
השבת נקרא את פרשת מצורע. היא גם שבת הגדול. בעבר אדם המדבר לשון הרע מיד נתפרסם לגנאי ברבים. מרים דיברה סרה באחיה ונצטרעה. משה הטיל דופי באמון העם ונצטרע.
מכאן למדו חז"ל כי צרעת אינה מחלת עור כי אם סימפטום לבעיה מוסרית. הריפוי שלה לא היה אפוא בשיקוי או ברקיחת עשבי מרפא, כי אם טיפול רוחני. המצורע הורחק מהמחנה לשבעה ימים. אדם שהפריד והרחיק בין אנשים באמצעות לשון הרע – מופרד ומורחק בעצמו מחברת אנשים.
כש'בדד ישב מחוץ למחנה' תהיה לו הזדמנות להתבונן במעשיו ולהתחרט. אפשרות שלא הייתה לו בשטף חייו הקודמים כשהיה מוקף חברים שהקשיבו לסיפוריו. לאחר ששב בתשובה ונתרפא, היה שב למסגרת החברתית. בתהליך טהרתו נלקח עץ ארז 'לְפִי שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִין עַל גַּסּוּת הָרוּחַ'. וכן שְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹֽב: מַה תַּקָּנָתוֹ וְיִתְרַפֵּא? יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ מִגַּאֲוָתוֹ כְּתוֹלַעַת וּכְאֵזוֹב (רש"י).
נסו לדמיין כי בפעם הבאה שנדבר סרה במעסיק, בקולגה לעבודה, בשכן או בחבר, מיד עור גופנו ייצבע בכתם לבן בוהק. בושה. איזו פאדיחה. היכן נכבוש פנינו? לאחר מכן נורחק מביתנו למשך שבעה ימים ללא צו שופט. איך נחזור? מי ירצה לדבר בכלל לאחר חוויה מטלטלת כזו? כיום סממנים רוחניים אלו חלפו מן העולם. אפשר לדבר לשון הרע בלי הגבלה. בלי להתפרסם לגנאי ובלי להפסיד מקום חברתי. אדרבה, לעיתים המספר לשון הרע הוא המעניין שבחבורה. לא משעמם איתו. יש לו סיפורים עסיסיים על אחרים, הוא בקי במי קנה ומי מכר, מי העשיר ומי העני. בסיפוריו על אחרים אפשר לשכוח את הכשלים שלך ולשמוח בשל אחרים.
לא במפתיע גם החוק הישראלי, חוק איסור לשון הרע, נותן הגנה למפרסם לשון הרע: "תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; קראתם? ה'חפץ חיים היה מתהפך בקברו'. וממשיך החוק: 'הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.' קיראו שוב. גם אם זה לא ממש אמת – מותר.
החוק מפרט שנים עשר מקרים נוספים שלמפרסם יש הגנה. החברה הפכה את זכות הציבור לדעת לחובת הציבור לדעת. ומה עם הנפגע מהפרסום? ומה אם הפרסום המעליב לא יוסר לעולם מהרשתות? איך אפשר יהיה לטהר את המפרסם פרסום פוגעני שממשיך ומתנוסס לדורות ולא נמחק?
אז שלא נתבלבל, החוק בא לקבוע את גבולות האסור והמותר. לעומתו, תורת ישראל באה לקבוע את גבולות הטוב והרע. זו מדרגה הרבה יותר גבוהה. גם אם ענין מסוים הוא אמת ויש בו ענין לציבור, אין לך רשות לאומרו. התורה מחדדת באמצעי הטהרה כי מניעיו של המספר לשון הרע אינם בהכרח טהורים. ייתכן כי הוא מדבר מגבהות לב לכן יביא עץ ארז. ייתכן כי הוא רוכש לעצמו מעמד באמצעות השפלת האחר, לכן יביא שני תולעת ואזוב וירגיל עצמו בענווה. ייתכן כי הוא נוהג סתם לפטפט ולצפצף כמו ציפורים - שחיטת ציפור אחת ושחרור האחרת, מלמדת שבלשונו להרוס ולשחוט, ובלשונו לבנות ולחבר.
קשה להימנע מלדבר לשון הרע. פעם מישהי אמרה לי שלרכל זה כיף. כמה פשוט. ללא מסיכות. זו הפכה להיות עבירה שאנשים דשים בה והיא אפילו נעימה. אך אם נקדיש כמה שניות לבירור פנימי עם עצמנו – מה אני מרויח מהסיפור הבא שאני עומד לספר על חברי, חלק מהדיבורים הללו לא יראו אור.
התורה וחכמינו ראו חשיבות עצומה בשמירת הפה והלשון כבסיס הכרחי לחברה מתוקנת. הם הפליגו, אולי יותר מכל ענין אחר, בהתרחקות מלשון הרע: 'לא תלך רכיל בעמך', 'ארור מכה רעהו בסתר', 'החיים והמוות ביד הלשון', 'מילה בסלע שתיקה בתרי', 'חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ'. ועוף השמיים יוליך את הקול ואת הכל.
בספרו רב המכר של סטיבן קובי 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד', הוא הגיע למסקנה מתוך מחקר חברתי רחב שלשון הרע עלול להזיק עסקית יותר ממה שהוא עשוי להועיל. כך למשל כתב כי הדרך להשיג את אמונם של היושבים בחדר הוא לשמור על כבודם של אלו שלא נמצאים בחדר. סביר שתפסיד מעמד חברתי מסוים כשאינך משתתף בלשון הרע שמדברים כעת נגד מישהו, אך אט אט אנשים מסביבך יבינו שאפשר לסמוך עליך. גם הבוס שלך יבין שאם מישהו מחר ינסה לעשות נגדו מרד – אתה לא תהיה שם. אנשים ידעו שאפשר לספר לך סוד והוא לא יהפוך לנחלת הכלל. ומחר שיחפשו מישהו למשרת אמון – ידעו היכן לחפש.
בנוסף, נסו לדמיין מה יהיה אם לא רק נהדוף לשון הרע ולא רק לא נתכבד בקלון חברנו, אלא 'נצא להתקפה' ונדבר עליו רק טוב. ובסתר. כמה קרבה זה יביא ביניכם כשיתברר לו בדרך אקראי כי יצאת להגנתו ושיבחת אותו. כמה לשון טובה יכולה לקרב. כמה ביטחון היא יכולה להצמיח. כמה רוגע היא עשויה לנסוך. זו משמעות השחרור של הציפור החיה. השמיים הם הגבול. הלשון היא אולי האיבר הכי עוצמתי שיש לנו. לטוב ולרע. פגיעתה מגיעה למרחקים, אך שימוש מושכל בה בונה עולמות חדשים, גם עולמות שכבר נחרבו מכוח אותה לשון.
ובתקופתנו, אם השימוש בנשק הלשון היה זהיר יותר בקרב הצדדים הניצים במחלוקות החברתיות שיש בינינו, אולי היינו היום במקום אחר. אפשר עוד לתקן.
בהבעת תודה לה' על הנס הגדול במוצאי שבת בהדיפת מאות כטבמים וטילים מאיראן. בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, ונקווה שנהיה ראויים לכך. לע"נ כל הנופלים במערכה, ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי בן יצחק.