חברת הכנסת טלי גוטליב אינה מופתעת לנוכח התקיפה בצפון בה נפצעו לוחמי צה"ל. בעיניה מדובר בהמשך ישיר למדיניות ההבלגה עד כה מול המתקפה האיראנית שגרמה בהלה למדינה שלמה.

"כל המדיניות בצפון מתחילה במדיניות ההתגוננות והשבת אש. אני לא מכירה את הסגנון הזה. קשה לי אתו משחר המלחמה. משהו כאן לא תקין. עצם העובדה שלא הגבנו לאיראן זה פספוס הזדמנות פז, ומעבר להכול זו פגיעה בהרתעה. לא הספיק לנו השבעה באוקטובר כפגיעה בהרתעה?".

חברת הכנסת גוטליב קובעת כי התדרוכים הביטחוניים סביב אופי התגובה הישראלית, אם בכלל, משתנים לפי העמדה האמריקאית. "ארה"ב הרדימה את ההנהגה. שלושה חודשים אין כניסה לרפיח. זה רמאדן, לפני או אחרי, נתחשב באויב שוב ושוב, ומה קיבלתי בתמורה? עסקת חטופים? קיבלתי שקט? קיבלתי תזוזה של כוחות חיזבאללה 15 קילומטר פנימה? אני יכולה להחזיר את התושבים לצפון? לא, אבל מה, ארה"ב הורתה לנו. הפכנו לקולוניה", קובעת גוטליב.

בהקשר זה היא מזכירה את ההתנגדות האמריקאית להטלת מצור על עזה, מהלך אותו שקלה ישראל על מנת להגיע למידע אודות החטופים. כך היה גם ברצון הישראלי שלא להכניס דלק לרצועת עזה, מה שהחזיק מעמד שבועיים. כך גם בשאיפה הישראלית שהסיוע ההומניטארי יגיע רק למי שבאמת זקוק לו, וכך גם בהתנגדות הישראלית לנמל בעזה שלא החזיקה מעמד מול ההחלטה האמריקאית להקים שם רציף, שאינו אלא נמל בפועל. "חיזקנו את עזה ואת חמאס. תראו את אנשי החמאס חמושים ברחובות חוזרים לחיים תקינים. האם קיבלתי את החטופים? לא. איך אקבל אותם? רק בכוח ויותר כוח, שלא לומר באכזריות".

לדבריה, יחיא סינוואר מודע היטב לקרע שיוצרת סוגיית החטופים בעם הישראלי, וזהו בדיוק רצונו. "הכניעה המשפילה לתכתיב של ארה"ב מתכתבת עם הידיעה ששוחררה לפרסום על שחרור אמריקאי של עשרה מיליארד דולר לאיראנים, מה זו ההשפלה הזו? אפילו פרשני ימין חוטאים בדבר הזה. בהתחלה אמרו שאם ישראל לא תתקוף אין לממשלה זכות קיום, עברו 24 שעות וכבר מתדרכים את זה איכשהו. אני לא מייפה מעשי ממשלה שפוגעים בעוצמתה ובנראותה של המדינה. אני פה כדי ללחוץ מאוד ולגייס את כל הימין לקרוא לפעולה עצימה נגד איראן".

"ארה"ב מדברת על פעולה נגד הפרוקסים. מה, אנחנו גן ילדים?", שואלת גוטליב. "ישראל קיבלה זעזוע אדיר בשבעה לאוקטובר ואנחנו לא מגיבים?".

לסבורים שאין לישראל מנוס מהצורך במעצמה כדוגמת ארה"ב לצידה, משיבה חברת הכנסת גוטליב ואומרת כי היא "לא מאשימה רק את ארה"ב. אני מאשימה אותי, את הממשלה שלי שאסור היה לה להיכנע לתכתיבי ארה"ב. ממתי מדינת היהודים, שהפחידה את כל אויבינו, רק מתגוננת ולא תוקפת? יהיה מחיר, אבל יש מחיר להחזרת העוצמה ולהחזרת הביטחון הנראות. אני מוכנה לשאת את המחיר בצער רב מאשר לסבול איך האויב שם אותי ללעג לקלס".

"כל ברית שתיחתם איתי תבוא ממקום של עוצמה, ואם לא אהיה בעוצמה הבריתות רק יחלישו אותי ואת כוחי. אני צריכה להיות תלויה באמירויות כדי לתקוף את איראן שתקפה אוי בטונות של טילים בליסטיים?", שואלת גוטליב וקובעת כי הסיוע האמריקאי לא מגיע כי ישראל נחמדה, אלא כי היא חשובה לאמריקאים. "אוי ואבוי לי אם אחרי כל ההשקעה במערך הסייבר האדיר שלי ובמערך ההגנה שלי לא היינו מצליחים. ברוך ה' הושקע כאן מערך אדיר ומוחות אדירים. האיראנים פחדו מאיתנו, מילאו דלק והתכוננו שנתקוף. היינו ביום הדין ופספסנו אותו, ואני אומרת זאת בבושה וחרפה. הייתה לנו הזדמנות לפגוע במתקני גרעין. עכשיו יגידו בתחבולות תעשה מלחמה, אבל אמרתי את זה כבר מהיום הראשון, לא תהיה תקיפה כי אנחנו סרים למרותו של ביידן ומשפלים את עצמנו. לא ככה מנהלים מעצמה".

גוטליב מציינת כי בבחינה אחורנית של כל המהלכים ניתן לראות כי כל הדרישות האמריקאיות הובילו לכך שישראל לא השיגה תמונת ניצחון. ישראל מנצחת בתודעת הפסד בעוד בעזה המציאות הפוכה, הפסד עם תודעת ניצחון, ובאזורינו התודעה היא החשובה.

על אחריותה שלה כחלק מהקואליציה מציינת חברת הכנסת גוטליב כי בניגוד לימי שגרה, בימי מלחמה החלטות מתקבלות על ידי הקבינט מבלי להגיע להצבעה בכנסת, וממילא אין לה את האפשרות למנוע מהלכים צה"ליים והחלטות כדוגמת העברת הסיוע ההומניטארי. במציאות כזו, היא אומרת, כל שנותר לה הוא לזעוק 'המלך הוא עירום'. "ארה"ב הרדימה אותנו שלושה חודשים וחטוף אחד לא הגיע לכאן".