ארי שפיץ, לוחם גבעתי, שב בימים האחרונים להכרה מלאה, חודש וחצי לאחר שנפצע באורח אנוש בעזה ונחשב לאחד הפצועים הקשים במלחמה.
אימו, לאה, שוחחה עם ערוץ 7 וסיפרה על הרגעים המרגשים אחרי ציפייה דרוכה שבנה יפקח את עיניו. "אנחנו מנסים כבר תקופה ארוכה להעיר אותו. ארי נפצע קשה מאוד ב-27 לפברואר בתקרית פיצוץ בבית ממולכד בשכונת זייתן והיה מורדם ומונשם. הוא עבר שמונה ניתוחים והרופאים בשבועות האחרונים ניסו להעיר אותו והגוף שלו לא היה מוכן".
"ניסו להעיר אותו בכל מיני שיטות וברוך השם השבוע הצליחו. זה היה רגע מרגש מאוד. הוא התעורר אחרי 41 ימים וזה לא קורה ברגע אחד. המלים הראשונות שהוא אמר לנו היו 'אני אוהב אתכם' ולאחים ולאחיות הוא אמר 'תודה'. כשהוא התחיל קצת לדבר הגיע לבקר אותו הרב מנוביץ' - ראש הישיבה שלו ישיבת הגולן - וארי אמר לו: 'אני צריך לחזור לישיבה'. זה הראה לנו עד כמה הראש עובד", היא מוסיפה.
לדבריה, "יש לו מסע מאוד ארוך ותהליך החלמה. יש לו רגעים שהוא מאוד מותש ועייף. הוא מתחיל לחזור לעצמו מבחינת התודעה ומה שהוא עבר. הוא איבד מ"מ אהוב ומ"פ שהצטרף אליהם רק כמה שבועות לפני כן. הפציעה עצמה מצריכה שיקום אורתופדי ארוך מאוד".
כשהיא נשאלת כיצד סיפרו לארי על הפציעה שלו עונה לאה שפיץ כי "הגישה בטיפול נמרץ היא לענות על שאלות ולא לנדב מידע. המחשבה היא שברגע שהאדם שואל - זה הזמן הנכון לענות. ברגע שארי שאל על הפציעות שלו הסבירו לו שני רופאים בשתי הזדמנויות שונות בדיוק את המשמעות".
"לגבי התקרית עצמה, המ"פ הקודם של ארי אריאל נחמני נפצע לפני כמה חודשים והיה בשיקום בבית החולים. אריאל היה זה שהסביר לו על התקרית והוא מי שליווה אותנו ברגעים הראשונים כשהגענו לסורוקה. הוא היה קרן אור. כי התפללנו המון לרפואתו ולראות אותו עומד שם מחוץ לחדר הניתוח היה מאוד משמעותי עבורנו", מספרת האם.
היא מציינת שמה שהחזיק אותה ואת משפחתה היתה אמונה אמיתית שהמצב ישתפר. "זו היתה תקופה מאוד אינטנסיבית. לא היינו בבית מה-27 בפברואר אבל האמנו מהרגע הראשון. הוא הגיע לבית החולים בניסי ניסים. הוא הגיע לסורוקה 42 דקות אחרי הפציעה. אחרי ההצלה הזו היה לנו ביטחון מלא שעם מספיק תפילות, מעשים טובים וחסד הוא יינצל. זה קו המחשבה שליווה אותנו מהרגע הראשון והאמנו בו בכל מאודנו. באחד הרגעים הלא פשוטים, לפני כמה ימים שהרדימו אותנו שוב, הבת שלי אמרה שזה צעד לאחור בשביל 'ספרינט' קדימה. וזה היה מדהים".
היום (חמישי) היא עזבה את בית החולים לפרק זמן קצר כדי להשתתף במרוץ צדקה. "אני בשגרה רצה ארבע פעמים בשבוע עם חברות. מאז שאני בסורוקה אני רצה פעמיים או שלוש בשבוע רק בשביל בריאות הנפש. בכל שנה אני משתתפת במירוץ שליחים מירושלים לאילת עבור עמותה נהדרת בשם 'עסוקים' שתורמת ומסייעת לילדים עם בעיות ממשפחות מורכבות. השנה הוסיפו מקטע למרוץ כדי שאוכל להצטרף סמוך לבית החולים".