בימים אלה רואה אור הספר "ורשה שאיננה" של ההיסטוריונית והכלכלנית האורבנית ד"ר אירית צ'רניאבסקי.
הספר מעלה תמונה של ציבור יהודי עירוני שקצב חייו היה שוקק, רוב יהודי ורשה בחרו לגור בשכונה היהודית, בה התגוררו 80% מיהודי העיר, אומנם היתה להם היכרות אינטימית עם הפולנים אבל יחד עם זאת ניכור ומרחק מנטלי. ככל שהאנטישמיות גברה גם חוגי המתבוללים התרחקו מנטלית מחבריהם הפולנים.
כשהיהודים טיילו בשבתות "ברחובות ההם" (כך כינו את הרחובות שמחוץ לשכונה היהודית) הם התבדלו בלבושם והיו מרכיב זר. בשנים שבין שתי מלחמות העולם אוכלוסיית ורשה התפשטה לשכונות החדשות שהקיפו את העיר, בקרב היהודים התרחש תהליך הפוך: הם הצטופפו יותר ויותר בשכונה היהודית.
השכונה היהודית היתה עירונית מובהקת, היו בה בתי אבן, רחובות ומדרכות. חשמליות תשתית מים, ביוב, חשמל, ברמה גבוהה ביחס לשאר חלקי העיר. השכונה היתה מרכז מלאכה ומסחר, 70% מהמסחר היה בידי היהודים, ענפי כלכלה מסוימים היו רק בידי יהודים: ברזל, ביגוד, עור, ספרים.
הספר הוא מסמך מרגש המספק הצצה לחיי הדורות הקודמים, הספר מנציח קהילה שנרצחה וכמעט שלא נותר אחריה זכר.