ד"ר עליזה בלוך הייתה בכלל אשת חינוך כאשר בשנת 2018 גמלה בליבה ההחלטה לשנות את מסלול חייה ולרוץ לראשות העיר בית שמש. "אנחנו יותר משלושים שנה בבית שמש. כאן זה הבית שלי, והרגשתי שבמקום להתלונן ולקטר הגיע הזמן לפעול למען העיר", מציינת בלוך את המניע להחלטתה. "אני לא ילידת בית שמש, אבל רצינו מאוד לגדל את הילדים שלנו בסביבה הטרוגנית. רצינו שהילדים שלנו יגדלו עם אנשים ששונים מאיתנו. רצינו שהילדים שלנו יראו חרדים ויראו חילונים ויחיו לצד מגוון בני אדם, מתוך אמונה שכאשר אתה גר עם אנשים ששונים ממך, אתה גדל לעולם מורכב יותר, שטחי פחות, ואתה יכול לבנות את הזהות שלך מתוך מקום של עומק. זו הסיבה שבאנו לבית שמש כזוג צעיר לפני 32 שנה".
את ייעודה ראתה בלוך בעולם החינוך. שש שנים שימשה מחנכת וסגנית מנהלת בבית הספר גבעת גונן שבשכונת קטמון בירושלים. בהמשך ניהלה את תיכון ברנקו וייס בבית שמש במשך 14 שנה. בשנות ניהולה בתיכון ברנקו וייס, היא זיהתה נקודה מטרידה: "שמתי לב שבית הספר עושה עבודה מצוינת, מייצר תהליכים בריאים ופותח אפיקים חדשים לתלמידים, אבל תלמיד שהצליח לא נשאר בעיר. לא היה לו מה להישאר בעיר, כחילוני בוודאי, אבל גם כצעיר בפריפריה". מהתיכון עברה בלוך לניהול רשת התיכונים ברנקו וייס והשלימה דוקטורט בנושא 'עיצוב מערכת החינוך העל־יסודית בעיירות הפיתוח'. מניהול הרשת פנתה לעשייה חינוכית אחרת במשרת מרצה במכללת לוינסקי ומנהלת התוכנית להכשרת מנהלים.
ואז, בחודש יוני 2018, כחמישה חודשים טרם הבחירות לרשויות המקומיות, הודיעה בלוך על התמודדותה לראשות עיריית בית שמש מטעם מפלגת 'עיר מאוחדת'. "הייתה פנייה ציבורית אליי להתמודד על ראשות העירייה, וחשבתי שזה לא הגיוני. יש ראש עיר מכהן והיו כל הסיבות בעולם להגיד שמדובר בצעד חסר סיכוי מבחינתי, אבל החלטתי ללכת על זה דווקא בגלל שבית שמש הייתה אז בכותרות כסמל לקונפליקט החרדי־חילוני־דתי עם קרב על המרחב הציבורי והפגנות, שלטים ובתי משפט. העיר הייתה שסועה, עם תחושה שליוותה רבים שהאחרון שעוזב שיכבה את האור – הרגשתי שחייבים פה שינוי".
התחושה שאין מה לחפש עוד בעיר ליוותה יותר את הציבור הדתי־לאומי והחילוני, ולא את הציבור החרדי.
"נכון. אבל גם החרדים חשו ששונאים אותם ורואים בהם פרזיטים. הם לא עזבו את העיר, אבל התחושה הייתה קשה ומורכבת בקרב כולם", היא מתארת את עומק השסע. "לכן בחרתי לצאת למסע לראשות העיר. מסע שיש לציין שהיה נראה מטורף".
איך הסביבה הקרובה שלך הגיבה? לא היו אנשים שאמרו לך: עליזה, זה חסר סיכוי, אל תעשי את זה?
"ההגדרה הייתה 'את קופצת קפיצת ראש לבריכה בלי מים'. כולם סביבי אמרו לי שזה לא הגיוני. אוהביי בוודאי אמרו לי את זה".
אז למה בכל זאת החלטת לעשות מעשה?
"כי חשבתי שאין ברירה ושחייבים לתת צ'אנס לשינוי. האמנתי שחייבים לאפשר בעיר איזושהי יכולת לנהל חיים משותפים של כל המגזרים יחד. זה היה קמפיין אינטנסיבי, ובניגוד לספקנים מסביב לי היה ברור שאקח", היא מפתיעה. "אני לא אחת שעושה דברים שאני לא מאמינה בהם".
גם כאישה וגם כדתית־לאומית, זה לא היה בגדר חלום?
"יש לי יתרון קטן, שאני עם תואר במתמטיקה ואני קצת מבינה במספרים. הרגשתי שיש לזה סיכוי אם אצליח להביא לשיעור הצבעה גבוה במגזר הכללי ואבנה אמון בקרב חלק מהציבור החרדי. זה מה שהביא את הניצחון בסופו של דבר".
ניצחון קמפיין ההפחדה
וכך, לאחר מסע בחירות סוער, באוקטובר 2018 נערכו הבחירות המקומיות, ובלוך ניצחה את ראש העיר המכהן, משה אבוטבול, ברוב של 50.6 אחוזים.
כשנכנסת לראשונה ללשכת ראש העיר, לא תפסת את הראש מגודל המשימה והאחריות העצומה שלקחת על עצמך?
"לא, כי רציתי את זה. האמנתי שאני מסוגלת לחולל את השינוי המיוחל. הרגשתי תחושת אחריות גדולה יחד עם הזדמנות עצומה. זו חוויה משמעותית לקחת עיר שגרים בה כל סוגי האוכלוסייה והיא מסוכסכת ושסועה, עיר שהייתה גם ענייה וגם מוזנחת מאוד, ולהיות נחושה להשפיע ולהרים את העיר ובעיקר לנסוך בתושבים תקווה ואופטימיות. זה היה בהחלט אתגר מטורף".
איך קיבלו אותך לראשות העיר?
"בהמון חשדנות ופחד", היא משיבה בכנות. "היה חשש בקרב חלק מהאנשים ש'היא תהרוס את בתי הכנסת', וש'היא תפגע בציבור החרדי'. עלו כל הפחדים הרלוונטיים".
אמרו לך את זה מפורשות?
"מה זאת אומרת, היה קמפיין הפחדה ישיר נגדי. 'האישה שתנהל את העיר ותפגע בערכים שלנו'. ואם נאמר את האמת בנוגע לחשש מהיותי אישה, בכלל בציבוריות הישראלית יש מעט מאוד נשים בתפקידי הנהגה, לא רק במגזר החרדי. מתוך 265 ראשי רשויות יש 14 נשים בלבד, כך שזו סוגייה שהיא ישראלית ואפילו כלל עולמית, וקל וחומר באוכלוסייה שלא רגילה שאישה תעמוד בראשה".
בתנאים כאלו איך מתחילים בכלל?
"זה היה להתקדם צעד צעד. גם לבנות עירייה חדשה, גם להכניס בעלי מקצוע, לשנות את התרבות הארגונית, לגבש תודעת שירות ותודעה של מקצועיות וגם להשקיע בתדמית של העיר כדי שצעירים ירצו להישאר ולקנות כאן את ביתם. בנינו היכל תרבות, מגרש כדורגל ופאב לצעירים והקמנו מחלקה לצעירים בעירייה. אבל גולת הכותרת מבחינתי הייתה עיסוק גדול מאוד בהרגעת העיר, לא לתת לקיצוניים מכל הצדדים לקבוע סדר יום. מצד שני, ליצור אפשרויות לעצמאות כלכלית לעיר על ידי הקמת אזורי תעשייה, תעסוקה ומרכזי קניות".
הצלחת לממש את היעדים שהצבת בתחילת הדרך?
"עברתי חמש וחצי שנים משמעותיות מאוד של עבודה גדולה לשינוי התדמית של המקום וליצירת עיר שלווה יותר. אני חושבת שכל מי שיעשה סקר ברחבי מדינת ישראל על בית שמש יגיד שכיום הוא שומע פחות הפגנות ופחות רעש תקשורתי בהיבט השלילי. צעיר שרוצה להשקיע את הכסף שלו ולקנות בית לא ירצה לגור בעיר שהיא כל הזמן בהפגנות ובמאבקים. זה לא שזה נגמר לחלוטין, אבל היום זה ברמות אחרות לגמרי. מחירי הדיור עלו, וזה בעיניי מדד לכך שזו עיר שרוצים לחיות בה. נטישת הצעירים נבלמה", היא אומרת.
"בשנה-שנתיים הראשונות, כשניסינו לשווק שטחי מסחר ושטחי תעשייה, כמעט כל המכרזים שמשרד השיכון ורמ"י הוציאו - נכשלו, כי מי רוצה לקנות במקום כזה, גם שמחיר הדונם היה נמוך ממש", נזכרת בלוך. "לעומת זאת, בשנה האחרונה לא נשאר אף מגרש לשיווק. על כל מגרש שיצא למכרז היו המון הצעות בעלויות של שלושה וארבעה מיליון שקלים לדונם. זה מדד כמותי, אבל בעיניי הוא משקף את התפיסה של הכלכלה הישראלית כלפי העיר", היא מדגישה. "יזמים לא באים בגלל צבע העיניים של מישהו. הם זיהו תהליך חיובי שקורה בעיר, ומבחינתי זה מרגש. בסוף הצלחנו להביא חברות גדולות לבית שמש. יש משהו סימבולי מאוד בכך ששבוע לפני הבחירות המקומיות הכותרת בעיתונים על בית שמש הייתה הנחת אבן פינה למרכז לוגיסטי חדשני ורחב בעיר. זה סימפטום שמלמד על השינוי הגדול שהעיר הזאת עברה".
אולי דווקא בשל כך הכישלון בבחירות המקומיות צרב כל כך?
"לגמרי", היא משיבה בנחרצות. "מצד אחד יש תחושת סיפוק מטורפת על הרבה דברים נפלאים וחשובים שנעשו, כמו כיתות לימוד ותרבות ותעשייה, המון דברים מדהימים שקרו בעיר בשנים האחרונות, ומצד שני זה קרה בשיא העשייה שלנו, בשלב של לקטוף את הפירות של כל המאמצים הכבירים שהשקענו בהנעת מהלכים, בבנייה, בהתחדשות עירונית, באזורי תעשייה שיצאו לדרך. זה בדיוק השלב שכבר רואים את השינוי בעיניים, ולכן לצד הסיפוק הגדול זו גם החמצה גדולה", היא משתפת.
"זה כיף גדול לחשוב שהתחלתי את הקדנציה עם כמעט 120 אלף תושבים וסיימתי אותה עם כמעט 180 אלף תושבים. זה מרגש מאוד. גם העולם של התרבות בעיר נהנה מצמיחה אדירה. עם היכל תרבות ופסטיבלים ושלל אירועי תרבות", היא אומרת בסיפוק. "עסקתי המון גם בפיתוח כלכלי של העיר. בסוף אני מאמינה שתהליכים חברתיים הם גם תוצאה של אירוע כלכלי. לכן התעסקתי המון בלהביא חברות מובילות מהמשק, ליצור מקומות עבודה, להקים משרדי הייטק. כל הדברים האלה נמצאים בשיאם עכשיו. הארנונה הראשונה שתיכנס מכל הפרויקט הזה תהיה בחודשיים הקרובים", אומרת בלוך בהתלהבות. "כמובן בנינו שישה מקוואות, מאות כיתות לימוד, שיפצנו את העיר העתיקה. הפכנו את העיר להרבה יותר נקייה", היא מציינת בהדגשה. "שמתי דגש על נושא הניקיון. גם ברמה של סיורים קבועים עם צוות הניקיון, המון משאבים, למעשה הפכתי את הניקיון בעיר לערך".
באוכלוסייה עם המון משפחות ברוכות ילדים הנחלת נושא הניקיון היא תהליך סיזיפי.
"בהחלט, כי בשונה מפסטיבל פסח למשל, שהוא אירוע עם התחלה וסוף - ניקיון עיר מצריך התמדה סיזיפית. לכן הקפדתי על מעקב צמוד ולא הרפיתי מהנושא. אני באמת מאמינה בזה. בסוף זה משפיע על איכות החיים שלנו, אולי יותר מכל דבר אחר. וכן, זו תפיסת עולם שצריך לחנך אליה. חלק מההובלה של שינוי בעיר כרוך בהבנה שלא מדובר באירוע חד פעמי אלא בתהליך ארוך ומתמשך", היא מסכמת.
הפסד בסיבוב השני
בבחירות המקומיות האחרונות התמודדה בלוך לתקופת כהונה נוספת וקיבלה בסבב הראשון 33.3 אחוזים מהקולות לעומת 35.7 אחוזים שקיבל מועמד דגל התורה שמואל גרינברג. בעקבות כך נערך סיבוב שני, ובו הפסידה לגרינברג, שזכה לתמיכת כל הרשימות החרדיות בעיר.
הפעם הערכת שהמצב בעייתי מבחינתך?
"ממש לא. כמעט עד סוף המרוץ היה לי ברור שאנחנו מנצחים", היא מפתיעה. "בעיקר כי חשבתי שהציבור ער לכמה העיר השתפרה והתקדמה בשנים האחרונות. גם המתנגדים הכי גדולים שלי יעידו שבית שמש נמצאת היום במקום הרבה יותר טוב משהייתה לפני חמש או עשר שנים. העיר יותר מטופחת, יותר שלווה ויותר משגשגת. לתומי חשבתי שיש קשר בין מה שאתה עושה כראש עיר לבין מה שהציבור בוחר, אבל צריך לקחת בחשבון שיש ציבור שהוא רק מצביע ולא בוחר, ובסוף היה ציפוף שורות במגזר החרדי ולא נבחרתי.
"זה עדיין הישג גדול מאוד עם כמעט 43 אחוזים, אף על פי שמנגד כל המגזר החרדי התאחד סביב קמפיין מטורף שהושקעו בו מיליונים. אז יש לי תחושת סיפוק גדולה על מה שהצלחתי לעשות בעיר, אבל גם אכזבה גדולה", היא מודה. "עד לקראת סוף המרוץ האמנתי שאנחנו יכולים לנצח, כי גם איכות חייהם של החרדים השתפרה במשמרת שלי. מספר הילדים שיצאו מקרוואנים ועברו לכיתות לימוד במבנים מסודרים הוא עצום".
אבל כשיש הוראה של רבנים לצאת ולהצביע לגרינברג, כולם מתייצבים.
"עד שבוע לפני הבחירות הייתה הוראה רק של חלק מהרבנים. הרבנים הספרדים הצטרפו רק ביומיים האחרונים, כך שעד אז הסיכוי לנצח היה קיים. ברגע שהייתה צפיפות שורות, העניין הוכרע".
בערב שבו הוכרזו תוצאות הבחירות הייתה עליזה בלוך מכונסת עם הפעילים במטה. "לא היה לי הרבה זמן לחשוב. ראיתי את הטבלאות והבנתי לאן זה הולך. ספרתי עד שלוש, אספתי את הפעילים עוד לפני גמר התוצאות. חשבתי שאין סיבה למשוך את האנשים בציפייה שאינה במקומה. אמרתי להם שהסיפור הוא יותר גדול מעליזה בלוך ומבית שמש. אנחנו במסע ארוך. קמה פה מדינה לפני 75 שנה, ואנחנו בחלק שלנו עשינו את הכי טוב שאפשר. זאת המציאות כרגע, וצריך להתקדם. גם אמרתי שלא צריך להישבר מזה, כי היו לא מעט אנשים שאמרו 'אם עליזה בלוך לא הצליחה, אז הקרב בעיר אבוד'. ואני אומרת: לאף אחד מאיתנו אין פריבילגיה להרים ידיים ולוותר על נועזות ויציאה לעוד מסעות. אף אחד פה הוא לא קבלן הצלחות. חלק מהסיפור זה להבין שכל אחד מאיתנו צריך לעשות את הכי טוב שלו, וכשהוא מצליח זה מצוין, וכשלא - אז לראות איפה הוא כן יכול להשפיע על המציאות".
היה בכי?
"המון אנשים במטה בכו. היה בכי גדול מאוד. אני הייתי חייבת להחזיק את זה בשבילם".
אחרי ההפסד אמרת שהפוליטיקה והעסקנות ניצחו את התושבים.
"חד משמעית. ברור שטובת התושב הייתה שנמשיך לנהל ולהוביל, ושתנופת הפיתוח תימשך בעיר, ושלא יסגרו דילים שנים קדימה ויחלקו את כל התפקידים, כשהתושב לא בפרונט בכלל. זה היה סידור עבודה פנימי של המפלגות בפריסה הארצית", היא מאשימה. "לא התנהלה פה מערכת בחירות שאמרה: יש פה מועמד שטוב בתעסוקה ומועמד שטוב בחינוך ומי בא עם יותר ניסיון ויותר כלים, ובואו נחשוב מה יותר טוב לעיר. זה לא היה השיח בכלל", היא קובלת. "השיח היה אחדות החרדים מול משהו אחר. טובת התושב לא עמדה שם".
דווקא בשל ההצלחות שצברה במהלך הקדנציה האחרונה, בלוך רואה את ההפסד בבחירות כעשייה שנקטעה באיבה: "יש בי תחושת החמצה גדולה. המון דברים נמצאים ערב הבשלה. עשינו במנהל התכנון פרויקטים שהם באמצע בנייה. יש תחושת החמצה, אבל אני שמחה בשביל העיר שהמון דברים קורים בשטח ושהעליתי את העיר על המסילה. אני רואה בכך נחמה. גם העובדה שהשלטון החדש עסוק בלהגיד שהם רוצים ניהול מקצועי ורוצים שהעיר תהיה של כולם - מה שפעם לא היה בכלל בשיח - זה מנחם. לא משנה מה יהיה, אבל בעצם העובדה שזו השפה אני מרגישה שהשפענו והציבור, אני מקווה, ילמד לדרוש את שלו, כי הוא כבר טעם את הטעם הזה".
בעקבות תוצאות הבחירות, בקרב חלקים מהציבור הדתי־לאומי והחילוני בעיר יש תחושה של ייאוש ושאין להם עתיד בעיר.
"אני שומעת קולות כאלו. יש אצל חלק מהאנשים דאגה וחשש, אבל מכיוון שייאוש הוא לא תוכנית עבודה, אנחנו צריכים להסתכל על המציאות ולהגיד מה אנחנו כן יכולים לעשות, כדי שבכל זאת ניצור משהו שיעניק עתיד לילדים שלנו. אחרי הכול, אנחנו צריכים ללמוד לחיות יחד. האמנתי ואני עדיין מאמינה בחיים משותפים", היא מתעקשת. "יצאתי למערכת הבחירות כי חשבתי שצריך משהו אחר. אני בוודאי לא שמחה מהתוצאה, ואני חושבת שהיה מגיע לבית שמש שהשינוי יימשך, אבל זה לא קרה, והשארתי קופה עם המון תקציבים והמון פרויקטים בתנועה שלא יהיה אפשר לעצור אותם, והנהלת עיר עם אנשים חדורי מוטיבציה שרואים את טובת התושב לנגד עיניהם, אז יש בי נחמה. כמה מכל זה יישאר? ימים יגידו".
עוד משתפת בלוך בביקור פרידה מעודד שערכה בבית הספר אשירה בשבוע שעבר. "מדובר בבית ספר ממלכתי־חרדי לבנות שהקמתי. במהלך המפגש שאלתי את הבנות מה הן רוצות להיות כשתהיינה גדולות. הרבה בנות הרימו יד ואמרו: ראש העיר. מבחינתי לא הייתה יכולה להיות מתנה גדולה יותר. משהו כנראה חלחל, ואת זה לא יהיה אפשר לקחת להן", היא מציינת בסיפוק. "יצאתי מאושרת ממש".
מתנת פרידה: גינה לזכר הנופלים מהעיר
בטקס החילופין שהתקיים בלשכת ראש העיר התרגשה בלוך באופן מיוחד: "שבועיים וקצת אחרי ההפסד בבחירות וממש רגע לפני שעזבתי את המשרד, היה לי חשוב להנציח את שלושה עשר הנופלים מהעיר במלחמה, והקמנו גינת כלניות גדולה לזכרם. כינסתי את המשפחות השכולות, וזה היה רגע לא קל. אני יכולה להגיד שמולם הרגשתי צביטה גדולה והזלתי דמעה", היא משתפת בכאב. "אני מכירה את כל המשפחות באופן אישי, והייתי איתן בשעתן הקשה, ויש משהו לא פשוט באחריות כלפי המשפחות האלו ובדאגה להן".
בעקבות כך באירוע הפרידה מכיסא ראש העיר והעברת השרביט לראש העיר הנכנס, בחרה בלוך להעניק לו תמונה ממוסגרת של 13 חללי העיר. "זו המתנה שבחרתי לתת לו, כדי להגיד גם לעצמי, גם לו וגם לציבור שבתוך השיח הפוליטי והוויכוחים הנוקבים לא נשכח את הנופלים. צריך את התמונה הזאת מול העיניים כדי להזכיר לעצמנו שוב ושוב מי אנחנו ומה חשוב באמת".
אבל בסוף הוא מייצג ציבור חרדי שברובו לא משרת בצבא ומקדש ערכים אחרים.
"אני מזכירה שהם נפלו בשביל כולנו. אנחנו צריכים לזכור את זה ולהיות ראויים למחיר הנורא שהמשפחות האלו שילמו. יש לנו בעיר ארבע אלמנות צעירות ותינוקת שנולדה אחרי שאבא שלה נהרג. המשפחות האלו שילמו את המחיר הכי יקר שאפשר לשלם, ואנחנו חייבים להיות ראויים למחיר הזה", היא שבה ומבהירה. "חשוב גם שהמילואימניקים שלנו, שחוזרים עכשיו הביתה, יביטו עלינו ויאמרו: בשבילם היה שווה לצאת לקרב. אנחנו לא יכולים להתנהל כאילו לא קרה פה כלום. אנחנו צריכים להיות ראויים להם".
בפן האישי, איך מתמודדים עם המעבר החד מעשייה אינטנסיבית יומם ולילה של ניהול עיר לעצירה מוחלטת?
"זה מעבר טוטלי מאחריות עצומה 24/7, לשלב שבו אתה מפנה את המקום למישהו אחר שהופך אחראי להכול. המעבר חד מאוד. עד עכשיו הייתי בעיקר עסוקה בפרידות מאנשים, קצת מחשבות וכוונון מדויק לקראת המשימה הבאה".
מה בקנה?
"כמו שאמרתי אין לנו פריבילגיה לוותר, וכעת אני מתלבטת מה התיק הבא להשפעה. יש לי כוח, יש לי המון אנרגיות ומוטיבציה ואין לי מדינה אחרת. אני מאמינה שהיא תהיה מה שנעשה ממנה".
את לא פוסלת תפקידים בכנסת או במשרדי הממשלה?
"אני לא פוסלת שום דבר. מה שחשוב זה לא התפקיד אלא מה אתה יוצק לתוכו. אני רוצה לעשות ולהשפיע כדי שיהיה כאן מקום טוב לחיות. הכול פתוח מבחינתי".
את בקשר עם ראש העיר הנכנס? קיימתם חפיפה מסודרת?
"הייתה פגישה קצרה, אבל אני כמובן עומדת לרשותו. גם אמרתי לראש העיר: אני לרשותך בכל דבר, ושאם חס וחלילה יהיה אירוע ביטחוני אני מתייצבת באותה דקה. בסוף יש לנו אחריות על מה שקורה כאן".
בימים אלו יוצא לאור ספרה "גשרים של אור - מנהיגות מחברת", על עשייתה בראשות עיריית בית שמש ועל יצירת חיבורים וחזון משותף בקרב תושבי העיר. את הספר בהוצאת ידיעות ספרים כתבה תוך כדי ניהול העיר. "היה לי חשוב להביא את הקול הזה. גם בחרתי לקרוא לספר 'גשרים של אור', כי בהבנה שלי אין פעולה אחת שמחוללת שינוי אלא צריך להוביל שינוי בהרבה מאוד פעולות שכל אחת מהן משפיעה במשהו, וכולן צריכות ללכת לאותו כיוון כדי להוביל באופן אמיתי לשינוי. חשבתי שכדאי לחדד שצריך כל הזמן להיות עסוקים בגשרים", היא מתארת את לב העניין מבחינתה.
"אין גשר אחד שאתה יכול לומר: בניתי אותו וזהו. צריך לבנות עוד גשר ועוד אחד בתחומים שונים ובסוגיות שונות. בין ראש עיר לעובדים שלו, בין ראש עיר לתושבים שלו, בין החרדים לחילונים לדתיים־לאומיים, בין התושבים הוותיקים לעולים. כל הזמן להיות ביצירה של גשרים ולדעת שאתה בונה אותם כי אתה רוצה להביא תקווה ואור לעולם. בספר בעצם תיארתי איך לקחת את הרעיון הגדול שלך ולתרגם אותו לפעולות ממשיות".
אמרת שבית שמש היא במידה רבה תמונת מראה למדינת ישראל ואתגריה. מה לדעתך ניתן ללמוד מהתוצאות של הבחירות האחרונות?
"התוצאות לא משמחות אבל כן מחייבות את כולנו לחשיבה משמעותית מאוד".
מה אנחנו צריכים לעשות?
"לנהל עוד שיח, ממש כל הזמן. זה לנסות עוד פעם ועוד פעם ולקחת בחשבון שיהיו פעמים שזה מצליח ופעמים שזה לא מצליח. הנה, לא הצליח לי הפעם בבית שמש, אבל אפילו עכשיו לא להרים ידיים ולומר: זהו, אנחנו לא מנסים יותר להשפיע על המדינה או על החברה או על העיר. אני אומרת את זה כי אני יודעת שיש המון אנשים שרוצים ויכולים לעשות ונמנעים בגלל החששות".
מה למדת מניסיונך בניהול העיר?
"קודם כול, למדתי שאפשר לחולל שינוי. לקחת עיר שהייתה נחשלת עם תדמית כושלת ולהעלות אותה על המסילה. את זה אי אפשר לקחת מאיתנו, זה קרה. צריך להיות אופטימיים בחלק החיובי שקרה. לגבי ההמשך, צריך לחשוב איך יוצרים עוד אפשרויות להשפעה פוליטית בתוך העסקנות החרדית, איך מביאים לשיח אחר, כללי יותר. צריך לדבר על זה. אין לי תשובות לכל הדברים, אבל זה לא מרפה את ידיי", היא מדגישה. "אני חושבת שאין לנו פריבילגיה להרים ידיים. אני חשה אחריות גדולה שאסור לנו לוותר לעולם על התקווה".
***