עמי ותמי התחילו לחשוד שאמם החורגת לא מאוד בעניין שלהם כשהיא התחילה לקחת אותם ליער ואז "לשכוח אותם שם בטעות" יום אחרי יום במשך שבועיים. זה אומנם משהו שאפשר לפספס, אבל ילדים הם הרבה יותר חדים ממה שנדמה לנו (בטח יותר חדים מאבא של עמי ותמי, שכאילו ניסה בכוח להתחתן עם האישה הרעה בעולם).
אז הילדים המסכנים נאלצו לחשוב על דרכים יצירתיות כדי להסתדר, כמו פיזור פירורי לחם כדי למצוא בעזרתם את הדרך חזרה הביתה מהיער. מפה לשם, יום אחד אחרי שהאם החורגת שוב נטשה אותם בלב היער, הם התחילו לחזור באמצעות מעקב אחרי פירורי הלחם. אלא שאחרי כמה צעדים הם נתקלו ראש בראש בר' יונה שליכט, שצעד מולם עם נוצה ויעה שעליו היו מונחים המון המון פירורי לחם.
"שכוייח, היער נקי לפסח, אפשר להיות רגועים", הוא הניד להם בכובעו הרחב, "זה אומנם רשות הרבים, אבל איזה מין משגיח אני אהיה אם לא אגדיל ראש מדי פעם?"
"אוי לא!" זעקו הילדים, "עכשיו איך נמצא את דרכנו חזרה הביתה?!"
"הרבה תפילות כנראה", עודד אותם הרב שליכט, "ולהבא המלצה שלי - תעשו לכם איזה סימן כדי שתוכלו למצוא את הדרך חזרה".
"עשינו סימנים באמצעות פירורי לחם!" התעצבן עמי.
"אני לא רואה פה אף פירור לחם מלבד מה שיש לי פה ביעה, אז קושיה עליך", השיב הרב שליכט, ועמי הבין שבדיבורים שום דבר כבר לא יתקדם.
השלושה המשיכו להסתובב יחד ביער עד שנתקלו בבית עשוי מממתקים. הילדים הרעבים הסתערו על הבית והתחילו ללעוס את קירותיו.
"ככה אוכלים, בלי לבדוק כשרות? בלי לברך?" התאכזב הרב שליכט.
"למה אתה מניח שאנחנו יהודים בכלל?" מלמלה תמי תוך כדי לעיסות קולניות.
"אם הייתם גויים היו קוראים לכם הנזל וגרטל, וגם אז אני חושד שלפחות גרטל הייתה מתגלה כיהודייה".
"יש בזה משהו", קראה פתאום אישה זקנה שיצאה מהבית והביטה על המתרחש בשמחה, "העיקר שתיכנסו פנימה ילדים, יש עוד המון ממתקים לאכול".
"קוראים לנו עמי ותמי", הם הציגו את עצמם.
"אני יודעת, יצאתי עם אבא שלכם לכמה דייטים לפני שנתיים אבל לא הייתי מספיק רעה בשבילו", היא עדכנה והכניסה את כולם הביתה.
בתוך הבית הפצירה המכשפה בילדים להמשיך לאכול והרב, שהניח שמדובר באטרף של ביעור חמץ, הצטרף לבולמוס האכילה לעיניה המשתאות של המכשפה.
"אישה מסכנה!" הוא אמר, "כל כך הרבה ממתקים נשארו לך מפורים אז בנית מהם בית, הא?". המכשפה לא ממש הבינה מאיפה נפל עליה הדוס הזה אז היא פשוט הנהנה וניגשה למטבח.
"עכשיו אני רק אחמם את התנור..." היא לחשה בממזריות.
"יש לך את הפירוליטי, הא?" אישר הרב שליכט, "אלה מנקים את עצמם, זה נכון, אבל משאירים ריח שחבל לך על הזמן. אם את רוצה אני אנקה לך בעצמי, תהיי הכי רגועה".
המכשפה לא ידעה מה לעשות, אז היא סירבה בנימוס ושלחה את הרב לעטוף את השיש בנייר כסף בזמן שהיא דוחפת את עמי ותמי לכלוב, כמנהגן של מכשפות.
בשלב הזה עמי ותמי הבינו שהמכשפה הזאת היא לא בדיוק שרה גיבורת ניל"י, וניסו למשוך את תשומת ליבו של הרב שליכט כדי שיחלץ אותם.
"האישה הזאת היא מכשפה", הם לחשו לו.
"אה, זו האם החורגת שדיברתם עליה?"
"לא לא", הם תיקנו אותו, "זו מכשפה אחרת".
"שתי דמויות נשיות רעות בסיפור אחד? מאוד לא יצירתי".
"לאאא, כי לקחת סיפור מוכר ולהכניס אליו משגיח כשרות זה פסגת היצירתיות", מלמל לעצמו עמי.
איך שלא יהיה, הרב שליכט החליט לרדת לעומקו של עניין ופנה אל המכשפה כדי לקבל ממנה כמה תשובות.
"הילדים טוענים שאת מכשפה ואני חייב להגיד שהעובדה שהם בתוך כלוב באמת מעלה כמה תהיות", הוא פתח.
"אבל מה לגבי לימוד זכות?" התגוננה המכשפה, שקלטה בדיוק איך אפשר לסובב את הטיפוס הזה.
"שמת אותם בכלוב כדי שלא יסתובבו עם הממתקים בכל הבית איפה שכבר ניקית לפסח!" קרא הרב שליכט.
"נכון נכון", אישרה המכשפה, "פסח וזה. עכשיו לך תבדוק אם הילדים מספיק שמנים, אני מתחילה להיות רעבה".
הרב שליכט חזר אל הילדים והסביר להם שעם קצת לימוד זכות אפשר לפתור הכול.
בדיוק אז נשמעו דפיקות בדלת, מה שהיה מאוד מוזר כי לא היו אמורות להיות עוד דמויות בסיפור הזה. הילדים קיוו שזה אבא שלהם, אבל הוא בדיוק היה עסוק בלהיות אבא מזעזע. בדלת עמדה לא אחרת מאשר הרבנית שליכט שחיפשה את בעלה, שמסתבר העדיף לחפש חמץ ביער מאשר לעשות את המקרר.
"הלך עליי", פלט שליכט.
"מה זה, מכשפה שלישית?" שאלה תמי.
"את אמרת", הוא מלמל והתחיל לאסוף את חפציו.
שלא כמו בעלה, הרבנית שליכט פחות הצטיינה בלימוד זכות ולכן הבינה את האירוע כפשוטו, חילצה את הילדים מהכלוב ולקחה אותם יחד איתה הביתה לאימוץ.
שעתיים מאוחר יותר עמי ותמי מצאו את עצמם מקרצפים יחד עם שליכט את המסילות של המקרר, איפה שתמיד נתקעים כמה פירורי שומשום שאין סיכוי להגיע אליהם. "כשתסיימו את זה נעשה את החלונות", עדכנה הרבנית, ועמי ותמי הסתכלו זה על זה בייאוש. פתאום אמא חורגת שעוזבת אותך בשקט ביער לא היה נראה רעיון מרושע כל כך.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***