החומר האנושי הטוב ביותר בעולם

מציאת גופתו של רועה הצאן בנימין אחימאיר הכתה את כולנו בתדהמה, מפעל החקלאות אשר צמח בעשור החולף בממדי ענק בכל שטחי יהודה ושומרון וביישובי הספר בנגב ובגליל חטף מכה קשה.

איננו רואים בכך עוד פיגוע ,יותר כמו סיכול ממוקד אל מול רועי הצאן הגיבורים היוצאים בכל בוקר עם הזריחה אל רגבי אדמתה של הארץ. כבר בשישי בצהריים עת החלו הידיעות על העלמות רועה צאן, נער בן 14, הבנו שמדובר באירוע אחר וחריג בחומרתו.

מי שמכיר את החבר'ה האלה, את רועי הצאן, יודע שאין מציאות כזו שרועה פשוט נעלם, אין מציאות שעדר חוזר לבד ללא הרועה שלו. הנערים שמוסרים את נפשם למען המטרה, למען האחיזה בחבלי הארץ הקדושה מגויסים בכל נימי נפשם וגופם לביצוע משימתם. הם לעולם לא יפקירו את העדר.

מחזקים את ביטחון אנשי החוות ואת ביטחון המדינה - לתרומה לחצו כאן >>

כמי שרואים עצמם כממשיכי דרך האבות מאברהם אבינו ועד דוד המלך ברור היה שלא יפקירו את משמרתם. לוחמים יהודים, טהורי עיניים, גיבורים, חלוצים לא נעלמים סתם כאילו בלעה אותם האדמה, לכן ועוד הרבה לפני שבצה"ל הבינו את עומק האירוע הקפצנו את כל מי שרק יכולנו. אלפי אנשים, ואני לא מגזים, עזבו הכל בעיצומו של יום השישי ובאו עם כל מה שיש להם לסייע בחיפושים, רחפנים, אופנועים, אמצעי מודיעין, רכבי הצלה, חיפוש ואיתור.

כך החלו 24 שעות של חיפושים. אין בור או מערה שלא נסרקו, אין כפל קרקע שלא נבדק. ככל שחלפו השעות הפך החשש מחטיפה ורצח לממשי יותר ויותר. קרבת האזור, רק ק"מ ספורים מגבול ירדן, הגבירה את החשש עוד יותר. כפרי המרצחים הרבים שבגזרה ואירועי העבר בהם נרצחו שולי הר מלך, מלאכי רוזנפלד וגדעון ליכטרמן רק המחישו עוד את גודל הסכנה.

וכל הזמן הזה עיניו הבוהקות מאמת של בנימין אל מול פנינו, זיו פניו בוקע עמוק בלבנו. באותו היום אין שישי ואין שבת, אין יום וליל, רק להביא אותו הביתה. גם ברובד הפוליטי והביטחוני הפעלנו את כל מי שרק ניתן, מהנהגת המדינה ועד אחרון החיילים. שעות בודדות מתחילת האירוע כבר היו במקום אלוף הפיקוד, מפקד המחוז, יחידות מיוחדות, סיירות ומרעול ויח' הרחפנים הצבאיות והאזרחיות, כל אלו ועוד לא הספיקו אל מול פני הרוע, בנימין בן מרים, אח שלנו נרצח ונעלם דמו נספג באדמתה של הארץ, אדמת בנימין.

חיות אדם, מרצחים שפלים הכו בראשו באבנים וסכינים והוא נאבק בהם בכל כוחו. נער בן 14, רועה צאן, נלחם ברוע ונפל על משמרתו. הזירה הקשה העידה כאלף עדים כי הוא נלחם בכל מה שיש לו. אלוף הפיקוד ומשטרת ישראל לא מקילים על חימוש אנשי החוות - צווים מנהלים ומעצרים הם לפעמים מציאות חוזרת, דווקא במקומות האלה הנוער המצוין והבריא העומד בחזית המאבק על הארץ נותר לבד ללא יכולת להגן על עצמו והתוצאות כואבות עד בלי די.

הלב נשרף מעומק האובדן מגודל האבדה אבל שלא יהיה ספק, שלא יהיה למישהו שאלה בראשו באשר לעוצמת נחישותנו להמשיך לאחוז בארץ הזו, להמשיך ולצאת אל המרחבים. מי שפגע בו רצה שנפסיק לצאת עם עדרי הצאן רצה, שנכנע, ובכן המציאות תוכיח שהפוך לגמרי, המשך הבנייה והאחיזה, הנטיעה והחקלאות, רעיית הצאן, יישוב הארץ לא תפסיק אפילו לרגע אחד, תמשך בעוז ויהיה המחיר אשר יהיה.

מי שמכיר את הנוער הזה, מי שמכיר את אנשי החוות, את החקלאים הצעירים, יודע נחישות מהי. מי שמביט בעיניים שלהם, באור הפנים שלהם, יודע שזה הוא החומר האנושי הטוב ביותר בעולם. ממשיכי הדורות, גיבורי עמנו, נערינו הטובים והשלמים, אנשי אמת, טעונים באהבת העם והארץ, חדורי אמונה ותורה - לא יעצרו. המרצחים השפלים השונאים כל יהודי באשר הוא יובסו בקרב. הם לא ירפו את ידינו ולא יאטו את צעידתנו הנחושה בגבעות, בוואדיות, בהרים ובעמקים.

כרבים מבני עמינו נבוא באלפינו ונעמוד לימינם של רועי הצאן, החורשים את האדמה ברגליהם בכל יום ושעה ומזג אוויר. הם שם וכולנו שם יחד איתם נקים עוד חוות, עוד נקודות ישוב, נזרע עוד שדות ומטעים בלב ארץ האבות, והנוער הזה, המתוק מדבש, הטהור מעשן, יבוא באלפיו ילך ויצמח, יוסיף ויפרח.

אלפי בנימין אחימאיר עוד יגדלו על הארץ הזו, לא נשתוק אול מול האויב, לא נכנע אל מול פני הרשע והאכזריות ונשיב מלחמה שערה בעוז בגבורה ובהקרבה שאין לה סוף. נעמוד איתן, נכאב נדמע ונמשיך לשמוח בבניינה של הארץ.

הסבים והסבתות שלנו, של כל מי שקורא את המילים האלו עכשיו, חלמו והתפללו לשיבת ציון אלפיים שנה והנה אנחנו פה בונים אותה ונלחמים עליה. מתהומות הכאב נאמר זעקי ארץ אהובה זעקי מולדת נפלאה, אנחנו כאן ביחד עומדים כחומה בצורה למענך.

דעו לכם שכוחותינו עצומים בהירים וחזקים לאין שיעור דעו לכם שאנחנו ננצח.

מחזקים את ביטחון אנשי החוות ואת ביטחון המדינה - לתרומה לחצו כאן >>