205 ימים למתקפה הנפשעת בשמחת תורה, והנה אנו בשביעי של פסח, והים עודנו סגור לפנינו. גם אז, ארבע מפלגות היו בעם ישראל. רק אחת מבינה מה צריך לעשות: להיות נחשונים. להיכנס אל הים – כי זו הברירה היחידה.
משחקי מילים היום הם שוק פרוע וחופשי, וכל אחד מנפנף במילים הנוחות לו. אז בואו נאמר דברים כהווייתם: הישגינו בדרום עומדים על קרן הצבי. צה"ל התחיל לתת עבודה משמעותית, אבל להפסיק באמצע משמעו להרוס את הכל.
כל המתפארים בכמויות ההרוגים בחמאס ובהרס החטיבות מתעלמים מהאמת הפשוטה: לסינוואר לא רק שלא אכפת מהאוכלוסייה שלו ומהסבל שנגרם לה, זה משרת אותו. חמאס מילכד את הבתים ברצועת עזה על יושביהם, עוד הרבה לפני כניסת צה"ל לעזה, ובמהלך התמרון החזיק בכוח משפחות, נשים ילדים וזקנים במחסות מתוך ידיעה ורצון- שהם יפגעו במהלכי צה"ל וגם ייפגעו בעצמם. מבחינת חמאס, הסבל וההרס של האוכלוסייה הוא לא 'מחיר נסבל', אלא שירות מצוין לאידאולוגיה השטנית שלו, שכוללת לא רק הרג יהודים אלא הרג ככלי משחק. האדם המערבי הממוצע, כולל הציבור בישראל מחיל את התפיסות ההומניות שלו על חמאס ולא מבין שמבחינת חמאס, סיום המערכה בעסקה הזו הוא לא פחות ממימוש התכנון המקורי. הוא בנה על שעון החול הפוליטי הקצר, ועסקה עכשיו הוא לא פחות מניצחון מוחלט ומהדהד, והמחיר עד כה - נסבל עד סביר בהחלט עבורה. הכל לפי התוכנית.
לא רק חמאס מחכה שניפול. שונאי ישראל שבכל העולם מריחים את ריח הדם ומצפים להסתער, עם הסימן הראשון להיסוס וחולשה מצידנו. העולם הערבי כולו אומר לעצמו: הם עם הג'וק הקטן הזה הם לא מסוגלים לסיים, מחיזבאללה הם מפחדים, ועוד עושים צחוק ומדברים על איראן?
גם המזרח התיכון איננו חזות הכל. הסכנה איננה רק לעם היושב בציון. ההרתעה הישראלית היא פוליסת הביטוח של העם היהודי כולו. רוצים לדעת כמה היא נפגעה? תסתכלו על פרעות הקמפוסים והאונס בפריז, ההשתוללות באירופה והרמת הראש הנאצית-איסלמיסטית בארצות הברית.
עסקה עכשיו משמעה לא פחות מכניעה מבישה, נוראה ואיומה, שתכניס אותנו לעשור של מלחמת התשה בתנאים הגרועים ביותר שניתן לדמיין. אחרי עסקה כזו אפשר לשכוח מהצפון והדרום לשנים הקרובות, וזה עוד לפני ששיקללנו שחקנים חדשים-ישנים כארגוני טרור ומדינות ערב שמחכות על ספסלי הזירה ומסתכלים במתרחש בסקרנות.
"אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן" פסקו חכמינו. לא רק בשם ההלכה, אלא גם מתוקף היותם מנהיגי העם היהודי, בעלי הניסיון הגדול בעולם של דורות של שבי, רצח אונס וסחיטה באיומים. הם הבינו קצת בבזאר העבדים של המזרח התיכון, כנראה מעט יותר מבכירי הקונספציה של ה- INSS. הכניעה המבישה ללחצים הפוליטיים של האלימות הקפלניסטית וללחצים של "ידידינו" שאינם יודעים את הגבול בין ידידות לבין שתלטנות לא מקובלת, היא מעשה שהוא לא פחות מאובדני עבור ישראל כולה. היא מעשה שהוא הפוך בד.נ.א שלו מכל מה שכתב נתניהו בספרו, מכל מה שקברניטי המלחמה מכרו לציבור עד כה. בגידה ברוח ההתנדבות וההקרבה, שאיפיינה את כולנו, אנשי המילואים ונשותיהם, ילדינו שבסדיר וההורים השכולים וגם תגרום נזק עצום לסיכויים לשחרור החטופים. הנזקים לא יסתכמו הפעם רק באובדן השלטון ובהרוגי עסקת שליט, אלא בהפיכתנו למדינת חסות דרג ד', ילד הכאפות של העולם כולו. זו עלולה להיות לא פחות ממפולת דיפלומטית של ממש, לשנים רבות.
מול הכניעה, התבוסה והחולשה ניצבת אפשרות אחרת, האפשרות הריאלית היחידה. ממשלת האחדות תפתח - אתמול- במתקפת חורמה ברפיח, בכדי לממש את המנדט שקיבלה מבוחריה ומהעם כולו תעמוד זקופת קומה ותאמר, בשם כל ישראל: דמנו אינו הפקר, ונילחם עד חורמה, עד הניצחון המוחלט. רק כך ננצח.
אבל, אם חס וחלילה ייכנע ראש הממשלה לתכתיבי קבינט הקונספציה שלו, על אנשי הימין האמיתיים ובראשם סמוטריץ' ובן גביר לפרוש מהממשלה מייד, לעזוב ומייד את כסאות עור הצבי, לבוא לציבור ולומר: ידנו לא היתה במעל.
הכותב הוא עמית מחקר במכון משגב לביטחון לאומי