דביר חבר
דביר חברצילום: דובר צה"ל

אל"מ דביר חבר, מפקד 'רפאים', הודיע על כוונתו לפרוש מיידית מצה"ל לאחר שהוחלט כי הפיקוד על היחידה יועבר לאל"מ טל אשור.

רבים בדרגי הפיקוד הגבוהים תוהים על ההחלטה, בעיקר לנוכח הצלחותיו בשדה הקרב ברצועת עזה. עם יו"ר הביטחוניסטים, תא"ל במיל' אמיר אביבי שוחחנו בערוץ 7 על הפרשה.

את דבריו פותח אביבי בהצהרה לפיה הוא אינו מכיר את הפרטים הפנימיים שכרוכים שהובילו להודעת הפרישה של חבר. "לומר את האמת, אין לי מושג, אבל מניסיוני, לא תמיד מקבלים את התפקיד שרוצים. היו פעמים שקיבלתי את מה שרציתי והיו פעמים שממש לא, וזה היה מאכזב. העיקרון הוא שממשיכים הלאה. אני מניח שאם הוא לא קיבל את התפקיד הוא היה משובץ לתפקיד אחר".

"אני לא יודע מה הרקע להחלטה לעזוב הכול ולעזוב את הצבא", אומר אביבי ואנחנו שואלים אם יתכן ולנוכח ההצלחה המרשימה שלו בשדה הקרב, הצלחה שהגיעה לאחר שנכנס לתפקיד בעקבות נפילת המפקד הקודם של היחידה, האכזבה הייתה גדולה כל כך, ואביבי משיב מניסיונו האישי:

"בזמנו התמודדתי על תפקיד רל"ש הרמטכ"ל מול קצין שהיום הוא אלוף בכיר מאוד בצה"ל. אני קיבלתי את התפקיד והוא לא. לפי הגישה הזו הוא היה צריך לשים את המפתחות וללכת הביתה, אבל זה לא עובד ככה. גם אם אתה לא מקבל את מה שרצית, תעשה משהו אחר ואחר כך תגיע לאן שתרצה. אני לא יודע מה השיקולים האישיים, אבל זה לא שלב בקריירה שבו אם לא קיבלת מה שרצית אז הסתיימה הקריירה הצבאית שלך. מדובר בבחור צעיר, אלוף משנה בסך הכול".

ואולי התבונן אל"מ חבר סביבו ולתחושתו שיקולים זרים מעורבים במסכת המינויים בצה"ל עד כדי כך שהוא לא יכול להיות חלק מהמערכת הזו? "אלו ספקולציות, ואני לא יודע להגיד. יכול להיות שבגלל שהוא נקרא לדגל, הגיע והצליח, רמת הציפיות לקבל את התפקיד המסוים הזה הייתה גבוהה מאוד עם הבנה של מגיע לי לאור ההצלחות הרבות בשדה הקרב, אבל צריך להיזהר מלקחת כל שיבוץ בצה"ל למקומות מגזריים, לזה שהוא למד בעלי וכו'", אומר אביבי, ואנחנו מזכירים כי לא מדובר רק במקום לימודיו אלא גם ברקע המשפחתי שלו, כבנו של זאב חבר, זמביש, מראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון.

אביבי סבור שאת הסוגיות הפוליטיות והחברתיות הללו ניתן לקחת בחשבון רק בשלבי ההמשך של השיבוצים הצה"ליים, כלומר הקידומים לדרגות תא"ל ואלוף, שם הפוליטיקה משמעותית הרבה יותר. "שם ניתן לראות את חוסר האיזון גם ללא קשר מגזרי. יש שם משהו לא מאוזן וצריך לנתח אותו לעומק. ברמת המח"טים זו לא תופעה בעייתית עד כדי כך". בשלבים האלה של תא"ל סוגיות כמו הקשרים משפחתיים, מקום לימודים, היותו מתיישב מסוסיא, כל אלה אינם אמורים לקחת חלק במארג השיקולים.

על רקע כל אלה מבקש אביבי להוסיף אמירה אמונית דווקא משום שהבימה בה הוא מדבר היא בימת ערוץ 7: "כשהייתי סגן מפקד אוגדת עזה היה לי סמח"ט, בחור מוכשר מהציונות הדתית, שרצה מאוד תפקיד מסוים ובמקום זאת שלחו אותו ללימודים. הוא התמרמר מאוד והגיע אליי. הסתכלתי עליו ואמרתי לו הבעיה שלך היא שאתה לא בחור מאמין. אני החילוני אומר לו דבר כזה, הוא היה מופתע. אמרתי לו שאני בתמימות שלי אומר שמה שקורה לי הוא לטובה ומשמים ואני אולי לא מבין אבל זה כנראה מה שטוב לי ונכון לי. הרי ברור שקצין מוכשר שכזה אם לא יקבל את התפקיד הזה יקבל תפקיד אחר, או יחזור לתפקיד הזה בעתיד. בקריירה הצבאית צריך סבלנות. לא תמיד מקבלים את מה שרוצים. כואב לי הלב שקצין מוכשר שכזה משתחרר תוך כדי מלחמה".

בהקשר זה אנחנו שואלים את אביבי על תא"ל עופר וינטר, שאינו מקודם ולמרות זאת בוחר פעם אחר פעם להישאר בשורות הצבא. "קצין כמו עופר וינטר, לוחם עז נפש, צריך להיות מקודם. אנחו רוצים סוסים דוהרים, קצינים לוחמניים, רציניים, מחוברים לקרקע, בהחלט הייתי מצפה שהוא יקודם מעבר למה שהוא קודם. זה בהחלט זוג הקצינים שהייתי רוצה לראות במה הכללי".

על כל דבריו המתייחסים לפרישת אל"מ חבר מקפיד אביבי להדגיש כי דבריו נאמרים בזהירות משום שהוא אינו מכיר את הפרטים האמיתיים שהובילו לקבלת ההחלטה. "יתכן שיש דברים שאנחנו בכלל לא מודעים להם, אבל אני אומר בצורה ברורה שזה קורה הרבה בשירות הצבאי. לא פעם ולא פעמיים אתה לא מקבל את מה שאתה רוצה".