו אותו להתפתח ולהתקדם בתחום. "שש שנים למדתי בחיספין בקונסרבטוריון. בהמשך ועד הצבא הגיע במיוחד מורה פרטי ללמד אותי. היינו משפחה עם שמונה ילדים וההורים שלי היו אנשי חינוך, אבא ר"מ ואמא מורה, ולהשקיע כל כך הרבה כסף שאין כדי שאני אלמד לנגן, זה לא מובן מאליו".

מוזיקה// "בשבילי מוזיקה זה התמצית של החיים. כל דבר אחר בחיים יכול אולי להיות דומה לזה, אבל זה לא דומה לשום דבר אחר. יש בה נשמה. המוזיקה היא החיבור שלי לקב"ה. אני לוי, ויכול להיות שזה קשור לכך. מבחינתי שם נמצאת המהות".

צבא// התגייס לשריון. "רציתי להתגייס ליחידה מובחרת, אבל אבא אמר שעדיף שאלך לגדודים ואמשיך משם לפיקוד. בשריון התקדמתי יחסית מהר לפיקוד ולקצונה. נפצעתי בבה"ד 1 וקרעתי רצועה ואת המניסקוס בברך. זו פציעה שאמורה לשתק אותך לחצי שנה, אבל הרופא בצבא אמר: תהיה חזק ותמשיך, לא קרה לך כלום. המשכתי לנווט עם רצועה קרועה עד שהלכתי לרופא פרטי. בתקופת ההחלמה חזרתי לישיבה והייתי חצר"מ בישיבה של אבא באופקים".

רווקות מאוחרת// בן 34, עדיין רווק. "זה מסע, אבל יש לנו אבות ואימהות, אברהם ושרה ויצחק ורבקה ועוד הרבה, שהתחתנו וגם חיכו לילד, הרבה מאוד שנים. אז הקב"ה מנסה את מי שהוא מצפה ממנו לעמוד בניסיון, ובעזרת ה' אני מקווה לעמוד בזה. זה עניין של זמן, אמונה ותיקון. הכול מלמעלה, במיוחד זה".

הייטק// מיד אחרי השחרור מהשירות הצבאי למד לתואר הנדסאי אדריכלות נוף ועבד בתחום במשך כמה שנים. בהמשך עבר ללמוד במכללה הנדסת תוכנה. לפני המלחמה עוד עבד כמתכנת בחברת סטרטאפ ובמקביל השקיע את זמנו בנגינה בכינור. את ביתו קבע במשאית.

בית על גלגלים// "בתור רווק שהוא מוזיקאי ומתכנת עבדתי הרבה מהבית. ומאז תקופת הקורונה, כשנחשפתי לאפשרות של מגורים ניידים, התלהבתי מהרעיון. קניתי משאית ובניתי בתוכה את הבית שלי. ככה אני נייד, מסתובב ממקום למקום ברחבי הארץ ומגשים חלום לנדוד בבית משלי, לראות נופים אחרים ולפגוש אנשים חדשים".

מלחמה// בשמחת תורה ביקש לחגוג בירושלים. "רציתי להרגיש את החג כמו שצריך אז נסעתי למאה שערים והתפללתי בחסידות קרלין. בבוקר לקראת שמונה שמעתי מישהי ברחוב רצה וצועקת: מלחמה, מלחמה. כששמעתי את האזעקות פתחתי את הפלאפון וראיתי הודעה בקבוצה של הפלוגה להתארגן להגעה. כשהתקשרו אליי וביקשו שאגיע מיידית לצבא עזבתי הכול ויצאתי".

עולה לטנק// "בכבישים דרומה היו המון רכבים עם חיילים. זה הרגיש כמו מלחמת יום כיפור. בשטחי הכינוס קיבלנו את הטנקים והתחלנו לעבוד. במהלך שלושת השבועות הראשונים היינו נכנסים למבצעים נקודתיים מיוחדים. אחרי שלושה שבועות צה"ל נכנס בכניסה קרקעית לעזה. אנחנו היינו ממש מהראשונים שנכנסו. נכנסנו בצורה מהירה עד שהגענו לאזור מחנה הפליטים שאטי".

הירי// ימים ספורים אחר כך נפצע קשה מפגיעת טיל נ"ט. "הייתה לנו תקלה במנוע הטנק והוא לא הניע. אחרי שטיפלנו במנוע, לשמחתנו הטנק התניע, אבל קרוב לכניסה לטנק פתאום הרגשתי מכה חזקה בגב ועפתי באוויר חמישה מטרים מהטנק. נחתי על הקרקע בחוזקה ואיבדתי את ההכרה. חבר שלי רץ אליי והצליח להעיר אותי".

פצוע// "שכבתי על הארץ כאוב, מיטלטל בין חיים למוות. האגן ו־11 צלעות מתוך 12 נשברו. הריאות התמלאו בדם ונפגעו גם הן. איבדתי הרבה דם כתוצאה מדימום פנימי. הרגשתי כאבי תופת, בקושי הצלחתי לנשום. הייתי בסכנת חיים מיידית. אבל גם באותם רגעים אני זוכר שהרגשתי שהקב"ה איתי". הוא פונה במהירות לבית החולים ברזילי באשקלון, שם נלחמו על חייו.

מנגן ושר// כשהוא ביחידת טיפול נמרץ, הרופאים התלבטו האם להרדימו בעקבות הפציעה החמורה, אבל דווקא אז הגיע חבר לבית החולים, הושיט לו גיטרה ואמר: "תשיר". "אני מתחיל לנגן ולשיר קה אכסוף. הרופאים ישר מגיעים אליי ולא מאמינים איך בנאדם עם חזה אוויר דם יכול לשיר. כתוצאה מזה הם לא הרדימו אותי, ומשם התחלתי מסע ארוך של שיקום, שהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממנו".

עולה לבמה// "באיזשהו שלב הועברתי לשיבא תל השומר לניתוח חירום, ותוך כמה שעות הכניסו אותי לחדר ניתוח. רק אז, שבועיים וחצי אחרי הפציעה, המצב שלי הפך סוף סוף יציב. בשיקום הייתי עוד כשלושה חודשים. היינו שם המון חיילים והתפתחה שם אווירה מיוחדת. גם פגשתי המון מוזיקאים שהגיעו לחזק וניגנתי עם חלקם, כמו ברי סחרוף, ישי ריבו, עדן חסון והזמר אמיר דדון, ששירת עם דוד שלי מאיר הי"ד וניצל בנס מהפיגוע ההוא. עדן חסון הזמין אותי לסיבוב הופעות בארצות הברית יחד איתו והיה מדהים".

במשלחת// כפצוע מלחמה נסע במסגרת משלחת הסברה לארצות הברית. "טסנו עם רמי דוידיאן, רחל מאופקים ועוד כמה אנשים טובים, מטעם קרן גוש עציון. היינו באו"ם ונפגשנו עם פוליטיקאים וקובעי מדיניות ושיתפנו בסיפור האישי שלנו. היו הופעות שעליתי לבמה וניגנתי. אלה עוצמות שקשה לתאר. המסעות לחו"ל לא היו לי קלים פיזית בגלל הפציעה, אבל הייתה תחושה של משהו גדול".

מנצחים// "כרגע אני בשיקום יום. יש לי תוכנית מסודרת של פעילות בפיזיותרפיה ובחדר כושר, שחייה בבריכה, פסיכולוגית ועוד. אני מרגיש עטוף וחזק. בעקבות הפציעה אני מרגיש שהפכתי אדם יותר כללי, שנושא האחדות בוער בו".

לתגובות: [email protected]