שיפור עמדות לאחור

השבוע, לראשונה מתחילת המלחמה בעזה, יצאו מרבית הכוחות המתמרנים מהרצועה. אוגדה 98, שפעלה בסדר כוחות של שלוש חטיבות, סיכמה ארבעה חודשי לחימה אינטנסיבית. חטיבת הנח"ל, שנותרה באזור, מבצעת את משימת אבטחתו של מסדרון נצרים כדי למנוע חזרת עזתים לצפון הרצועה.

בתוך כך נמשכים המגעים לשחרור חטופים תמורת הפסקת אש של לפחות שישה שבועות, כשבינתיים חמאס דוחה כל הצעה שמונחת על השולחן וישראל אינה מוכנה - ובצדק - להתגמש מעבר לגמישות שגילתה עד כה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר השבוע כי "ישראל מוכנה לעסקה, ישראל לא מוכנה לכניעה. במקום שהלחץ הבין־לאומי יופנה לישראל, דבר שרק גורם לחמאס להקשיח את עמדותיו, הלחץ של הקהילה הבין־לאומית צריך להיות מופנה נגד חמאס. זה יקדם את שחרור החטופים.

"אנחנו פועלים כל הזמן להשגת מטרותינו, ובראשן שחרור כל חטופינו והשגת ניצחון מוחלט על חמאס. הניצחון הזה מחייב כניסה לרפיח וחיסול גדודי הטרור שם. זה יקרה - יש תאריך", הדגיש נתניהו. האמריקנים הגיבו על כך בחריפות, ומזכיר המדינה בלינקן אף טען כי לא עודכן בתאריך כזה.

אבל נראה שהכיוון הוא אכן רפיח. השר יואב גלנט הסביר השבוע את דילול הכוחות ואמר: "הכוחות יוצאים החוצה ונערכים למשימות ההמשך שלהם. ראינו דוגמאות למשימות כאלה בפעולה בשיפא, וגם למשימת ההמשך שלהם במרחב רפיח. אנחנו נגיע למצב שחמאס לא שולט ברצועת עזה ושהוא לא מתפקד כמסגרת צבאית שמהווה סיכון על אזרחי מדינת ישראל".

הרמטכ"ל הרצי הלוי נמנע מלהזכיר את רפיח במפורש בנאום שנשא לציון חצי שנה למלחמה, אך אמר כי ישראל רחוקה מלהפסיק את הלחימה בעזה. "לא נשאיר חטיבות חמאס פעילות באף חלק של הרצועה. יש לנו תוכניות, ואנחנו נפעל כשנחליט".

"אין שאלה על עצם הפעולה"

גורמים ביטחוניים ומדיניים טענו השבוע כי דילול הכוחות המאסיבי, שספג ביקורת גם מהמערכת הפוליטית אבל גם מהזירה האזרחית, נועד בעיקר להגברת המוכנות לשלב הבא של הלחימה. אלוף משנה (מיל') ד"ר רונן איציק, מפקד חטיבת שריון לשעבר, מעריך שדילול הכוחות בעזה נעשה מתוך חשיבה אסטרטגית עמוקה.

"היציאה של הכוחות אינה מקרית. עד אזור אמצע חודש ינואר היה תמרון אגרסיבי מאוד בעזה בהרכב של שלוש אוגדות, ותכליתו הייתה לפרק את הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה, כי החליטו ללכת לשם כמרכז כובד. מדובר באזור שהיו בו הגדודים הכי איכותיים של חמאס, וההערכה הייתה שמערכת המינהור המרכזית הייתה באזור הזה. זה דרש כוחות רבים", הוא מסביר.

לדבריו, "צריך גם לזכור שיש משתנה מרכזי מאוד בלחימה בעזה והוא האוכלוסייה. הדבר הזה משפיע מאוד על היכולת שלך ועל הגמישות שלך להפעיל הרבה כוחות מתמרנים. כל האמירות שהיינו יכולים ללכת לרפיח לפני כן הן מופרכות מבחינת אילוצי הלחימה".

אז איפה אנחנו עומדים בעצם?

"מה שקרה הוא שהשלב הראשון של המלחמה התרכז בצפון הרצועה, אבל עדיין יש מה לנקות שם, כי לא הגיעו למחבל האחרון ולמנהרה האחרונה. במרכז ובדרום הרצועה המצב שונה משתי סיבות: מה שקורה בגבול לבנון הפך להיות יותר ויותר משמעותי בראייה הכוללת של המערכה. אם עד אמצע ינואר, הזירה המרכזית הייתה עזה ולבנון זירה משנית, בערך בתקופה הזאת היה שינוי באיזונים, והצבא צריך לתת את הדעת על זה. לכן גם היה שינוי של תצורת הפעולה בתוך עזה, כי היו צריכים להעביר כוחות גם לצפון.

"לפני כחודש, רמדאן החל להשפיע על הפעלת הכוח. זה לא בגלל שרצינו לפעול, אלא שהבנו את מה שקרה פה בשנים האחרונות, שבתקופת רמדאן העולם הג'יהאדיסטי מנסה לייצר מזימה סביב ירושלים ולהלהיט את היצרים כדי לדרדר את זירת פיקוד מרכז סביב אזור ירושלים. לכן צה"ל היה צריך להשקיע לא מעט כוחות בתקופת רמדאן, על מנת שיהודה ושומרון יישארו ביציבות. במצב זה המאמץ ברצועת עזה הופך להיות משני, המאמץ בצפון הופך יותר ויותר מרכזי, ובמרכז יש מאמץ מנטרל על מנת למנוע התדרדרות בתקופת רמדאן. הצבא היה צריך לפעול באופן אקטיבי בשלוש זירות שונות במקביל למשא ומתן והלחץ האמריקני. כל זה לא גרם לדילול הכוחות ברצועה - אך לכך שהפעולה הנדרשת ברפיח מתעכבת".

לא רק שהפעולה מתעכבת, אלא גם קצב המלחמה הואט.

"נוצר מצב שהמלחמה בעזה הואטה והיא נמצאת בצומת מרכזי מאוד. רמדאן הסתיים השבוע, וניתן יהיה לווסת כוחות מיהודה ושומרון בחזרה לרצועה. נוסף על כך, כוחות המילואים שהיה להם משקל משמעותי בארבעת החודשים האחרונים, יחזרו להיות רלוונטיים מאוד באזור מאי. לכן מבחינת היכולת של צה"ל ושל מדינת ישראל לפעול באופן אגרסיבי יותר בעזה ובצפון, מאי הופך להיות חודש משמעותי. אני מעריך שהממשלה תבקש לשמר יציבות סביב חופשת פסח. אבל בתחילת מאי גמישות הכוחות תאפשר גם פעולה ברפיח וגם את שינוי המצב בצפון באופן דרמטי".

זאת אומרת שזמן לא רב אחרי פסח אנחנו צפויים לפעולה דרמטית בעזה וייתכן שגם בצפון?

"בנקודה הזאת צריך להחליט היכן אתה הולך להכות יותר חזק ובאיזה אסטרטגיה צבאית תנקוט - אבל אין שאלה על עצם הפעולה. אם תהיה הפוגה כתוצאה משחרור חטופים, היא תשרת גם את הרצון שלנו לתת קצת אוויר לתקופת פסח, לכן זה רלוונטי מאוד. החודש הקרוב הוא חלון הזדמנויות להפוגה לשחרור חטופים ולהתארגנות של כוחות לקראת המהלכים הבאים.

"ככל שזה תלוי בממשלה ובקבינט, הרצון הוא קודם כול לסיים את הלחימה בעזה וברפיח - על מנת לסגור את הגבול עם מצרים ולמנוע את התעצמות חמאס מחדש, משום שבאופן פרקטי היכולת הצבאית של חמאס די מרוסקת, ואנחנו לא רוצים שהוא יצליח להשיב אותה. ברגע שנשיג את ההישג הזה, ההערכה היא שהקונפליקט בצפון יתמתן עד כדי שנוכל להחזיר את התושבים. אם המצב יסלים - אותם הכוחות שפעלו בעזה יוכלו להיות מועתקים לצפון, שיהפוך לזירה המרכזית, ועזה תהפוך לזירה משנית".

"האמריקנים מסייעים לנרמול חמאס"

פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון משגב, מנתח את המצב מזוויות נוספות. "צריך לקחת בחשבון שהשיקולים העיקריים ליציאת הכוחות היו מבצעיים, מאחר שאנחנו מיצינו את השלב האינטנסיבי של פירוק מרכזי הכובד של חמאס במרכז חאן יונס. ההישארות שלנו שם במתכונת שהיא יותר סטטית עלולה להפוך אותנו לפגיעים יותר.

"ההיערכות לאורך קו הגבול, על בסיס מודיעין מדויק, גם מאפשרת לנו נגישות וגישה מהירה מאוד. צריך לזכור שמדובר בתא שטח קטן מאוד. בדיוק כמו שפעלנו בשיפא מבחוץ ונכנסנו פנימה על בסיס מודיעין, כך נעשה גם במרחב חאן יונס בכל פעם שיהיה לנו מודיעין רלוונטי", מדגיש מיכאל.

אתה לא רואה קשר בין המגעים לעסקת חטופים ודילול הכוחות?

"אינני יכול לשלול את האפשרות שיש שתי סיבות נוספות למהלך. האחת באמת קשורה לעניין של המשא ומתן, אולי איזשהו איתות ישראלי שתכליתו להראות גמישות ונכונות מצד ישראל שיכולה להקל על חמאס לעשות ויתורים מצידו - במסגרת הידברות עם האמריקנים והמתווכים הנוספים.

"סיבה נוספת היא שייתכן שיש מגעים שמתנהלים מאחורי הקלעים בין ישראל, ארצות הברית וערב הסעודית לגבי תהליך הנורמליזציה, ומנסים לגבש כאן אסטרטגיית יציאה - שיציאת הכוחות מחאן יונס היא חלק ממנה - שתניע מחדש את תהליך הנורמליזציה באזור. אם מהלך כזה יבשיל, ניתן יהיה להציג אותו ככישלון מוחלט ואף תבוסה של חמאס וציר ההתנגדות, משום שאחת הסיבות למתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר הייתה הניסיון לקעקע את התהליך הזה שהיינו בעיצומו. העובדה שבסוף המלחמה חוזרים לתהליך הזה היא הפסד צורב ועלבון צורב לחמאס. לדעתי ניתן להציג זאת כהישג גדול מאוד של ישראל. אם זה הולך לכיוון הזה, ניתן לסיים את המלחמה כאשר סוגיית רפיח תטופל באופנים אחרים".

למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על טיפול באופן אחר ברפיח? נראה שיש הסכמה במערכת המדינית והביטחונית בדבר הצורך לפעול שם צבאית.

"אנחנו נוכל לפעול ברפיח, ולדעתי נצטרך לפעול שם. אני גם סקפטי לגבי פריצת דרך במשא ומתן, ומעריך שאנחנו בדרך לשמוע עוד סירוב של חמאס למתווה הרביעי מאז פסגת פריז. סביר להניח שנמצא את עצמנו ברפיח בקרוב. עם זאת זה יהיה מבצע עם מאפיינים אחרים מאשר אלה שהיכרנו בעזה ובסביבותיה ובחאן יונס. זה יהיה מבצע עם מאפיינים יותר כירורגיים, שיבטיח שלא תהיה פגיעה רחבה באזרחים, ושיצליח להפתיע את חמאס - כי הוא מחכה לנו שם".

מנקודת מבטך, ייתכן שארצות הברית מעכבת אותנו, כדי שלא נגיע לפעילות צבאית ברפיח?

"האמריקנים מבינים שרק עסקה תאפשר להם לכפות את הפסקת הלחימה על ישראל. מבחינתם כל החזון האסטרטגי שלהם במזרח התיכון מבוסס על הפסקת המלחמה. כל הרעיון של להקים כאן ציר נגדי לציר ההתנגדות האיראני, ליצור כאן איזושהי ארכיטקטורה אזורית שיכולה להחליש את הציר האיראני, להביא להפסקת הלחימה בלבנון ולמנוע התרחבות של המלחמה באופן שיחייב אותם להתערב כאן פיזית, הכול יושב על הפסקת המלחמה בעזה, ומבחינתם זה בכל מחיר - גם כזה שיפגע באינטרסים ישראליים חיוניים.

"לדעתי הם פועלים באופן שגוי ובעייתי, שיש בו סוג של כשל מוסרי וכשל אסטרטגי, מכיוון שבסוף הם מסייעים לנרמול חמאס. כשהם מתריסים בפני ישראל שאין ביכולתה לעמוד במטרות המלחמה ולהביא לפירוק המערכת השלטונית והצבאית של חמאס, ולכן הם מתנגדים למבצע ברפיח, המשמעות היא שנותר שם עוגן שלטוני וצבאי של חמאס שיוכל לשקם את עצמו ולהמשיך לשלוט ברצועה. לצד זאת הם גם גורמים לחמאס להקשיח את עמדותיו ולא מתמרצים אותו להגיע לעסקה. אנחנו צריכים לעמוד על משמר האינטרסים שלנו, גם במחיר החרפת היחסים עם ארצות הברית, בהנחה שאנחנו נדע שהמדינות ידעו להתגבר על המשבר בהמשך".

פרופ' מיכאל גם מעריך כי "כאשר ישראל תצליח לפרק את חמאס, לעשות את מה שצריך לעשות ברפיח ובציר פילדלפי, המנהיגים הערבים שמסביבנו ינשמו לרווחה, והנכסיות האסטרטגית של ישראל גם בעיני המנהיגים הערבים כאן באזור וגם בעיני ארצות הברית תשתפר משמעותית".

כפי שזה נראה, נכון לשעת כתיבת שורות אלה, חמאס אינו חותר לעסקה בשלב הנוכחי וגורר את ישראל להתקדם לפעולה ברפיח. במערכת הביטחון מוכנים לכל תרחיש, אבל הכוונה היא לא לפעול לפני חג הפסח, אלא לאפשר לציבור לחוג אותו, כשברקע האיומים האיראניים לתגובה על חיסול בכירים בכוח קודס בסוריה. תגובה כזו עלולה לשבש את ימי הפסח ותצריך את מערכת הביטחון לתגובה מיידית, וייתכן גם לכניסה למערכה של ממש.

מילואימניקים רבים קיבלו צווים שיחזירו אותם לשירות, אחרי חופשה לא ארוכה, בחודש מאי. אם עד אז לא תושג עסקה לשחרור החטופים - כל הסימנים מעידים שצה"ל יתקדם לרפיח. השאלה שנותרה פתוחה היא אם ומתי יתחיל פינוי האזרחים באזור הזה כדי לאפשר פעולה עם מינימום בעיות הומניטריות, וכן עד כמה ארצות הברית תלחץ עד אז על ישראל.

***