בחיל האוויר יש משפט שלצערי פעם אחר פעם מתגלה כמדויק. "כשנותנים לדברים להתפתח מעצמם הם מתפתחים מהגרוע לגרוע ביותר".
או במילים אחרות, כשאתה נותן למציאות להוביל אותך במקום לקבל החלטות, המצב רק הולך ונהיה גרוע.
וזה לצערי בדיוק מה שנתניהו ממשיך כהרגלו לעשות.
זו השיטה הבדוקה גם לאכול את הדגים המסריחים וגם להיות מגורש מהעיר. המציאות גררה את נתניהו להיות בדיוק, אבל בדיוק במקום בו לא רצינו להיות. את כל ההישגים המדהימים של צה"ל, במקום לתרגם להישגים בהחזרת החטופים, מול החמאס ובזירה הבינ"ל, הצליח נתניהו לעשות בדיוק הפוך.
בואו ניקח למשל את עניין הסיוע ההומניטרי. אלף פעם אמרתי שהמחשבה על כך שאנחנו מאפשרים העברת סיוע בעת שאזרחינו וחיילינו החטופים נמצאים בתנאים שהדעת לא מסוגלת לתפוס שורפת לי את הנשמה. אבל.. הממשלה החליטה שזה מה שצריך לעשות. אז במקום לעשות את מה שהוחלט ולהרוויח נקודות זכות קריטיות מול ארה"ב, נתניהו מערים עוד ועוד קשיים ומטריף את ביידן שהוא אחד הנשיאים הכי אוהדים לישראל מעולם.
בסופו של דבר, מאות משאיות נכנסות. כל מדינה שמתחשק לה מצניחה סיוע שמגיע לחמאס ואפילו נמל ימי הוקם "על הראש" של נתניהו. וביידן, מרוב כעס על נתניהו, מדבר על הפסקת אש בלי להזכיר את החטופים. כאמור - גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר.
בואו נדבר על הלחץ הצבאי. אישית אני חושב שכל עוד החטופים לא חזרו הביתה אנחנו חייבים להמשיך בלחץ הצבאי על החמאס. אנחנו יודעים שהלחץ הזה הוא כמעט הדבר היחיד שיאפשר עסקת חטופים. ידידותינו בעולם (המעט שנשארו), לוחצות עלינו להקל את הלחץ ומחריפות את הצעדים נגדנו עד כדי הטלת סנקציות במשלוחי נשק. בפועל, עינינו הרואות, הלחץ הצבאי ירד מאוד מבלי שהרווחנו מכך שום דווידנד בינ"ל. נתניהו נתן למציאות להתגלגל מעצמה ו....., כן.., אנחנו נמצאים בנקודה שהעולם דחק בנו להגיע אליה, רק שבמקום לייצר מזה ערך מדיני, נשארנו מרוחים בזפת ונוצות.
רוצים עוד דוגמא?
בואו נדבר על מעבר אוכלוסיה פלסטינית צפונה. הנושא הזה מסתמן כאחד הדברים הכי חשובים לאמריקאים. גם כאן, נתניהו ממשיך בשיטתו הקבועה ופשוט לא מחליט. ומה אתם חושבים שיקרה?
כמובן. אוכלוסיה תחזור צפונה מבלי שאנחנו נרוויח מזה כלום. הלוואי ואתבדה.
אז כן..., כשנותנים לדברים להתפתח מעצמם, הם מתפתחים מהגרוע לגרוע ביותר.
(אז למה אנחנו בממשלה? כי בלעדינו היה הרבה יותר גרוע).