התחלה// נולד וגדל ביישוב מצפה יריחו. "ההורים שלי היו מהמשפחות הראשונות ביישוב. נוף ילדות של בראשית: מדבר, ים המלח ומסלול כניסת בני ישראל לארץ". השישי בתשעה ילדים.
אבא// הרב יהודה קרויזר (68), רב היישוב מצפה יריחו וראש ישיבת 'הרעיון היהודי', "איש הר הבית ובית המקדש, איש חזון, מורה ומנהיג".
אמא// שלומית קרויזר (68), "אמא במלוא מובן המילה וזה היה עיקר עיסוקה. היום סבתא שמעורבת בגידול הנכדים. תמיד הייתה בשבילנו". במשך שנים רבות הייתה הבלנית במקווה של מצפה יריחו, גידלה תשעה ילדים, ויצאה לפנסיה לא מזמן. "מאז היא עסוקה באימון והדרכה בתחום טהרת המשפחה, נושא שהיא חקרה ולמדה לעומק. שני ההורים שלי הם ממשפחות ירושלמיות שורשיות ציוניות".
ספסל הלימודים// ביסודי למד במעלה אדומים. "בכיתות ט'־י' נמשכתי לעשייה ופחות למסגרת הפרונטלית של בית הספר". בכיתה י"א עבר ללמוד בבית הספר 'יפתח' ביישוב אבנת שליד ים המלח, "בית ספר של אנשי חינוך אמיתיים. לא מקום שבלוני, אלא מקום שרואה את הפוטנציאל ואת הנפש של הילד. מודל בשבילי לאיך מערכת חינוך אמיתית צריכה להיראות. יש לי הכרת הטוב כלפיהם ומקום חם בלב עד היום".
על מדים// עם סיום כיתה י"ב התגייס, עבר גיבוש והתקבל לסיירת הנח"ל, בה שירת ארבע שנים. "לחמתי בתקופת האינתיפאדה השנייה ובמלחמת לבנון השנייה. החברים שלצידם נלחמתי נשארו חברים בלב ונפש עד היום, תמהיל אנושי של כל החברה בישראל על גווניה. איתם גם שירַתי שירות מילואים מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל במשך 80 יום רצופים". עם תום השירות הסדיר, נשאר שנה בקבע בתפקיד אחראי על פיתוח והטמעת אמצעי לחימה ביחידה.
התאונה// לאחר שהשתחרר מצה"ל, לקח כמה חודשים הפסקה לקראת התגייסות מחודשת לשירות בקבע, אלא שאז קרתה תאונה מחרידה. "אחי הגדול שלמה, שהיה מ"פ בחרוב, עבר בירושלים ואסף את אחי הקטן ישי מבית הספר, יחד עם שלושה חברים מהיישוב. בכניסה למצפה יריחו אירעה תאונה קטלנית כאשר אוטובוס של החברה לפיתוח מטה בנימין התנגש בהם בעוצמה. שני אחיי ושני חברים נהרגו במקום, החבר השלישי יצא ללא פגע. זה שיבש לי את החזרה לצבא, אבל שינה גם את כל תפיסת עולמי ואת העשייה הציבורית שלי".
זורקים את השאלות// "באמצע השבעה אבא כינס את כל בני המשפחה במרפסת, שממנה רואים את ים המלח, ואמר לנו: 'עכשיו אתם זורקים את כל השאלות: למה, כמה, איך. את התשובות נקבל רק אחרי שנתאחד מחדש, אחרי מאה ועשרים. מעכשיו, כולכם קמים וכל אחד מתעסק בעשייה, בהנצחה ובחיים. העיקר להרים את הראש ולהסתער'. זה היה רגע מכונן לחיים".
חסד לחיילים// מיד אחרי השבעה הוא הקים את עמותת 'מרכז החסד' במצפה יריחו, שכיום מחזיקה סניף גם בנטור שברמת הגולן. "זו עמותה שמסייעת למשפחות נזקקות לקראת החגים ולחיילים בודדים, בדגש על חיילים משוחררים שנותרו בלי מעטפת אזרחית תומכת. לקחתי הרבה מאחי שהיה אדם, חייל ומפקד אהוב. הוא התחיל בגולני, עבר לנצח יהודה ומשם לחרוב, וסייע להמון חיילים עם בעיות ת"ש. גם כשהיה יוצא הביתה הוא טרח לקנות בשבילם אוכל מוכן לשבת ומוצרי חשמל וסייע להם בשכר דירה". העמותה פעילה עד היום.
מטיילים// לזכר אחיו הוא הקים גם מערך טיולים עם חבריו של שלמה מהצבא. "הייתה להם קבוצה של מ"פים שנהגו לטייל בכל יום שישי. הקבוצה נקראת 'מטיילים לזכרם'. היא ממשיכה לטייל בכל יום שישי, ומקיימת טיול ארוך יותר פעם בשנה". המיזמים שאבו אותו לתקופה ארוכה, ורק אחרי כשנתיים וחצי חזר לשירות קבע, הפעם לסיירת מטכ"ל, שבו שירת במשך שנה.
החצי השני// במהלך שירות הקבע התחתן עם עדי, בת היישוב נופית שבגליל, עוסקת כיום בטיפול באומנות ועובדת עם נוער בסיכון. "עדי היא החצי השני שלי פשוטו כמשמעו. היא למדה בכיתה עם חברים מהצוות בסיירת נח"ל, והכרנו באחד המפגשים. מגיל 21 אנחנו ביחד, ובגיל 24 התחתנו".
הנחת// שלושה ילדים: טליה בת עשר, יפתח בן שמונה ועופרי בן שש.
מתכנן// הזוג הצעיר קבע את ביתו בחיפה, בעקבות תחילת לימודי קונסטרוקציה ותכנון מבנים בטכניון. "תוך כדי הלימודים התחלתי לעבוד בענף הבניין. כעשר שנים עבדתי כמנהל פרויקטים בחברת בנייה גדולה בצפון, שעסקה בין השאר בתכנון בתי מלון, שכונות ובניינים. אחרי עשור פתחתי ברמת הגולן חברה עצמאית שהתמחתה בתחום הווילות".
פעיל// במקביל לשלל עיסוקיו, לכל אורך הדרך היה חבר מפלגת עוצמה יהודית על גלגוליה. "מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ואיתמר בן גביר למדו אצל אבא שלי בישיבת הרעיון היהודי. עוד כשברוך הקים את 'חזית יהודית' הייתי פעיל, בין השאר של אזור ירושלים והצפון ושל המגזר החקלאי - תחום שמאז ומתמיד ראיתי בו חשיבות ונמשכתי אליו, והיום אני מייצג את הענף והחקלאים בכנסת".
משתלב ברשימה// כשהמפלגה גדלה הוא הוצב ברשימת המפלגה לכנסת, בכל פעם במקום אחר. "בשנים האחרונות התמקדתי בריכוז אזור הצפון וחיבור למגזר החקלאי. היו לא מעט חיבורים עם התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים, קהלים שאינם המיינסטרים של עוצמה יהודית. פעלנו מתוך החיבור האידאולוגי של התיישבות וחקלאות, עבודה עברית ותוצרת כחול־לבן לצד תפיסות אידאולוגיות שונות. במהלך השנים הקמתי סניפים בקיבוצים ובמושבים, ובסופו של דבר זכינו להצלחה רבה במקומות הללו".
בכנסת// גם בבחירות האחרונות, לבקשת יושב ראש המפלגה איתמר בן גביר, השתלב ברשימה לכנסת והוצב במקום ה־15 של הרשימה המשותפת יחד עם מפלגת הציונות הדתית. בבחירות זכתה הרשימה ל־14 מנדטים, ולאחר התפטרותו של השר עמיחי אליהו הושבע כחבר כנסת מן המניין. "מספר המנדטים הגדול היה משמח מאוד ושיקף עבודה קשה של הרבה מאוד שנים. יש לנו אחריות כבדה לציבור גדול שנתן בנו אמון להיות שליחיו ולייצג אותו נאמנה".
שליחות// "אף פעם לא הייתי עסוק בלהיות חבר כנסת, זה לא היה היעד, אלא הייתי עסוק בשליחות. לשם תמיד כיוונתי. בכל פעם שנקראתי לדגל, התייצבתי. גם כשנכנסתי לכנסת, לקחתי את התפקיד עם כל האחריות והמחויבות, ואכן יש הרבה עבודה".
מחוקק// שלושה דגלים הציב לעצמו עם בחירתו לכנסת: חינוך, חקלאות והתיישבות. "קיבלתי מאיתמר הרבה משימות. אני חבר בוועדת הכספים, בוועדת החוקה, בוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל ובוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים וההתמכרויות, כמובן לצד תפקידי בוועדה למינוי שופטים. ברוך ה' יש הרבה שליחות ועשייה מקדמת מדיניות בחקיקה במגוון תחומים שהם על סדר היום הציבורי שלי: הבנייה במרחב הכפרי, חקלאות ומשילות כמו חוק הפרוטקשן וחוק הנשק".
הסוף לפרוטקשן// בימים אלה הוא עובד על "חוק שי דרומי מורחב". "החוק נועד לסגור את משולש המאבק במשפחות הפשע ובנשק הבלתי־חוקי. הוא מגדיר עונש מאסר מינימלי של שלוש שנים על עבירת פרוטקשן, ומעביר את נטל הראיה מהנפגע היהודי למבצע העבירה. חוק הנשק כולל גם הוא החמרת ענישה וחילוט כל מתחם שנמצא בו כלי נשק. 'חוק שי דרומי מורחב' מעניק כלים אפקטיביים במאבק בגנבות נשק מבסיסי צה"ל. החוק, שעבר בקריאה טרומית, מקנה סמכויות לחיילים ומסיר מהם את האחריות הפלילית כשהם מגינים על הבסיס מפני פורצים".
שינוי// לפני שנה מונה לנציג הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, ומאז פועל בה כדי להחזיר את אמון העם במערכת המשפט ולמנות שופטים בעלי ערכים ציוניים. "זאת עבודה קשה עם אחריות גדולה, לשנות את פני המערכת. שרשרת האירועים שעוברת מדינת ישראל בחצי השנה האחרונה רק מוכיחה לנו שהעבודה שלנו נמצאת רק בתחילת דרכה".
אם זה לא היה המסלול// "אם לא הייתי מוצא את עצמי כיום בפוליטיקה, כנראה שהייתי עובד בתחום החינוך, עם נוער בסיכון. זה תמיד קורץ לי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// היום מתחיל בשעה חמש בבוקר. "מתעורר, מתפלל, שותה קפה ויוצא לדרך. גם עכשיו בפוליטיקה, וגם לפני כן כשעבדתי בבניין – זה ענף שמתחיל מוקדם. העבודה בכנסת כוללת השתתפות בוועדות, דיונים, הצעות לסדר, חקיקה והרבה מאוד שטח. לצערנו בחצי השנה האחרונה יש גם הרבה ניחומי אבלים והמון עבודה עם משפחות החטופים. אני נוסע המון, ומסיים את העבודה מאוחר בלילה".
פלייליסט// "שומע הרבה מוזיקה עברית, אוהב במיוחד את 'יש בך הכול' של עקיבא".
השבת שלי// "כל השבוע אני נמצא בירושלים, וחוזר הביתה בשישי־שבת. יום שישי מוקדש להכנות לשבת ולעבודה בבית ובחצר. שבת עם המון חברים, הבית תמיד עמוס באורחים מכל הארץ. משפחה וחברים מהצבא ומהלימודים".
דמויות מופת// "ההורים שלי. אחרי האסון שעברנו הם הציבו למשפחה יעדים, אתגרים וחזון. זה מעורר בי הרבה השראה".
מפחיד אותי// "הפירוד בעם ישראל".
משאלה// "להגשים את הייעוד הפרטי והלאומי בעולם הזה".
כשאהיה גדול// "אחזור לעסוק בחינוך".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***