נדמה שכנס החורף, שנחתם בראשית השבוע, התכתב כמעט לחלוטין עם רחשי הציבור לשלבי המלחמה השונים. בתחילה הגיע שלב ההלם הראשוני ותחושת האחדות. עשרה ימים לאחר פרוץ המלחמה נפתח הכנס בדקת דומייה לזכר החללים, בנאומים מאחדים ובאזעקה שהצריכה את הנוכחים ללכת למרחב המוגן. גם פעילות הכנסת בחודשים הראשונים למלחמה נשאה על נס את הקריאות לאחדות, שהגיעו אחרי אחת השנים המפולגות ביותר שידעה ישראל.
אלא ככל שעבר הזמן, וקצב הלחימה התמתן, הלך השיח הפוליטי והתגבר. תחילת השלב הזה סומן בהצעת אי האמון שהגישה מפלגת העבודה בממשלת החירום בטענה שהאחרונה לא פועלת להשבת החטופים. ההמשך היה הוויכוחים הסוערים על קיומן של הבחירות המקומיות בזמן שמאות אלפי ישראלים נמצאים במילואים ומאות אלפים עקורים מבתיהם. נקודת שיא נוספת בשלב זה הייתה ביקורו חסר ההישגים של בני גנץ בארצות הברית, ביקור שבעיקר נועד לרשום רווח פוליטי. לבסוף, התגברות השיח הפוליטי הובילה לשלב השלישי שבו אנחנו נמצאים כיום, שלב שבו נראה כי המערכת הפוליטית חזרה לפעילות רגילה כמעט לחלוטין.
יריית הפתיחה של השלב הזה הגיעה עם פיצולה של מפלגת המחנה הממלכתי, פרישתו של סער יחד עם שלושת חבריו הנוספים והקמתה של סיעת תקווה חדשהמחדש, הפעם תחת השם הימין הממלכתי. ההמשך היה סערת חוק הגיוס, שאף הציתה מחדש את ההפגנות הסוערות שראינו בחודשים שלפני המלחמה. בינתיים הספיקה סיעת הימין הממלכתי לפרוש מהממשלה בעקבות אי צירופו של סער לקבינט המלחמה.
פרישת סער מהקואליציה הפכה את הדיבורים על חוסר היציבות של ממשלת החירום משיח באולפנים ובנאומים ספורים למשהו ממשי הרבה יותר. בשבועות האחרונים של כנס החורף כבר התבהרה התמונה: המערכת הפוליטית בישראל מתחילה להתארגן לקראת הליכה לבחירות, גם אם הן לא הוכרזו ועוד אין שום תאריך לכך, וגם אם חברי הקואליציה לא מאוד מעוניינים ללכת אליהן.
ההתקרבות למועד נעילת כנס החורף הגבירה את השיח על הליכה לבחירות. לא מדובר רק על מפלגות האופוזיציה הוותיקות, בראשות יש עתיד, שכבר שבועות ארוכים קוראות לפיזור הכנסת והחזרת המנדט לעם. גם מי שהיו חברי קואליציה עד לא מכבר וכאלה שעדיין חברים בה מעלים בימים האחרונים דרישות לקביעת תאריך מוסכם לבחירות. הבולט שבהם הוא השר בני גנץ, שביום רביעי שעבר קרא לקיום הבחירות בחודש ספטמבר הקרוב, לציון שנה למלחמה, שהחלה בכלל באוקטובר. "הציבור חייב לדעת שבקרוב נחזור ונבקש את אמונו, שלא נתעלם מאסון 7 באוקטובר ומה שקדם לו. לכן עלינו להגיע לתאריך בחירות מוסכם במהלך חודש ספטמבר, לקראת שנה למלחמה. מועד בחירות מוסכם כזה ישאיר לנו זמן כדי להמשיך במאמץ הביטחוני, וזה יאפשר לאזרחי ישראל גם לדעת שנחדש בקרוב את האמון בינינו. זה ימנע את הקרע בעם", אמר גנץ בנאומו.
גם גדעון סער, שפרש מהקואליציה כאמור, קרא להקדמת הבחירות, אך הדגיש שאי אפשר לקיימן כעת. סער מכוון לבחירות שיתרחשו בתחילת 2025, כלומר עוד לפחות שמונה חודשים. הסיבה לכך כפולה, כמו שהוא הסביר בריאיון ל'ישראל היום'. החלק הראשון הוא שדחיית הבחירות לתחילת 2025 תאפשר לישראל מספיק מרחב נשימה כדי לסיים את המלחמה עם היעדים שקבעה הממשלה בראשית המלחמה. החלק השני הוא העובדה הטכנית שהכנסת יצאה לפגרה של יותר מחודש, מה שמעכב את לוחות הזמנים שבהם ניתן להצביע על פיזורה. לאור העובדה שמערכות בחירות בישראל אורכות בין ארבעה לחמישה חודשים, וגם בתקופת חגי תשרי לא עושה רושם שיתקיימו הבחירות, מציע סער את תחילת 2025, או מיד לאחר חג החנוכה, כתאריך מוסכם לבחירות.
דשדוש מביא דרישה
בקואליציה המקורית בת 64 החברים מתנגדים לרעיון הזה מכול וכול. בראש רשימת הטיעונים שאינם פוליטיים נמצא הטיעון כי הודעה על תאריך מוסכם לבחירות למעשה תוביל את ישראל למערכת בחירות ארוכה, גם אם רשמית היא לא החלה. המשמעות היא שכל צעד שהממשלה תיזום, החל מתוכניות פעולה בעזה או בלבנון, דרך עסקאות חטופים ועד לתוכניות סיוע כלכליות, ייתפס בציבור כמהלך שנועדו להביא רווח אלקטורלי.
אל הטיעון הזה מתווסף חשש נוסף, שנראה כאילו נלקח מהאירועים שקדמו ל־7 באוקטובר. קיים חשש אצל גורמים רבים בקואליציה כי הכרזה על תאריך מוסכם לבחירות תתפרש על ידי היועמ"שית כהודעה על הליכה לבחירות בדומה לפיזור הכנסת, מה שיהפוך את ממשלת החירום לממשלת מעבר שיוטלו עליה המגבלות שכבר קיימות כיום בפסיקה על ממשלות מעבר. לנוכח הטיעונים כי ההגבלות הללו לא הוחלו על כהונתו של ממשלת לפיד, שגם היא הייתה ממשלת מעבר, ועל כן מדובר בחשש רחוק לאור העובדה שקביעת תאריך מוסכם עוד לא מובילה לפיזור הכנסת, מגיבים הגורמים בקואליציה בגיחוך קל, לאור פערי מדיניות העבר בנושא.
החשש מפני מגבלות משפטיות שיוטלו על הממשלה אם הכנסת תכריז על בחירות אינו תלוש מהמציאות. רק השבוע התקיים בבית המשפט העליון דיון שבו דרשו השופטים מהממשלה להסביר מדוע היא לא מכניסה יותר סיוע הומניטרי לרצועת עזה. בעולם רגיל מדובר בנושא שאין לו שום קשר לבית המשפט, אך במציאות שבה ישראל נמצאת בשנים האחרונות, ועם דגש על המהפכה החוקתית השנייה שביצע בג"ץ בעיצומה של המלחמה, גם נושאים כאלה נידונים בבית המשפט העליון.
בקואליציה קושרים את הדרישה לבטל את פגרת האביב שהחלה השבוע בכנסת לניסיון להוביל את ישראל לבחירות. הטיעון הרשמי של מי שדורשים להאריך את כנס החורף היה כדי שהכנסת תוכל לקדם את עסקת החטופים. אלא שלכנסת אין שום קשר לאירוע, ולמעשה שני הדברים היחידים שהיא יכולה לעשות בכל סוגיית החטופים היא או לקיים דיון מעקב שבו הגורמים הרלוונטיים יעדכנו את חברי הכנסת בהתקדמות המגעים, דיון שמטבעו רגיש ביותר והמקום היחיד שאפשר לקיים אותו הוא ועדת המשנה לענייני מודיעין של ועדת חוץ וביטחון שבה חברים חמישה חברי כנסת, או מהכיוון ההפוך לגמרי: לכפות על הממשלה לאמץ את דוח ועדת שמגר שרק יטיל מגבלות כבדות על הממשלה בכל הקשור לעסקת חטופים.
"מי שמכיר את עבודת הכנסת יודע שאין קשר בין הכנסת ובין קידום עסקת חטופים", אומרים ח"כים מהקואליציה ל'בשבע'. "לא סתם אלה שדרשו לבטל את הפגרה הם הח"כים שכמעט לא דרכו במשכן תוך כדי הכנס. מדובר בפופוליזם זול שנועד לתת להם עוד כמה שבועות כדי לכפות על ישראל בחירות. היציאה לפגרה היא לא חופש בשביל הח"כים, כי בתקופה הזאת הם עובדים לא פחות מאשר בזמן הכנס. יתרה מזאת, דווקא בפגרה לחברי הכנסת קל יותר לפגוש את הציבור ולשמוע מה כואב לו ובמה הוא צריך עזרה".
"צריך לומר בכנות, הסיבה שאנחנו מדברים על בחירות, ושבאופן כללי נראה כאילו חזרנו לשגרה רגילה, היא כי יש תחושה שהכול נעצר", אומר היועץ האסטרטגי איתן זליגר, שותף במשרד זליגר שומרון תקשורת. "נדמה שהמלחמה נכנסה להקפאה. השאירו רק חטיבה אחת ברצועה, עסקת החטופים לא יוצאת לדרך בשלב זה, וגם לא נראה שישראל הולכת להיכנס לרפיח בשבועות הקרובים. הציבור רואה את זה ואומר, ובמידה רבה של צדק, שאם המלחמה נעצרה ועברנו לסוג של בט"ש ברצועה, אין שום סיבה לא ללכת לבחירות. ובסוף צריך לזכור, בסיס הדרישה ללכת לבחירות אחרי האסון של 7 באוקטובר הוא הכי הגיוני שיש. אי אפשר להמשיך כאילו כלום לא קרה, וזה כלל לא משנה באיזו ממשלה מדובר. ברור שהפוליטיקאים צריכים לחזור ולקבל מחדש את אמון העם, ולכן ברגע שנכנסנו לשלב הדשדוש עולה גם הדרישה הזאת".
השיח על בחירות מגיע מכיוון הפוליטיקאים שמשכנעים את הציבור או הפוך? מי הגורם שמעוניין בבחירות?
"זאת שאלה טובה. אנחנו רואים בסקרים שינוי מגמה בולט מאוד. אם עד לפני כמה שבועות מעט מאוד ישראלים רצו בחירות עכשיו, בסקרים האחרונים אנחנו מדברים על אחוזים הרבה יותר גבוהים. וככל שיעבור הזמן אנחנו נראה את עמודת ה'בחירות עכשיו' גדלה, לעומת עמודת ה'בחירות לאחר המלחמה' שהולכת ומתכווצת. אלה שבכלל מדברים על בחירות במועדן החוקי לא מחוברים לרחשי הציבור. לכן אני חושב שהציבור הוא זה שמעצב את השיח, ולא הפוליטיקאים. בני גנץ התחיל לדבר על קביעת תאריך מוסכם לבחירות רק אחרי שראה שהסנטימנט הציבורי מעוניין בבחירות".
כשבני גנץ מדבר על בחירות בספטמבר, הוא באמת רואה בזה תאריך ריאלי?
"לא. הבחירות לא יתקיימו בספטמבר, וגם גנץ יודע את זה. אבל המטרה שלו הייתה שכולם ידברו על זה, שהרעיון יתחיל להתגלגל, כך שגם אם לא יהיו בחירות בספטמבר, לקראת סוף 2024 כבר כן יהיו".
הלו"ז אמר את דברו
מי מרוויח מהשיח על הבחירות?
"צריך להתחיל הפוך, במי שלא מרוויח מהשיח", אומר זליגר. "בראש ובראשונה מי שלא מרוויחים מהשיח על הבחירות הם החיילים והצבא. ברור לכולם שברגע שיוכרז על בחירות המלחמה תיפגע, הניסיונות להשיג ניצחון כמו שהגדרנו אותו ייפגעו בצורה משמעותית. מי שעוד לא מרוויח מזה הם חברי הקואליציה, ומעל לכול נתניהו. כל מי שרוצה לדחות את הקץ כי הוא יודע שהוא ייפגע קשות בבחירות לא רוצה שיהיה עליהן בכלל שיח. אבל לצד זה צריך לזכור שמי שמאפשר לשיח הזה לפרוח הוא ראש הממשלה, שלא מוביל את הצבא לעבר הניצחון המובטח שנאמר לנו. מי שלא רוצה בחירות לפני ההגעה לניצחון המוחלט שיתחיל להפעיל את הצבא לשם כך".
"מי שמרוויח יותר מכול מהשיח על הקדמת הבחירות הם השחקנים שמתחממים על הקווים", אומר היועץ האסטרטגי אודי טנא. "זה נכון בעיקר לשחקנים מגוש השמאל והקפלניסטים שכבר התארגנו על מבנה פוליטי, וראינו אותם כבר בזירה המקומית, אם כי שם הם נכשלו בענק. הם כמובן עוטפים את הדרישה לבחירות באצטלה אידאולוגית, אבל בפועל מדובר בשיקול פוליטי קר מאוד. הם רוצים להיכנס לכנסת, ועכשיו זה הרגע הכי נוח מבחינתם כדי להגשים זאת".
לא רק בצד השמאלי יש שחקנים שמחכים בחוץ, גם בימין יש לא מעט שחקנים.
"נכון, אבל הם עוד לא מאורגנים על תשתיות מפלגתיות. הם בעיקר כרגע 'עושים נפשות', אבל המנגנונים הדרושים כדי להצליח בבחירות עדיין בחיתוליהם. גדעון סער כן החל בתהליך הבנייה הזה, אבל בסקרים הוא לא ממש מתרומם".
בקרב השחקנים הקיימים בכנסת יש מישהו שכן ירוויח מבחירות כמה שיותר מוקדם?
"צריך לומר משהו חשוב. הציבור, ובצדק, כועס על נבחריו. מנסים לצייר את זה כאילו הכישלון שייך אך ורק לנתניהו, אבל זה לא נכון. כל מי שכיהן כאן בשנים האחרונות בתפקידים הבכירים אחראי על הכישלון. מי היו שרי הביטחון האחרונים? ליברמן, בנט וגנץ. הצבא שקרס נבנה אצלם. מי היו ראשי הממשלה שאצלם חמאס תכנן את הטבח? נתניהו, בנט ולפיד. מי היה הרמטכ"ל שבימיו נבנה צה"ל כמו שהוא הגיע למלחמה? איזנקוט. ואפשר להמשיך ככה עוד ועוד, אבל בשורה התחתונה, כל השחקנים הקיימים אחראיים למחדל הזה, מי יותר ומי פחות. ולכן אף אחד מהם לא באמת מרוויח מדיבורים על בחירות, למעט אולי דמויות כמו בן גביר, שמראש נתפסו כזרות למערכת הפוליטית הרגילה".
למרות מה שאתה אומר, גנץ כן מגדיל בצורה ניכרת את כוחו בסקרים.
"נכון, אבל שים לב שגם אצלנו יש ירידה חדה מאז פרישת סער, ויש סקרים שהוא כבר לא מקום ראשון בהם, כמו הסקר של פילבר בערוץ 14. אנחנו מדברים פה על קריסה של בין 10 ל־20 מנדטים בסקרים בתוך שבועות ספורים. בקצב הזה גנץ עומד להתרסק למספרים שהוא השיג פחות או יותר בבחירות הקודמות. לכן אם הייתי צריך להצביע על שחקן אחד מתוך המערכת שיש לו אינטרס מובהק ללכת לבחירות כמה שיותר מהר זה לגנץ, כי עכשיו הוא יכול לפדות את הרווח שהשיג מהכניסה שלו לממשלה ולפני שהמערכת כולה מתחילה להסתדר במבנים חדשים".
טנא מסביר שאומנם לגנץ יש את כל הסיבות להוביל עכשיו לבחירות, אך גם הוא יודע שהוא ייפגע מהן. "המנדטים של גנץ נולדו מזה שהוא נכנס תחת האלונקה. הציבור שהצטרף אליו בסקרים זה ציבור שרצה לראות ממשלה רחבה, ממשלת אחדות. אותו ציבור יעזוב את גנץ אם הוא יצא החוצה וישלח אותנו לבחירות. זה משחק מורכב, שלא ברור איך גנץ יכול לצאת ממנו טוב".
גנץ לא קורא לבחירות עכשיו, אלא רק בספטמבר.
"נכון, בעיקר כי הוא יודע מה שכולנו קצת שכחנו: יש קואליציה מתפקדת גם בלעדיו. גם אם הוא יפרוש, יש לנתניהו 64 אצבעות שיכולות להמשיך להתגלגל. זה לא מצב אידיאלי, אבל זה אפשרי. לכן גנץ יודע שהוא לא באמת יכול לפרוש ולהוביל את ישראל לבחירות. לשם כך הוא צריך להגיע לתאריך מוסכם, וזה המסלול שאליו הוא מכוון".
אפשר בכלל לקיים בחירות בספטמבר?
"לא, ומכמה סיבות. קודם כול, היציאה עכשיו לפגרה מעכבת בחודש וחצי את התהליכים. בעוד חצי שנה יש את החגים, ולמרות שהבחירות האחרונות התרחשו בהם, זה לא יקרה שוב. אנחנו גם נכנסים לישורת האחרונה של הבחירות לנשיאות בארצות הברית, וזה יהיה מורכב מאוד לנהל בחירות במקביל בישראל, בגלל ההשלכות של האירוע הזה. כלומר אנחנו כבר נדחקים לסוף 2024 במקרה הטוב, כשלדעתי לפני אפריל 2025 זה לא באמת אפשרי מבחינת הלו"ז. וכלל לא דיברנו על העובדה שיש עוד עשרות אלפי מילואימניקים מגויסים ומאות אלפי תושבים מפונים. פרוצדורלית זה לא אפשרי. ראינו את הבלגן שהיה בבחירות המקומיות, וכמה הציבור הישראלי לא מאוד התעניין בהן".
"איך שלא נסתכל על זה, הבחירות יוכרעו על קולות הימין שמחפשים בית אחר", מסכם זליגר. אלה קולות שכיום בסקרים נמצאים אצל גנץ, אבל די ברור שהם ינדדו למחוזות אחרים, בעיקר לשחקנים מוכרים כמו יוסי כהן, בנט, הנדל ודומיהם. ועוד דבר שכדאי לציין הוא שהציבור כועס הרבה יותר על המערכת הפוליטית למרות שהמערכת הצבאית אשמה לא פחות ממנה בכישלון. האש הציבורית מכוונת בעיקר לשחקנים שנמצאים כיום במגרש הפוליטי. חטיבת היחצ"נים של דובר צה"ל עובדים שעות נוספות כדי לנקות את האשמה מהצבא ולהראות שהוא מתפקד. הפוליטיקאים לעומת זאת לא באמת יודעים איך לעבוד, והם גם הרבה יותר מוכרים מצמרת צה"ל.
"וסיבה נוספת היא שהציבור מאוכזב מהם לא רק בגלל המחדלים שקדמו למלחמה, אלא גם בגלל עובדות כמו זה שיש מאות אלפי תושבים מפונים ובני משפחותיהם ושלל דברים נוספים. זה אירוע שיפגע בכל המערכת הפוליטית שלנו, אולי למעט בן גביר ובמחוזות מסוימים גם ליברמן. הציבור אומנם נוטה היום הרבה יותר ימינה, אבל הוא מאוכזב מנציגיו בימין ויחפש תנועות חדשות או פנים חדשות בתוך המפלגות הקיימות. אם הליכוד והציונות הדתית חפצות חיים, הן חייבות לעבור מתיחת פנים משמעותית. זה לא יקרה כי פוליטיקאים לא אוהבים לוותר על הכיסא שלהם, אבל אם זה לא יקרה הימין יספוג מפלה קשה, כמו שהסקרים מנבאים לו כבר שנה".
***