בראשית אוגוסט 2005, שבועות ספורים לפני שיצאה תוכנית ההתנתקות לדרך, הוזמנו מיטב הכתבים הצבאיים לחזרה גנרלית מיוחדת בבסיס ג'וליס שבמרכז הארץ. האווירה הייתה – אסור כמובן לומר זאת בגלוי – חגיגית. מושבי העיתונאים שימשו כטריבונות בקולוסיאום, ובזירה התאבקו אלו באלו שוטרים, חיילים, וחסרי מזל שגילמו מתיישבים אלימים ובעלי פה מלוכלך. אחד מהיושבים ביציע היה עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון 'הארץ', ואת רשמיו המתמוגגים העלה מיד לאחר מכן על הכתב.
"החיילים ששיחקו אתמול את תפקיד מתנגדי ההתנתקות בתרגיל פינוי ההתנחלות במחנה ג'וליס", תיאר בגיליון המחרת, "לקחו את משימתם ברצינות. יותר משעתיים עמדו עשרה מהם על גג בניין, שדימה אולם ספורט ביישוב מפונה, והמטירו עלבונות על הכוחות. 'אתה בושה למדים', 'תסתכלו על עצמכם, אלפיים שוטרים על שלושים אזרחים', 'סגן־אלוף... (כאן ננקב בשמו של אחד ממפקדי הכוחות), בעוד עשר שנים תעמוד לדין על פשעים נגד האנושות', 'הקב"ה לא ייתן לכם לפנות אותנו' ועוד ועוד".
בין המון הדברים היפים שראו עיניו בתיאטרון הפינוי, פגש הראל דמות שחושיו העיתונאיים הורו לו לסמן אותה להמשך. "הפנים של האיש שפיקד אתמול על הכוחות יהפכו מוכרות למדי בחודש הקרוב. ניצב־משנה אבשלום פלד, קצין מג"ב, משמש כמפקד חטיבת הפינוי 'אביב'. ביום הראשון של הפינוי, פלד מתוכנן לפנות את אחת ההתנחלויות בצפון הרצועה".
"אתמול בג'וליס הוא לא נזקק למפה: בשירותו הסדיר היה מפקד פלוגה בשריון ואז, בתחילת שנות ה־80', עוד היה הבסיס הנשכח הזה אחד המרכזיים שבמחנות החיל", המשיך הראל עם פרופיל קצין המשטרה. "מאז, הספיק לשרת כקצין בימ"מ, כמאבטח בשב"כ, כמפקד תחנת משטרה 'כחולה' ובאחרונה כמפקד אזור רמון של מג"ב, שנלחם בהברחות בגבול המצרי. אף שלא שותף בהכנות המפונים בתרגיל, אומר פלד שלא הצליחו להפתיע אותו. 'כל מה שהם תכננו, צפינו ונערכנו'. ועדיין, הוא מתקשה לתאר איך הדברים ייראו באמת, בעוד 15 יום. 'אני חושב על זה לפעמים, בלילות, ואני מודה שאין לי מושג. הרי אף אחד מאיתנו לא התנסה בדברים כאלה'".
בלילות האחרונים, מחשבותיו של פלד נודדות ככל הנראה למחוזות אחרים. הוא עצמו כנראה לא הופתע מכך, אך הציבור כולו שמע על החלטת השר לביטחון לאומי רק השבוע. אבשלום פלד, המכונה אבשי, הוא המועמד של השר איתמר בן גביר לכהונת המפכ"ל הבא. ניצב פלד מכהן כיום כסמפכ"ל, וכדי להשלים את תהליך הבחירה עליו לקבל את אישור הוועדה למינוי בכירים (שסיכלה בעבר מינויים של ממשלות ימין לתפקיד) ולעלות להצבעה בישיבת הממשלה. תאריך היעד הוא חודש יוני הקרוב, שבו תפקע ההארכה שעליה החליטה הממשלה בינואר האחרון לכהונתו של המפכ"ל שבתאי.
מפקד ההתנתקות ביעילות ובנחישות
בדיעבד, אפשר להבין שהבחירה של בן גביר בפלד לא נולדה השבוע. מזה כמה חודשים ניכרים הקשרים שנטוו בין השניים. בלי להיכנס לחדרי הלב, השניים נראו קרובים ואף מחובקים בהזדמנויות שונות, וניתן היה להתרשם שיש ביניהם יחסי אמון. בחודש מרץ שעבר פלד מונה לתפקיד סגן המפקח הכללי של המשטרה על ידי המפכ"ל שבתאי, ובהסכמתו של בן גביר.
כאן צריך לשים לב לנקודה מעניינת, שבזמן אמת הייתה אפילו מתעתעת. בניגוד למקובל בצה"ל, שבו מינוי לסגן הרמטכ"ל כמוהו כהצהרת כוונות על מינוי לראש הארגון בהמשך (כפי שהיה אצל הרמטכ"ל הנוכחי, למשל, הרצי הלוי), במשטרת ישראל מקובל כבר שנים רבות שתפקיד הסמפכ"ל הוא הלכה למעשה בית עלמין לקריירות פיקודיות. אם מסתכלים לאחור, 12 הסמפכ"לים האחרונים סיימו את הקריירה במשטרה בתפקיד סמפכ"ל, בלי להעפיל לכיסא הבכיר בארגון. רק בשלהי שנות התשעים, אפשר למצוא את רב־ניצב בדימוס אסף חפץ שטיפס מעמדת הסגן.
לכן, כשמונה פלד לתפקיד הסמפכ"ל, הפירוש האוטומטי שנתנו לכך במשטרה היה טובה אחרונה שעושה המפכ"ל לידידו מהשירות בימ"מ. אז היה נראה שבן גביר מעוניין לשמר את המתח בין שלושת הניצבים שרואים עצמם מיועדים לתפקיד המפכ"ל – מפקד מחוז דרום פרץ עמר, מפקד מחוז ירושלים דורון תורג'מן ופרויקטור הטיפול בפשיעה במגזר הערבי יורם סופר – ולסתום את החור שנוצר בתפקיד הסמפכ"ל עם ניצב לא רלוונטי. עוד רמז לכך היה שפלד הוקפץ לתפקיד היישר מפיקוד על אגף ההדרכה, בלי לעבור קודם בפיקוד על מחוז כמקובל. אך לבן גביר, כך מסתבר, היו תוכניות שונות.
המינוי לסמפכ"ל התברר כתפקיד ניצב בכיר שיאפשר לפלד להחליף בבוא היום את שבתאי. בדומה לשבתאי, גם הדרך של פלד הייתה ברובה מחוץ ל"משטרה הכחולה". הוא מגיע ממחוזות של לוחמה בטרור ובפשיעה, ולא מהמשרדים עמוסי הפוליטיקה של להב 433 ואגף החקירות. בן גביר, כפי שאנחנו מכירים אותו, מעדיף דמות שרואה את המשימה של ביטחון אזרחי ישראל ממשקפיים של לוחם ולא ממשקפיים של חוקר מפולפל. ההיסטוריה של פלד מתכתבת היטב עם הקו הזה.
מאז הפרטים הביוגרפיים היבשים שפרס הראל בציטוט שהובא למעלה על דרכו של פלד עד 2005, הספיק פלד לפקד על מרחב חברון ומרחב נגב וכיהן כסגן מפקד מג"ב, כסגן מפקד מחוז ירושלים וכראש אגף ההדרכה.
את פינוי היישובים במהלך תוכנית ההתנתקות ביצע פלד ביעילות ובנחישות כפי שתורגל בג'וליס. שבועיים אחרי ששמע את הקללות המבוימות בתרגיל הצה"לי, דווח ב'מעריב' על המפגשים האמיתיים שלו עם מתיישבים שגורשו מבתיהם. "כאשר הגיעו בבוקר הקצינים המפנים לשני בתים ביישוב, הם הותקפו מילולית", תואר שם. "באחד המקרים דחף אב המשפחה את אחד הקצינים. 'תתבייש לך. שנים אתה עוסק בשירות ביטחון המדינה. מי היה מאמין שתגרש אותי מהבית', הטיח האב במפקד חטיבת אביב, נצ"מ אבשלום פלד. משפחה נוספת העדיפה לחסום את הכניסה לבית ולא לאפשר לנצ"מ פלד להיכנס לביתה. ילדי המשפחה פרצו בבכי כשהם יושבים על גג הבית ומטיחים בפלד: 'את כל הדרך עשית לפה כדי לגרש יהודי מביתו? אין לך לב? אין לך רגשות?'". פלד, יש לומר, עמד במשימה בכל זאת.
זמן קצר אחרי ההתנתקות מונה פלד למפקד מרחב חברון. אחד האתגרים שעימם הוא נאלץ להתמודד, ויכולים ללמד משהו על גישתו העתידית כמפכ"ל, הוא החיכוכים הבלתי־פוסקים בין פעילי שמאל מארגון שוברים שתיקה, שמקפידים להגיע בכל יום שישי לסיור בחברון, ובין תושבי המקום היהודים. באחד הימים הוא קיבל אל התחנה בקשה לקיום אירוע שעניינו סיורים בשכונות ג'בל ג'והר, אבו סניינא וח'ארת א־שייח שבחברון. זו בקשת הטרלה קלאסית, שאם אתם מזהים את טביעות האצבע עליה מאום אל־פאחם ושמעון הצדיק אתם לא טועים: מדובר בפעיל החברוני לשעבר והשר לביטחון לאומי בהווה, איתמר בן גביר.
פלד דחה את הבקשה, ואחריו גם כל מפקדי הגזרה במשטרה ובצבא, עד אלוף הפיקוד. בן גביר לא ויתר ופנה לבג"ץ. שלושה מחסידי ההתנחלות ביהודה ושומרון ישבו לדון בטענותיו: דורית ביניש, עוזי פוגלמן וחנן מלצר. הם כמובן דחו את העתירה, וסברו שיש הבדל בין סיורי שוברים שתיקה בלב המרחב היהודי לסיורי בן גביר במרחב הערבי: על הראשון מפקד המשטרה סבור שיוכל להגן, ועל האחרון לא. כלומר פרס לעבריין, על פי הנוהל הקבוע במדינת ישראל.
אך לא יהיה זה הוגן לעצור כאן. פלד אומנם לא זרם עם בקשת ההטרלה של בן גביר, וממילא המפקדים מעליו לא היו מאפשרים זאת, אך הוא כן הביע את עמדתו הנחרצת לגבי הסיורים הפרובוקטיביים של שוברים שתיקה ושאר פעילות ארגוני השמאל באזור. "מניסיוני המצטבר באזור חברון וגוש עציון, פעילות השמאל המיליטנטי עלולה להיות חמורה ומסוכנת", אמר אז בריאיון לתקשורת. "כשמנתחים את אירועי הפרות הסדר עולה תמונה ברורה שזה לא רק מתנחלים, אלא ישנם גורמים בעלי עניין שמעוניינים להשפיע על דעת הקהל. בתודעה הציבורית צרובים המתנחלים כמחוללי הפרות הסדר, אבל במציאות הדברים אינם מדויקים. רובו של ציבור המתיישבים הינו שקט, ומיעוטו בלבד עוסק בהפרות סדר. גם חלקים גדולים מארגוני השמאל מקיימים מחאה לגיטימית, אך יש ארגונים שמקיימים פעולות בלתי חוקיות בעליל, ואפילו מיליטנטיות. כמשטרה, מטרתנו לפעול לאכיפת חוק שוויונית וללא משוא פנים". על פניו, טקסט שאיתמר בן גביר של היום היה חותם עליו.
מי לא גילה לגלי
עוד משוכה אחת, לא נמוכה, מצפה לבן גביר ופלד בדרך אל כס המפכ"לות. זו אותה משוכה שעמדה בפני בן גביר כמעט בכל צומת של החלטה משמעותית כשר לביטחון לאומי – היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה.
הרומן בין השניים החל בשיא המחאות נגד הרפורמה המשפטית, כאשר השר בן גביר החליט שיש להעביר את ניצב עמי אשד, אז מפקד מחוז תל אביב, מתפקידו. אשד בחר צד, אפשר לומר, והנהיג מדיניות של העלמת עין מחסימות הכבישים התכופות בתל אביב. בן גביר ושבתאי החליטו בעצה אחת להעביר אותו לתפקיד ראש אגף ההדרכה – תזוזה שמהווה נסיגה במסלול ההתקדמות – ובמקומו להביא את ניצב פרץ עמר שפיקד על מחוז דרום. כתוצאה מכך, ניצב פלד שעמד בראש אגף ההדרכה נדחק כלפי מעלה, ונכנס לתפקיד הסמפכ"ל. באותו זמן, כאמור, זה היה נראה אילוץ בעקבות הצורך לטפל באשד, ורק השבוע הוברר עד תום עומקו של המהלך.
בהרב־מיארה, על כל פנים, לא ראתה את המהלך בעין חיובית. היא הודיעה למפכ"ל ולשר הממונה עליו שקיימת מניעה משפטית להעביר את אשד מתפקידו באופן הזה. בן גביר ושבתאי טענו שמדובר בחלק מסבב מינויים מתוכנן, טענה שבדיעבד התגלתה כלא מופרכת, אך גם זה לא שכנע אותה. עם זאת, בן גביר לא זז מעמדתו והשינויים בצמרת נותרו בעינם.
ההתכסחויות בין היועצת המשפטית לממשלה ובין השר לביטחון לאומי נמשכו לכל אורך הכהונה של השניים ועד לרגעים אלו, אך אם נתייחס רק לסוגיית המינויים במשטרה הרי שלפני שבועיים בלבד בלמה היועמ"שית סבב מינויים נוסף. בהוראה שהעבירה למפכ"ל המשטרה הבהירה בהרב־מיארה שקרבתו של המפכ"ל לסיום תפקידו מחייבת אותו להסיר את ידיו ממינויים חדשים. עם זאת, במשטרה פירשו זאת כהוראה שחלה רק על מינויים בכירים, והמשיכו במינוי קצינים בדרגות הביניים. אגב, חבר הכנסת עודד פורר תהה במכתב ששלח ליועמ"שית מדוע על המפכ"ל נאסר למנות קצינים חדשים בשעת מלחמה, בזמן שהרמטכ"ל – שמעמדו מעורער הרבה יותר – ערך סבבי מינויים רחבים בדרגות בכירות. נתמצת לכם את התשובה שקיבל: זה לא אותו דבר.
כשמגיעים לשאלת מינוי המפכ"ל הדברים מורכבים יותר. על פניו, כאן מדובר בסמכות שנתונה על פי החוק לשר לביטחון לאומי ולממשלת ישראל, ומשכך הטענות של בהרב־מיארה בעבר אינן רלוונטיות כאן. עם זאת, מיד עם התפרסם דבר הכוונה של בן גביר למנות את פלד, דאגה בהרב־מיארה להוציא לכתבי המשפט תדרוך שלפיו היא לא עודכנה על דבר המינוי, בניגוד לנוהל. מצד עצמה, זו באמת ידיעה חסרת חשיבות. יפה השיב לה בן גביר: "לא עדכנתי גם את מנכ"ל חברת החשמל". אך כולם מבינים את המסר החצי־סמוי: בהרב־מיארה מעדכנת שהיא תהיה שם כדי לעשות כל אשר לאל ידה לסכל את המינוי, ולו בגלל שהשר בן גביר הוא שעומד מאחוריו.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***