שולש מספר המשפחות העניות בישראל, כך קובע מחקר של בנק ישראל.
מדובר בתוצאות מחקר הבודק את התפתחות ממדי העוני בישראל בשנים 1988-2001 בכלל, ואת התרומה של קצבאות הביטוח הלאומי לצמצום המדדים בפרט. המחקר בחן את העוני לפי מגזרים (חרדים, יהודים לא-חרדים ולא-יהודים), לפי גודל המשפחות ("קטנות" - עד שלושה ילדים, ו"גדולות" מארבעה ואילך) ולפי גיל ראשיהן ("צעירים" - נשים עד 60, גברים עד 65; ו"קשישים").
מהמחקר עולה, כי השינויים החדים בסביבה הכלכלית - האטה והאצה לסירוגין של הפעילות הכלכלית, והשינויים הדמוגרפיים - העלייה הניכרת לישראל, פגעו במידה ניכרת באפקטיביות של סל קצבאות הביטוח הלאומי בטיפולו בעוני. על אף שקצבאות הביטוח הלאומי תפחו במידה ניכרת, נחלצו ממעגל העוני פחות ופחות עניים פוטנציאליים, ומשתמע מכך שהמשך הגדלת הקצבאות איננו הפתרון הראוי לבעיית העוני.
גם הפתרון התעסוקתי נבדק מכמה היבטים ונמצא, כי יישומו יעיל במיוחד עבור המגזר "הלא-חרדי".
עורך המחקר, ד"ר עודד לויתן ממחלקת המחקר בבנק, התייחס בחלק האמפירי של העבודה לטווח הקצר - ההשפעה המיידית של קצבאות הביטוח הלאומי על העוני - ולא לטווח הארוך, שבו יש לקצבאות השפעה על ההתנהגות הכלכלית של מקבליהן (ובראשן על הנטייה לעבוד), ומניתוח הנתונים עולים, בין השאר, הממצאים הבאים:
1. בתקופה הנסקרת שולש מספר המשפחות המצויות מתחת לקו-העוני בישראל - מכמאה אלף לכשלוש מאות אלף נפש - זאת בד בבד עם העמקת תלותן בקצבאות הביטוח הלאומי לסוגיהן, על פני מקורות הכנסה אחרים.
2. השינויים בסביבה הכלכלית והדמוגרפית הגדילו את משקל העניים הפוטנציאליים באוכלוסייה, ולמרות הגידול הרצוף של קצבאות הביטוח הלאומי הן, כשלעצמן, לא מנעו את הקיטוב בממדי העוני בין המגזרים, שאותו יצרו השינויים האחרים, ולא את גידול תחולת העוני של המשפחות הגדולות.
המחקר קובע שיחסית לגודל המגזרים, חילצו קצבאות הביטוח הלאומי ממעגל העוני יותר משפחות מהמגזר היהודי "הלא-חרדי" מאשר מכל אחד משני המגזרים האחרים. תופעה זו בולטת משום שדווקא שני המגזרים האחרים נשענים יותר על קצבאות הביטוח הלאומי.
כך למשל, בקרב ה"צעירים" גבוה במיוחד משקל קצבאות הביטוח הלאומי שמקבלים החרדים, ומשקלהכנסותיהם מעבודה נמוך לאין ערוך לעומת שאר המגזרים. בקרב ה"קשישים" גבוה במיוחד משקל קצבאות הביטוח הלאומי שמקבלים "הלא-יהודים" - דבר המעיד על רגישותם הרבה של שני המגזרים לרפורמות כלליות במבנה הקצבאות.
3. באשר לעניים: בקרב "הצעירים" שביניהם, משקל ההכנסה מעבודה אצל המגזר הלא-יהודי הוא כמחצית כלל ההכנסות, אצל היהודים שאינם "חרדים" המשקל הוא 45 אחוזים, ובקרב "החרדים" הוא 23 אחוזים. במקביל, משקל ההכנסות מקצבאות הבט"ל בכלל הכנסות העניים "הצעירים" הוא 48 אחוזים בקרב הלא-יהודים, 35 אחוזים בקרב "הלא-חרדים" ו-44 אחוזים בקרב "החרדים". ומשקל הכנסותיהם מסעיפים אחרים בתקציב המדינה (למשל, הכנסות מהרשויות המקומיות, הסוכנות היהודית ומשרדי הממשלה) הנו אחוז אחד, 6 אחוזיםו-37 אחוזים בהתאמה.
4. תחולת "העניים המרודים" (אלה שהכנסותיהם מתחת למחצית קו-העוני) היא הגבוהה ביותר לכל גודל משפחה בקרב "החרדים", ואחריהם במסדר הם "הלא-יהודים".
מהמחקר עולים שני ממצאים עיוניים:
1. הניתוח בדיעבד מלמד, כי מדינת הרווחה בישראל פעלה בתקופה הנסקרת על פי העקרונות שעולים בקנה אחד עם הקריטריון של המירב "לעניים ביותר", הנחשב לליברלי מבחינה חברתית, ולא עם "המירב לכל האוכלוסייה" - זה הדואג ליעילות הייצור ו"מירב התוצר" מבלי להתחשב באופן חלוקתו בקרב האוכלוסייה.
2. נמצא, כי הפתרון התעסוקתי לצמצום העוני יעיל בכל אחד מהמגזרים אף שהתכונות הסוציו-אקונומיות שלהם שונות במידה רבה. במגזר החרדי הוא יעיל בעיקר משום שתחולת העוני בקרב צעיריו היא הגבוהה ביותר - השפעה בטווח הקצר; במגזר הלא-יהודי הוא יעיל בעיקר משום שההכנסה מפנסיה היא פחות ממחציתה במגזרים האחרים - השפעה בטווח הארוך; במגזר היהודי הלא-חרדי הוא יעיל בשני הטווחים, כאחד.
(א"ב)
מדובר בתוצאות מחקר הבודק את התפתחות ממדי העוני בישראל בשנים 1988-2001 בכלל, ואת התרומה של קצבאות הביטוח הלאומי לצמצום המדדים בפרט. המחקר בחן את העוני לפי מגזרים (חרדים, יהודים לא-חרדים ולא-יהודים), לפי גודל המשפחות ("קטנות" - עד שלושה ילדים, ו"גדולות" מארבעה ואילך) ולפי גיל ראשיהן ("צעירים" - נשים עד 60, גברים עד 65; ו"קשישים").
מהמחקר עולה, כי השינויים החדים בסביבה הכלכלית - האטה והאצה לסירוגין של הפעילות הכלכלית, והשינויים הדמוגרפיים - העלייה הניכרת לישראל, פגעו במידה ניכרת באפקטיביות של סל קצבאות הביטוח הלאומי בטיפולו בעוני. על אף שקצבאות הביטוח הלאומי תפחו במידה ניכרת, נחלצו ממעגל העוני פחות ופחות עניים פוטנציאליים, ומשתמע מכך שהמשך הגדלת הקצבאות איננו הפתרון הראוי לבעיית העוני.
גם הפתרון התעסוקתי נבדק מכמה היבטים ונמצא, כי יישומו יעיל במיוחד עבור המגזר "הלא-חרדי".
עורך המחקר, ד"ר עודד לויתן ממחלקת המחקר בבנק, התייחס בחלק האמפירי של העבודה לטווח הקצר - ההשפעה המיידית של קצבאות הביטוח הלאומי על העוני - ולא לטווח הארוך, שבו יש לקצבאות השפעה על ההתנהגות הכלכלית של מקבליהן (ובראשן על הנטייה לעבוד), ומניתוח הנתונים עולים, בין השאר, הממצאים הבאים:
1. בתקופה הנסקרת שולש מספר המשפחות המצויות מתחת לקו-העוני בישראל - מכמאה אלף לכשלוש מאות אלף נפש - זאת בד בבד עם העמקת תלותן בקצבאות הביטוח הלאומי לסוגיהן, על פני מקורות הכנסה אחרים.
2. השינויים בסביבה הכלכלית והדמוגרפית הגדילו את משקל העניים הפוטנציאליים באוכלוסייה, ולמרות הגידול הרצוף של קצבאות הביטוח הלאומי הן, כשלעצמן, לא מנעו את הקיטוב בממדי העוני בין המגזרים, שאותו יצרו השינויים האחרים, ולא את גידול תחולת העוני של המשפחות הגדולות.
המחקר קובע שיחסית לגודל המגזרים, חילצו קצבאות הביטוח הלאומי ממעגל העוני יותר משפחות מהמגזר היהודי "הלא-חרדי" מאשר מכל אחד משני המגזרים האחרים. תופעה זו בולטת משום שדווקא שני המגזרים האחרים נשענים יותר על קצבאות הביטוח הלאומי.
כך למשל, בקרב ה"צעירים" גבוה במיוחד משקל קצבאות הביטוח הלאומי שמקבלים החרדים, ומשקלהכנסותיהם מעבודה נמוך לאין ערוך לעומת שאר המגזרים. בקרב ה"קשישים" גבוה במיוחד משקל קצבאות הביטוח הלאומי שמקבלים "הלא-יהודים" - דבר המעיד על רגישותם הרבה של שני המגזרים לרפורמות כלליות במבנה הקצבאות.
3. באשר לעניים: בקרב "הצעירים" שביניהם, משקל ההכנסה מעבודה אצל המגזר הלא-יהודי הוא כמחצית כלל ההכנסות, אצל היהודים שאינם "חרדים" המשקל הוא 45 אחוזים, ובקרב "החרדים" הוא 23 אחוזים. במקביל, משקל ההכנסות מקצבאות הבט"ל בכלל הכנסות העניים "הצעירים" הוא 48 אחוזים בקרב הלא-יהודים, 35 אחוזים בקרב "הלא-חרדים" ו-44 אחוזים בקרב "החרדים". ומשקל הכנסותיהם מסעיפים אחרים בתקציב המדינה (למשל, הכנסות מהרשויות המקומיות, הסוכנות היהודית ומשרדי הממשלה) הנו אחוז אחד, 6 אחוזיםו-37 אחוזים בהתאמה.
4. תחולת "העניים המרודים" (אלה שהכנסותיהם מתחת למחצית קו-העוני) היא הגבוהה ביותר לכל גודל משפחה בקרב "החרדים", ואחריהם במסדר הם "הלא-יהודים".
מהמחקר עולים שני ממצאים עיוניים:
1. הניתוח בדיעבד מלמד, כי מדינת הרווחה בישראל פעלה בתקופה הנסקרת על פי העקרונות שעולים בקנה אחד עם הקריטריון של המירב "לעניים ביותר", הנחשב לליברלי מבחינה חברתית, ולא עם "המירב לכל האוכלוסייה" - זה הדואג ליעילות הייצור ו"מירב התוצר" מבלי להתחשב באופן חלוקתו בקרב האוכלוסייה.
2. נמצא, כי הפתרון התעסוקתי לצמצום העוני יעיל בכל אחד מהמגזרים אף שהתכונות הסוציו-אקונומיות שלהם שונות במידה רבה. במגזר החרדי הוא יעיל בעיקר משום שתחולת העוני בקרב צעיריו היא הגבוהה ביותר - השפעה בטווח הקצר; במגזר הלא-יהודי הוא יעיל בעיקר משום שההכנסה מפנסיה היא פחות ממחציתה במגזרים האחרים - השפעה בטווח הארוך; במגזר היהודי הלא-חרדי הוא יעיל בשני הטווחים, כאחד.
(א"ב)