תומר וינר ושובל רוברמן הם שניים מהשורדים המפורסמים של הנובה. פגשתי אותם בהרצאה לקבוצה של צעירים כמוהם, שיצאה מישראל למסע הסברה בחו"ל (ותודה למשרד התפוצות ולארגון "נפש יהודי" על היוזמה היפה).
עכשיו תומר השאיר לי הודעה מקסימה: "חזרנו מדנוור, קנזס, מיזורי, מישיגן וניו יורק. עמדנו שוב ושוב ודיברנו לפני סטודנטים יהודים. זה ממש נתן לנו כוח, לספר את הסיפור שלנו.
אבל זה לא סיפור פרטי. כאנשים מאמינים היה לנו מסר להעביר, כי כולנו חלק מאותו סיפור: אמרנו להם שיש משמעות בכל מה שקורה לנו. ביקשנו מהם שלא יפסיקו לחגוג ולחיות חיים יהודיים, כי אם חמאס ינצח את השמחה שלנו – הוא ניצח את המלחמה.
בפרשת 'בחוקותי' כתוב שאם נלך בדרך הנכונה הגויים יבואו ללמוד מאיתנו, ואם לא – נהיה עפר לרגליהם. לכן צריך לא להתעסק כל הזמן במה הם חושבים עלינו, אלא קודם כל לתקן בתוכנו, כמה שיותר אהבה ואחדות, וכל השאר יסתדר.
היה מסע מדהים, אבל הלילה האחרון היה הכי מדהים: בטעות פספסנו את הטיסה חזור. הסתכלנו אחד על השנייה ואמרנו: כנראה יש לזה סיבה. הלכנו למסעדה יהודית ואמרנו למנהל שם: סיימנו מסע הסברה ונשאר לנו עוד לילה בניו יורק, מה אתה אומר? הוא סידר לנו צ'יק צ'אק הרצאה ל...פנסיונריות. לא סטודנטים, לא משפיענים, לא הדור הבא. הדור הקודם.
היו שם גם נשים שכבר לא כל כך יכולות לטוס לארץ. הן אמרו לנו בסוף המךגש שזו הפעם הראשונה שמשלחת מישראל מגיעה ככה אליהן ומשקיעה בהן. זה ריגש אותנו בטירוף, לתת כבוד לגילאים האלה, הרגשנו שבאנו במיוחד מארץ ישראל בשביל לדבר איתן. בסוף הההרצאה היו שם כמה נשים שסיפרו שהן ניצולות שואה. זה היה השיא.
חג הפסח הוא החג שבו כולנו מספרים את הסיפור שלנו. 'והגדת לבנך'. זו זכות להיות חלק מהסיפור הזה. חג שמח".
שנמשיך לספר את הסיפור.