צה"ל נשאר בעזה. צה"ל מתמקם בעזה. לא בתנופה שציפינו, אבל מתוך אחריות ומחוסר ברירה. ממשלת ישראל אינה יכולה להפקיר את החטופים, גם לא חטוף אחד. ממשלת ישראל אינה יכולה להפקיר את יישובי העוטף ואת מדינת ישראל כולה למתקפות חוזרות ונשנות ולסבל מתמשך. קיים פער מתסכל בין האירועים המזעזעים והמרעישים שפקדו את עם ישראל מאז שמיני עצרת, ובין שלב ההמתנה וההתמודדות שבו עם ישראל נמצא עכשיו. בנקודת זמן זו צריכה להופיע במלוא עוזה רוח חלוצית שתעורר את העם לפעולה חלוצית מתוך אופטימיות, ותקרא לחזור לחבל עזה, לחזור לגוש קטיף ולהקים יישובים בכל מרחבי החבל. את מקומה של אווירת הדשדוש תתפוס רוח איתנה של בניין, של גאולת הארץ, של קיום צו הנופלים לשמור על חבל ארץ השייך לעם ישראל, חלק מנחלת שבט יהודה. לא לשווא נשפך דם החיילים והאזרחים, אלא למען המשך תקומת עם ישראל בארצו.
וכאן ניצבת שאלה נוקבת, כיצד מעוררים רוח חלוצית גדולה וכיצד מתרגמים אותה לעובדות בשטח, ליישובים, לחקלאות, להפיכת חבל עזה לגן פורח. בראש ובראשונה יש להבין כי העובדה שצה"ל מיקם בסיסי צבא בתוך רצועת עזה, ביתר את הרצועה לצפון ודרום על ידי פריצת ציר נצרים מהגבול ועד הים, ומתכנן פעולות צבאיות נוספות, כל אלה מעידים שממשלת ישראל נערכת למצב של אחריות ביטחונית על חבל עזה. המעבר ממצב של נוכחות צבאית להשתלבות אזרחית תלוי מאוד ברוח העם, באווירה שתיווצר סביב הדרישה ליישב את חבל עזה.
מאז הטבח בשמיני עצרת, יזמה תנועת נחלה, בשילוב עם מנצחים עזה סוף וגופים נוספים שהניפו את דגל ההתיישבות בעזה, פעולות ציבוריות רבות, כנסים, הקמה של גרעיני התיישבות שאליהם נרשמו 600 משפחות, סיורים ולינה בשטח של גרעיני ההתיישבות, חוגי בית והרצאות ברחבי הארץ. לקראת חג הפסח הקרב ובא מתוכננים סיורים של גרעיני ההתיישבות סמוך לרצועה, ומתוכננת צעדה לכיוון עזה ביום העצמאות. ככל שגוברת הפעילות של גרעיני ההתיישבות, כך הולכים וגוברים הקולות של אנשי ציבור הקוראים להתיישבות בחבל עזה. ההבנה שאין לצבא אפשרות להחזיק מעמד בשטח לאורך ימים ללא נוכחות של יישובים שוקקי חיים, נלמדת מלקחי העבר. הנסיגה מלבנון הביאה את מדינת ישראל למצב הנורא של פינוי יישובי גבול הצפון החשופים למתקפות החיזבאללה, ולעומת זאת השילוב של התיישבות ונוכחות צבאית ביהודה ושומרון מאפשר להחזיק מעמד, ואף להתחזק ולשמש עומק אסטרטגי שמגן על מדינת ישראל כולה.
על מנת לתרגם את הרצון ההולך וגובר להתיישבות בחבל עזה לשפת המעשה, אפשר ואף צריך ללמוד מרוחם האיתנה ומהמעשיות של החלוצים ביהודה ושומרון. בעקשנות, בהתמדה, באמונה, בתחכום, בגבורה, בגיוס הציבור הרחב לפעילות בשטח, בשכנוע שרים וחברי כנסת, בקריאות חוזרות ונשנות לממשלת ישראל להקים יישובים, נסללו הדרכים להקמת מאות יישובים שבהם חיים מאות אלפי יהודים. הניסיון הרב שרכשו חלוצי יהודה ושומרון לדורותיהם, בהקמת מאחזים, יישובים, שכונות, חוות, אלתור של אין סוף סוגים של מבנים, בעמידה עיקשת מול טרור אכזרי והריסות משפילות, כל אלו האוצרות יועברו בשיטת העתק־הדבק, לטובת השער הדרומי של ארץ ישראל. העוצמה שנוצקה בשנות מאבק להתיישבות ביהודה ושומרון, תעמוד עכשיו לטובת גאולת חבל עזה. אפשר ללמוד מבעלי הניסיון כיצד להיאחז בכל זיז בחומה על מנת להתקדם. יישובים רבים ביהודה ושומרון – חברון, עפרה, אלון מורה, נווה צוף, שבי שומרון, בית א־ל, אדוריים ועוד ועוד התחילו על בסיס מחנות צבא ומשטרה – ובהמשך פרסו כנפיים.
תמורות פוליטיות ואירועים שונים בארץ ובעולם פותחים פתחים במקום ובזמן שלא יכולים לתכנן מראש. הניסיון מלמד כי חייבים להיות מוכנים לתרגם הזדמנות למעבר זריז לשטח. פתיחת ציר נצרים והיאחזות הצבא בשטח הן בחינה של פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. הטבח המזעזע שהתרחש בשמיני עצרת והשלכותיו המהדהדות מקצה העולם ועד קצהו, מחייבים את עם ישראל לחזור לעזה מתוך הבנה עמוקה שלא ארץ נוכרייה כבשנו אלא שבנו אל ארצנו שלנו, אשר נטמאה על ידי גויים, וחובה עלינו לגאול אותה.
הכותבת היא מייסדת וראש תנועת נחלה להתיישבות
***