רייצ'ל גולדברג-פולין, אמו של הרש שנחטף לעזה, נבחרה היום לאחד מ-100 האנשים המשפיעים בעולם על ידי מגזין "טיים".
זה כך גם בדירוג האישי שלי, מזמן. היא משפיעה עליי המון ואני מצטטת אותה כמעט בכל הרצאה.
בארץ היא פחות מוכרת. משפחות החטופים הישראליות נמצאות בקדמת הבמה, מטבע הדברים. אבל בחו"ל - וואו. רייצ'ל דיברה באו"ם ועם ביידן ובעצרת ה-300,000 למען ישראל וכמעט כל הזמן היא מתראיינת בפודקאסטים ומגיעה לאירועים.
כשנפגשנו הראתה לי בסלולרי שלה סרטון שקיבלה באותו בוקר, של ילדות בשיקאגו נותנת צדקה למען "הרש בן חנה פרל" (זה השם העברי שלה). "זה נתן לי כוח לקום מהמיטה הבוקר", אמרה. ילדות, מטבעות צדקה, שיקאגו, הרש. היא קמה וכתבה על דש הבגד את מספר הימים שלו בשבי, כמנהגה מדי בוקר, ויצאה לעוד יום.
רייצ'ל מספרת גם את הסיפור האישי שלה. כיהודייה אמריקאית צעירה היא בחרה לחזור אל המורשת שלה ובחרה לעלות לארץ. היא פונה לעולם בשם הצדק והאור והיהדות והמוסר, ומעוררת ניצוצות חבויים של זהות. "ברינג ד'ם הום נאו" - דיברנו על כך שכאשר היא זועקת את זה, היא מתכוונת לחטופים מעזה, אבל גם לבנים אבודים ורחוקים של העם שלנו בתפוצות, ששומעים אותה ונזכרים גם מי הם, וחוזרים הביתה.
ערב חג החירות. חכמינו קובעים ש"בזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים". הנשים באותו דור ידעו לשמור על תדר גבוה של אמונה בתוך הקושי. לא להתבלבל, לדרוש מציאות טובה יותר. בזכות נשים צדקניות ניגאל.